בראש השנה ינחת כאן פסטיבל BPM הישר מפורטוגל, אירוע עליו ינצחו אנשי הלילה הבולטים בישראל, רונן מיילי וירון טראקס. היריבים לשעבר שהספיקו לשים בצד את המלחמות על לב הבליינים, על האמנים הגדולים ועל האגו, החליטו לאחד כוחות ולהפוך לפאוור קאפל שיצליח לבסס מותג אירועים שימשוך מדי ראש השנה אלפי חוגגים. שניהם, לצד רזידנט הבלוק, טל כהן, אחיו ויד ימינו של רונן, גל מיילי, מנסים להציג לנו תמונת מצב לאחד האירועים המסקרנים שיתקיימו כאן במהלך חודש ספטמבר.
"הפסטיבל קרם עור וגידים במשך המון זמן ובשלבים, כשרק לאחר באמת חיזורים רבים מצידנו שהחלו עוד מתקופת היערכותו בטולום, הצלחנו להביא אותו הנה לראשונה" משתף רונן מיילי ממיוזיק TLV. "כשסגרנו את הסיפור הזה התחלנו לחשוב מה הערכים עליהם נרצה לבסס את הפסטיבל ומה עושים בכדי לממש אותם, והאמת שמלבד הקאמפים של הפיראטים וסאנרייז קינגדום, דווקא החבר'ה מהבלוק וירון אישית היו נראים לי האנשים המתאימים לקיים איתם את האירוע. אז חיזרתי גם אחריהם" הוא מוסיף.
"מיילי הוא מחזר", חותך טראקס בחצי חיוך עוקצני. "חיזורים אנחנו מקבלים כל הזמן - כשכמעט תמיד אנחנו מסרבים. בסוף הבנו שאם נמשיך להגיד כל הזמן "לא" אנחנו נגמור כמו הסיפור על הרווקה שכולם רצו וסירבה לכולם, נשארה בתולה ומתה לבדה. אז נענינו בחיוב".
אי אפשר להתעלם מהיריבות המיתולוגית בין המחנות של שניכם. היום אתם יוצאים לשיתוף פעולה ראשון ואתם מפזרים כאן כמעט גינוני אהבה. איך?
"עברו המון שנים ואנחנו יותר בוגרים, פחות לוחמניים, מסוגלים למתן את האגו ולשבת לדבר על כוס יין לצד פלטת פירות. באווירה טובה אפשר למקסם את היתרונות של זה עם זה ומשם לצאת לעשייה משמעותית. חוץ מזה שאין לי כבר מועדון – אז לחיים" קורא מיילי כסממן של דרך חדשה.
ומהי?
"אני טוען שבעוד 10 שנים, הפסטיבלים ייראו אחרת לגמרי ממה שאנחנו מכירים היום, הכל יהיה לפי הפורמט של קאוצ'לה. BPM שייערך כאן בעוד מספר שבועות הוא בהחלט האבטיפוס – מיצגי ארט אימתניים, ריבוי דיג'ייז, 4 במות ובפעמים הבאות בתקווה לפסטיבל שיערך יומיים. הדור הבא של המסיבות לא סובב אחרי אמן אחד בערב אחד", טוען מיילי.
"לפני 5 שנים גם אנחנו התחלנו להבין את זה", מצטרף טראקס. "ראינו שמתחיל כאן שצף של הפקות חוץ וראינו בזה איום. קצב ההתפתחות המהיר של הסצנה הזו כבר החל להיות ניכר בעולם והחל שיח בין בעלי המועדונים סביב הפגיעה בתרבות הקלאבינג. הבנו שאנחנו צריכים להצטרף למשחק. מעבר לכך, זה סקרן אותנו. רצינו להמשיך לממש את נפשו המוזיקלית של "מותג הבלוק" בהתאם לכללי המשחק שהשתנו, ובגלל שעלינו לנהל מועדון מלא בתוכן, לחץ ואחריות, היה מאוד קשה להוציא את הסיפור הזה לפועל. מעבר לכך הרגשתי ממש חרדה בנוגע לציפייה של הקהל מאיתנו להצליח לשמר את הסאונד המפורסם שלנו בחוץ, וכמובן את איכות הקהל שלנו. שאלתי את עצמי בכנות האם נצליח לעשות את זה. חבירה לקבוצה שמתמחה בהפקות חוץ הייתה בעינינו הפתרון".
איך יכול להיות שהמועדון שחרט על דגלו את טהרת המוזיקה בה הוא מאמין, מסכים לוותר על מימוש דעתו הבלעדית ומתאחד עם דעתם של אחרים, טובים ככל שיהיו?
טראקס: "זה לא ממש ככה בגלל שספציפית לפסטיבל הזה לא נכנסנו מההתחלה. ונכון שיש שם גם תכנים מוזיקליים שהם לא הסאונד המזוהה עם הבלוק, אבל בגדול קיבלנו ממיילי יד חופשית והוא נתן לנו לעצב את הליין אפ בצורה כזו שהבלוק עומד מאחוריו בגאווה. דבר אחד חשוב הבנתי בכל התהליך הזה – צריך לדעת לשחרר. בפעם הראשונה לוקחים בחשבון שאולי זה לא יהיה מושלם, אבל אנחנו נעשה הכל כדי שזה יהיה הכי טוב שיש, וטוב יותר מפעם לפעם".
"כל התהליך המלחיץ הזה של ניהול מסיבה שיוצא מאזור הנוחות הרגיל שלנו מרגיש לנו מאוד חדש, אבל מסקרן במקביל, גם מוזיקלית", מצטרף טל כהן, הרזידנט של מועדון הבלוק. "זה נכון שההתמנגלות עם תכנים מוזיקליים חדשים שלא עומדים בקנה אחד עם האג'נדה המוזיקלית של המועדון לרוב לא יושמעו בניצוחנו, אבל העבודה עם קבוצה מקבילה שמציבה לעצמה רף גבוה מכל בחינה שהיא מצליחה למתוח גם את הגבולות שלנו, גם ברמה המוזיקלית וגם ברמה ההפקתית ואני חושב שבסוף הרווח הזה הוא של כולם – שלנו, של מיוזיק (TLV) ובעיקר של הקהל. אנחנו כמועדון הבלוק רוצים לתת לקהל שלנו את המוצר הכי טוב שיש, זה "האני מאמין" שלנו, הסאונד הוא הכלי כשהחוויה הכללית היא הנושא המרכזי".
בליין אפ אנחנו יכולים למצוא המון אמנים ומגוון של זרמים אלקטרוניים, סגנונות שונים אותם בסופו של דבר הקהל המקומי מכנה "טכנו". האם הבליין הישראלי באמת בשל לצרוך את Âme, אסיה וגיאולי ודני טנגליה בערב אחד ולהבין מה הוא חווה?
"נכון לשנת 2019 אנחנו יכולים לראות מגמה שטרם נחשפנו אליה", טוען גל מיילי, אחיו של רונן שמשמש כיד ימינו בחברת ההפקות. "הקהל הישראלי הפך מפסיבי לאקטיבי. הוא לא מסתפק בהזמנה נוצצת וכמה להיטים. הוא קורא יותר על האמנים, הוא מתעניין יותר במוזיקה, הוא כבר לא צורך אותה רק במסיבות אלא גם בדרך לעבודה ובבית בישיבות סלון והוא חופר לעומק. אפשר לראות את זה בנתונים של אחוזי ההשמעה של המוזיקה האלקטרונית שעלתה בישראל וכמובן במספר הטיסות שעלו לטולום, מיקונוס, איביזה ואיפה לא בשביל פסטיבלים כאלו ואחרים בהם ישראלים רבים מחפשים את ההתפרקות האולטימטיבית. הקהל הישראלי הפך מחובר יותר לסאונד שאותו הוא רוצה לצרוך ברגע האמת. לכן, החוויה הכללית מצליחה להיות עוצמתית יותר וגרנדיוזית יותר בעת קיום הפסטיבל עצמו".
הפסטיבלים המקומיים עומדים ברמה הבינלאומית?
"הפסטיבלים שלנו לא רואים את הפסטיבלים הבינלאומיים ממטר", טוען רונן. "הדרייב של הישראלים אחר, האנרגיות, תחושת השייכות. חיי הלילה כאן משוגעים והפסטיבלים כאן גרנדיוזיים, מושקעים ומשתפרים משנה לשנה. התיירות של מדינת ישראל מסתמכת על הסצנה הזו והדבר היחיד שחסר בפאזל התיירותי הזה אלו אירועים רפטטיביים, אירועי עוגן שיצליחו למשוך לכאן עוד אנשים בנקודות זמן קבועות. BPM הוא פסטיבל אותו נמצב כאירוע המסורתי של ראש השנה, עם 4 במות, מאות תיירים, אלפי משתתפים. שיתוף הפעולה בין מיוזיק TLV ומועדון הבלוק, בשיתוף פעולה עם הקאמפים המובילים 'הפיראטיים' ו'סאנרייז קינגדום' קורה לראשונה, אבל הוא ללא שום צל של ספק הדבר הכי מהפכני שהיה פה. פסטיבל שמדבר לכל מי שאוהב מוזיקה אלקטרונית. את ההשפעות נוכל לראות בזמן הקרוב. עד אז אנחנו צריכים לחגוג את האיחוד בפארק הירקון".
BPM פסטיבל יתקיים ב-30 בספטמבר בפארק הירקון, בין האמנים הבינלאומיים שיקחו חלק יהיו: , Gioli & Assia, Sasha, Acid Pauli, Danny Tenaglia, DJ Koze, Honey Dijon, Mano Le Tough, Nico Stojan, Petre Inspirescu ועוד.