שלישי האחרון, 7 וחצי לפנות בוקר, סבתא שלי מתקשרת. לא פעם, לא פעמיים, שלוש. שלוש פעמים כדי לוודא ששרדתי את הרקטה שנורתה לכיוון תל אביב. תהיתי אם אני מוגדר כנפגע חרדה. בעודי שותה את כוס הקפה ומביט מן החלון, ראיתי את רחוב אלנבי העמוס הופך לציר תנועה דליל ואת בית הקפה המפוצץ מתרוקן מלקוחות. שעתיים לאחר השיגור לכיוונינו, העיר הגדולה כבר התאפסה, וחזרה לצפצף בעצבים על הכביש ונראה כי מלבד עדכון הסגירה לאור המצב שנתלה על אחת הזגוגיות של דיזינגוף סנטר, המצב חזר לקדמותו. ויותר מכך. מאות אלפי האנשים שמסתבר כי אינם עובדים בעבודה חיונית, מצאו בעיר הגדולה ניצול נכון ליום החופש.
ברים נפתחו, מסעדות התמלאו ובירות נמזגו. גם שעות הערב בתל אביב הרגישו רגיל. טיילתי בין מספר ברים באזור, פגשתי כמה חברים בדרך, גברת זקנה זעקה לי מעבר לשדרות רוטשילד של 1 וחצי בלילה לכבוש קסדה. "איך זה יכול להיות?" שאלתי את עצמי. הכל פה דופק כשורה, עסקים פתוחים, הלילה פעיל, האם דפנות הבועה שלנו כל כך עבות עד שלא הצלחנו להבין את המציאות הקיימת מחוצה לה? החלטתי לצאת מן המחילה ולבדוק את מצב הבילוי והפנאי באזור הדרום. התקשרתי לכמה בעלי עסקים. בשיחות השונות מצאתי קריאה להתערבות ומתן פיצוי כספי, היצע תרבותי, אומץ וציונות אמיתית. וגם הזמנה לבוא ולבלות. הזמנה עבור כל עם ישראל.
"רק אתמול התבטלה לי מסיבה גדולה תחת ליין סטודנטים חדש בו השקעתי המון כסף כשהמגבלה לרכז עד 100 איש חתמה את הנושא סופית", משתף אותנו איב אבנעים, בעליה של הברים 11 סקנדפלור, 5 והבר שוק בבאר שבע. "אמנם רקטות לא נחתו בשטחנו בימים האחרונים, אך המצב המתוח והמשתק שם את כולנו בעוצר. אני כבר מצולק ומנוסה לאחר שהמקומות שלי תפקדו לאורך מספר מערכות שונות כשה-5 קיים שמונה שנים וה-11 קיים ארבע שנים. בכל אחת מן המערכות השונות ניזקנו בהמון כסף ואף אחד לא באמת עזר לנו למזער נזקים. צריך להבין שכל ביטול של אירוע משמעותו הפסד של אלפי שקלים ואני חושב שלמרות שלא מדובר בבית, יש מקום לפצות אותנו, מדובר בעסק. מדובר בפגיעה ישירה ואנו צריכים תמיכה. אין לנו כתובת רלוונטית אמיתית לפנות אליה וענף הבילויים והפנאי זה הענף שנפגע בצורה הקשה ביותר".
כשפותחים את המקום, איך מתנהגים הבליינים תחת האווירה המתוחה?
"לרוב ישר שואלים אם יש ממ"ד ומה המרחק ממנו. יש אווירה של יצאנו – לא יצאנו. כולם במתח שיקרה משהו. בניגוד לתושבי המרכז, תושבי הדרום מבינים את המשמעות של המתיחות הביטחונית ולוקחים ברצינות כל רקטה שמשוגרת לכיוונינו. אני מבקש בכל לשון של בקשה, מכל גורם כזה או אחר שקורא את הכתבה הזו, מהעירייה או מהממשלה – תעזרו לנו. תיתנו לנו כתובת לפנות אליה, תעזרו לנו כלכלית, אנחנו בעלי עסקים שצריכים לסגור את החודש ומגיע לנו להתקיים ולעבוד בכבוד ומעבר לכך, מדובר באינטרס של המדינה - בסוף אנחנו הפורקן של תא הלחץ בו אנחנו חיים, בעיקר בדרום".
אם תשאלו את איתי סהר, אחד השותפים בבר הג'ק וחבר מועצת העיר האשקלון, את הפורקן עליו מדבר אבנעים ניתן למצוא באשקלון. שם, למרות המצב הביטחוני המתוח, מציג לנו סהר תמונה לפיה אף אחד לא מתכוון להפסיק לפעול למען הבליינים ולמען העיר: "לצערנו המצב הזה לא חדש לנו. פגשנו כבר בסבבים מהסוג הזה בני יום ויומיים וגם קצת יותר, עם שם ובלי שם, העסקים בדרום חווים את הסיפור הזה כבר 10 שנים. בעשור הזה התרחשו יותר אירועים כאלו משאני יכול לזכור".
מה ההשפעה הכלכלית של זה עליכם?
"משמעותיות מאוד. תרבות הפנאי והבילוי סובלת גם ככה מעודף רגולציה ברמה ארצית, והאתגרים המקומיים מתווספים על זה. כל זה - בצד אחד. בצד השני העובדה שאנחנו מתים על מה שאנחנו עושים, יש לנו זכות להוביל את אחד ממוקדי הבילוי החזקים בדרום כאן מתוך העיר שלנו שאנחנו אוהבים, אנחנו בני העיר, אוהבים את אשקלון, גאים בדרום ובעסקים הדרומיים שנושאים בעול הלאומי בגבורה גדולה, ואנחנו לא הולכים לשום מקום לא עכשיו ולא אחר כך. טילים או לא. אנחנו בהחלט מצפים ממקבלי ההחלטות לדעת לאזן את העלויות שנובעות מהמצב הלאומי - שלנו אין שליטה בו, ומזמינים את כל חובבי תרבות הפנאי בארץ לבוא לראות מה קורה בימים האלה באשקלון בתחום חיי הלילה והבילוי, ולהתרשם מהכמות, האיכות והמגוון".
אכן מגוון?
"יש מגוון בילוי מטורף בדרום", מציין דין הררי, מנהל שיווק מועדון הברקה בבאר שבע. "רק במקום שלנו השבוע האחרון היה עתיד להיות קרנבל אמיתי, אם כי ירי הטילים שיבש לנו את התוכניות - בשלישי היינו אמורים לארח אצלנו את המופע של ישי ריבו שנדחה, ברביעי היה אמור להתקיים פסטיבל סטודנטים שנדחה גם הוא. נותר לקוות לסופ"ש בועט למרות המצב הבעייתי. צריכים להיות אופטימיים ולהתמלא בהרבה סבלנות. זאת המציאות שאנחנו חיים בה, ואלה החיים האמיתיים. צריך להשלים עם זה".
להבנתי העסקים בתקופה הזו לא משגשגים. קריאה מיוחדת?
"ממה ששמעתי נפתלי בנט הכריז על פיצוי לעסקים בטווח של 80 ק"מ מן הרצועה, נראה מה יהיה עם זה. אנחנו בעד מיגור הטרור, חיסולים ממוקדים ובעד כל מה שצריך כדי לייצר מצב של שקט מתמשך. הבעיה היא שיש לנו רעש כל חודשיים. אם ניסע דרומה יותר נשמע זאת כל יום ואם נתקרב עוד קצת כמעט בכל שעה. הגיע הזמן לעשות סדר. לתושבי הדרום מגיע שקט ולחיות את חייהם בצורה טובה, להיות מאושרים בהם ולחגוג בהם בלי די".
זה בעיקר מכה למורל.
"למרות שהמצב מדכא אפשר להיות מעודדים, בסטוריז השונים ראיתי בימים האחרונים לא מעט ברים מלאים בהם אנשים חוגגים למרות המצב המתוח, בתחושה מעט לחוצה אבל מחפשים פורקן. עם ישראל לא מפחד, הוא רק חושש. אנחנו חיים בבאר שבע, והאמת? הפעם הטילים פסחו עלינו ומפה, מצפון הנגב, אני רוצה לחזק את חברינו המתגוררים בסמוך לרצועה ורוצה להזמין אותם לחגוג אצלנו, אותם ואת כל עם ישראל. זה לא שוויץ, אבל אווירתי ברמה של חו"ל".