בסוף השבוע האחרון הרשת געשה סביב הקרחנה בקרב עולם הבילויים שיצא סוף סוף אל האור. אחרי שבתקשורת מיהרו לבקר ובציבור מיהרו לשפוט, עלתה מסקנה אחת ברורה: היחס כלפי הזירה העסקית שנקראת חיי לילה מבוססת באופן קבוע על סטיגמות שנעות בין נהנתנות לבועה תל אביבית. השבוע יצאנו מהבועה, יצאנו להביא את סיפורם של אנשי הלילה שנמצאים מחוץ לעיר הגדולה.
אלי קסלמן הוא שותף ובעלים של שני מועדונים בחיפה, "04" והלובי. אם הייתם שואלים אותו על חוויית הבילוי בעיר לפני עידן הקורונה, הייתם שומעים ממנו על עיר פועלים פשוטה שממותגת כמקום די מנומנם, אך כזו שאם יודעים לחפש בה היכן שצריך, ניתן למצוא חיי לילה בועטים שמושכים בליינים גם מתל אביב. היום המצב שונה. מעל מתחמי הקיץ, הברים בנמל והקלאבים הבודדים שנשארו לעבוד בעיר מרחפת סכנה קיומית. "שיפצנו ותכננו מחדש את חווית הבילוי בעיר, רצינו להביא משהו חדש. ולאחר השקעות כספיות שעומדות על מאות אלפי שקלים, גם הפסדנו את פורים ויום העצמאות, ימי הפעילות הכי טובים של השנה. אף אחד לא מחזיר לך את הכסף של ההוצאות השוטפות או את כרטיסי הטיסה של האמנים שהיו אמורים לנחות כאן, גם לא את הכסף על האירועים שהיו מיועדים ל-1,000 איש ונאלצו להצטמצם ל-100 איש בלבד".
אם כבר מתכונת מצומצמת, אתם פתחתם בשבוע שעבר?
"פתחנו את שני המקומות על פי הנחיות משרד הבריאות, במתכונת של בר כשברשותנו התו הסגול. כל מי שנכנס חתם על הצהרת בריאות, נבדק חום והנהלים הוסברו לעובדים ולבליינים. היו אזורי הפרדה, עמדות אלכוג'ל ומסכות. הביקורת של הפקחים עברה בשלום".
הצלחתם למנוע מאנשים לרקוד?
"אי אפשר באמת למנוע מאנשים לרקוד, בוודאי אי אפשר להגיד להם את זה. זה כמו שאומרים לאנשים לשמור מרחק אחד מהשני, יש דברים שאי אפשר באמת לאכוף. אנחנו מנסים לעשות כמיטב יכולתנו ובוחרים לעשות מעבר להנחיות שנמסרו לנו בשביל לוודא שלא תהיה הדבקה כלשהי אצלנו. צריכים להיות זהירים ולקוות לטוב".
יכול להיות שזה לא מספיק. אני מניח ששמעת על מקרי ההדבקה בדרום קוריאה ועל הביקורת הציבורית והתקשורתית בעקבות הפעלת המועדונים כאן אצלנו.
"אם לאיקאה יכנס אדם חולה ולא יסגרו את המקום, אז למה אצלנו כן? במילים עדינות, ההתנהלות של המדינה בכל מה שקשור לזירה העסקית שלנו ובכלל בהמון תחומים אחרים היא בלאגן. חוסר האמון בממשל ניכר בהתנהגות הציבור. הניתוק בין הצדדים הוא ברור והתוצאה היא הוראות מסורבלות שאי אפשר באמת לעמוד בהן. המזל היחיד שלנו הוא שלפחות העירייה מנסה לתמוך. אני בוחר להישאר אופטימי ורוצה לקוות שכשהכל ייגמר חיפה תחזור לחגוג כמו שצריך".
שותפות לתחושת האופטימיות הזו מצאנו גם אצל אוהד שנהר, הבעלים של מועדון הברקה מבאר שבע. המקום הוותיק שפועל כבר 21 שנה ידע תקופות קשות, מלחמות ומבצעים צבאיים שגדעו חלומות, אבל בסוף? "כולם חוזרים לחגוג", טוען הבעלים. "הכל נעצר, הפסדנו מאות אלפי שקלים ובמקום לשבת בבית בחרנו לנצל את הזמן בשיפוץ המקום".
לא מסוכן?
"תשמע, זה סיכון אבל גם הבנה אמיתית של הדרך שבה הדברים עובדים. בסוף, אנשים ירצו 'לפרוק' והמועדון הוא תמיד התשובה הטובה ביותר עבור הקהל הצעיר. השבוע היינו אמורים לעבוד במתכונת של רביעי עד שבת, ובהתחשב בכך שמותר לקיים את הפעילות במתכונת של 85% תפוסה בלבד מכרנו את כל הכרטיסים במהירות. כשהבנו שמותר לנו לפתוח את המועדון אבל לא לקיים מסיבת ריקודים בחרנו לבטל את המסיבות. עבדנו בסוף רק בחמישי, שישי ושבת במתכונת של בר ואנשים נכנסו וישבו תחת סאונד נמוך ואווירה שונה מזו שאנו רגילים לתת. לא רצינו לייצר צפיפות ובוודאי לא לעבור על ההנחיות. השבוע כבר החלטנו שאנחנו לא פותחים".
מה תגובות הקהל?
"המון אנשים מתבאסים שאנחנו לא פותחים השבוע בגלל הקונספט החדש, היו כאלה שאהבו אותו, אבל ראינו המון אנשים שנכנסו ויצאו כי לא קיבלו את המוצר שהם רגילים אליו, אז לא בכוח. נחכה עוד קצת וכשיתאפשר ניתן להם 'להתפוצץ' כמו שהם רוצים".
השאלה היא אם זה יתאפשר. אם אני לוקח אותך ליום שאחרי, לתרבות הלילה יש אפשרות קיום בעולם של ריחוק חברתי?
"ממה שראיתי, בכל הארץ, בכל מקום שנפתח, אנשים פשוט הגיעו למקומות כדי להתקרחן כל עוד אפשר. כשלא איפשרו להם להתקרחן אז הם בחרו לוותר. בבאר שבע לא זיהינו תסיסה בגלל שאנחנו בוחרים לשמור על ההנחיות ולהימנע ממסיבות. זו תקופה קשה אבל אנחנו עוברים אותה בעזרת הלקוחות ששואלים לשלומנו ובעזרת העירייה שמציעה את שירותיה בכל מה שהיא יכולה לעזור, זה מה שמבטיח את המשך קיומה של סצנת הלילה בבאר שבע כשהכל יחלוף. זאת עיר של בליינים, תמיד הייתה ותמיד תהיה, אין בבירת הנגב הרבה מקומות אבל אלה הקיימים? עשויים מברזל".
יש לך טיפ לקולגות מתל אביב?
"סבלנות מרה היא, אך פירותיה מתוקים".
הציטוט של הפילוסוף הצרפתי – שוויצרי ז'אן-ז'אק רוסו מוביל אותנו לרוסו אחר, איציק רוסו. הבעלים של מועדון הדזרט מראשון לציון פחות סבלני למצב מהקולגות שלו מהצפון והדרום. הוא דורש שינוי, לא מוצא את ההבדלים בין בילוי בים לחגיגות תחת כיפת השמיים ונשבע שלא יצביע יותר לאיש לו הצביע כל החיים. "הציבור נאלץ לשבת במתח בבתים ועכשיו כשהמדינה התחילה קצת להשתחרר, אני מבין שכל מה שהיא עושה זה כיסוי תחת – זה הכל".
תסביר.
"הממשלה מציבה בפני בעלי העסקים תנאים שאי אפשר באמת לעמוד בהם. הם אומרים לך תפעיל מסעדה, תפעיל בר, תביא קהל, תביא דיג'יי ושאנשים לא ירקדו. אנשים רוקדים, רוצים ליהנות. אז אני עשיתי זאת במסגרת התו הסגול, עם תפוסה של 75% ולא של 85%, באו פקחים עמדנו בתקנים ולא סגרו אותנו, אבל הביקורת חוגגת. למה זה עלינו? יש התפרצות חריפה של הנגיף במערכת החינוך, גם בבתי כנסת מצאו חולים, הים 'מפורק' באנשים ולשמורות הטבע צריך להזמין מקום מראש. על אף אחד מאלה לא תשמע ביקורת חריפה יותר מזו המזוהה עם סצנת הלילה. אני רוצה שמישהו יסביר לי מה ההבדל ביני לבין שוק הכרמל או שוק מחנה יהודה ועד שלא יסבירו לי אני נשאר הטענה שלי. ההבדל הוא שאצלי אין אנשים שנמצאים בקבוצות הסיכון. אצלי כל מי שנכנס אני יודע מה הטלפון שלו ואיפה הוא גר, אצלי יש מצלמות באמצעותן אני יודע בדיוק איפה דרך ובאיזה שעות נכנס והלך ויותר מהכל – המקום שלי הוא מקום פתוח, עובדה שמקנה לי לגיטימציה לעבוד. על פי אינספור מחקרים, שמתפרסמים ברחבי העולם, טוענים כי במקום פתוח הסיכוי להיבדק הוא קטן פי 20".
ועדיין, חיי הלילה לא מסווגים על פי קטגוריות של פתוח או סגור, המדינה מסתכלת על הסצנה כמקשה אחת ולוטשת עיניים בדרום קוריאה.
"כל מקרי ההדבקה שקרו שם נרשמו במקומות סגורים. תראה מה קרה פה בפורים האחרון, כל מקרה הדבקה שנרשם במסיבה, דווח שזה קרה בחלל סגור. כל המדינה עקבה אחרי mako ו-N12 כדי לראות איפה הנדבקים הסתובבו לא שמעת על מקרה הדבקה אחד בדזרט, בשלוותה, בלייט, בפורום, במדיסון או בסלינה!".
היו הפסדים גדולים?
"תשמע, בשלושת החודשים האחרונים הפסדתי מיליון שקל ואנחנו עדיין לא יודעים מתי זה ייגמר, תוסיף לזה עוד 800 אלף שקל על סגירת חורף הרמטית שהשקעתי כדי שהמקום לא ייהרס בתקופה בה אין פעילות, ובסוף מה? נראה לך שאצליח בקצב הזה להחזיר את מה שהשקעתי? אני כל החיים הצבעתי לראש הממשלה הזה וזאת הייתה הפעם האחרונה. לא קיבלתי עדיין אגורה מהמדינה, הפסדתי המון כסף אבל יותר מהכל כואב לי שהוא שרף את הדור הצעיר, אין ספור יזמים בגילאי 20 ו-40 לא יצליחו להתאושש".
מה אתה חושב שהיה צריך לקרות אחרת?
"כל עוד כל המדינה סגורה אין לי בעיה, תאמין לי, מלבד הדזרט יש לי עוד שתי מסעדות שאם התנאי לפתיחתם היה סגירה הרמטית של המדינה עד אוקטובר הייתי סוחב. אבל זה לא המצב. במקום לגזור על הציבור הסתגרות מלאה בבתים עד שהתחלואה תיעלם, מתחילים לעשות איפה ואיפה ומי שצועק יותר חזק מקבל יותר, ברור שאין פה שום עניין של רפואה אלא קבלת החלטות שרירותיות נטו. שיבוא הפרופסור שיסביר לי שמועדון פתוח הוא מסוכן יותר מהצפיפות של שוק הכרמל או של קו האוטובוס בין תל אביב לירושלים. עד אז, רק אבקש מחברי הכנסת שמונעים ממני לחיות לפחות לשמש דוגמה ולהימנע מהגעה למסיבות יום הולדת ואירועים פרטיים בהם הם חושבים שלא רואים אותם. הם לא שקופים, רק הסצנה שלנו".