בקומה המי יודע כמה של אחד ממגדלי המשרדים המפוארים בתל אביב מתכנסים כל ראשי המאבק למען תרבות הטראנס המקומית. מן ישיבת קבינט בטחוני. בטחון תרבותי אפילו אם תרצו.
מסביב לשולחן מתיישבים מפיקים, אמנים ובעלי חברות בוקינג שמתחילים לדון בקולי קולות בנוגע למהלכים הנדרשים לקראת "השינוי המתבקש". זאת לא ישיבה קלה. מחוץ לקירות הזכוכית, ניתן לראות כי מדובר באירוע אמוציונלי בו מעורבים מתחרים, שותפים לשעבר וקולגות שמנסים להרגיע את הרוחות מדי כמה דקות. בתום 4 שעות של חילופי דברים, האשמות ודעות חלוקות, כולם לוחצים ידיים. חלקם אפילו מתחבקים. לא סתם. מדובר בישיבה ראשונה מזה שנים רבות בה התכנסו "האנשים החשובים" של הסצנה, ישיבה בה כולם מבינים שצריך לשים את האינטרסים המשותפים לפני האגו.
לבסוף, יש אפילו מסמך הבנות ממנו תיכנס התוכנית המבצעית שלהם לפעולה. ואם תהיתם, הפגנת ענק בנוסח "תנו צ'אנס לטראנס" המיתולוגית היא רק הצעד הראשון. רגע לפני שהם רצים איש-איש למלא את תפקידו במאבק המתגבש, תפסנו שניים מהם לראיון שנותן לכולנו הצצה לקראת העתיד לבוא.
"ביום חמישי בערב קיבלתי את ההודעה שפסטיבל ה"דוף" עתיד להתבטל ומאז נעצרו החיים שלי. מאז, בעצם כל מה שאני מתעסק בו כרגע זה סיפור מאבק הסצנה", משתף אורן קומה, אחד ממפיקי המסיבות הבולטים בז'אנר הטראנסיסטי. "זה התחיל ביום שישי עם ההתאספות הספונטנית בכיכר, המשיך בליקוק הפצעים הרגשיים (וגם אלו שנאספו על גופי לאחר שפיצצו אותי במכות), ועכשיו בבניית המהלכים העתידיים".
מה היה שם בדיוק עם השוטרים?
"לא חטפתי מכות כי נאבקתי בשוטרים, אלא בגלל שנכנסתי חוצץ בין השוטרים למפגינים. רציתי למנוע את ההתנגשות הצפויה וחטפתי. רציתי למנוע את התמונה שעלולה להוציא את כולנו רע, למנוע כל הזדמנות לפריים שיכול לצייר אותנו באמצע אקט כזה או אחר שמנוגד לתרבות ממנה אנו באים, ומבחינתי כל מי שנהג באלימות כלפיי השוטרים לא מהווה חלק מהקהילה שלנו".
"חשוב להבין, הקהילה הטראנסיסטית היא קבוצה ענקית בה חברים אנשים נורמטיביים לחלוטין. זה מה שאני רוצה להוציא החוצה, לגרום למדינה, ולגם לציבור, שלא מכיר אותנו להבין מי אנחנו באמת. אני עו"ד, חברים שלי רואי חשבון, כלכלנים ואנשי פרסום - אנחנו לא עבריינים והתעמתות עם שוטרים עלולה להביא לתוצאה הפוכה מזו אליה כיוונו המארגנים. אבל למרות מספר אירועים חריגים בהפגנה הזאת, בסוף, אם אני מסתכל על התמונה השלמה אפשר להגיד שהמפגינים היו מדהימים".
במשטרה טוענים שהם לא היו כל כך מדהימים.
"המחאה הזו הייתה באופן יחסי שקטה ומלווה בחלילים, גיטרות ושירה. הסוף היה אלים לפי דעתי בגלל שיקול דעת שגוי של השוטרים. נכון שהמפגינים חסמו כבישים, ונכון שתפקיד המשטרה לפנות אבל השעה הייתה 1:30 לפנות בוקר ולא הפרענו יותר מדי לתנועה. אני חטפתי אחרי שניסיתי להעיף את אחד המפגינים האלימים וקפצו עליי מספר שוטרים שחשבו כנראה שמדובר בהתפרעות. היה לי מזל שהגיע שוטר צדיק ופשוט משך אותי משם".
"זה אמנם התפוצץ, אבל אני חושבת שההפגנה הזו הייתה הכרחית", מוסיפה גלית קידר (גולה), יוצרת מוזיקת טראנס ותיקה. "חשבתי שהגיע הזמן שאנשים יבטאו את מה שהם מרגישים, יצאו לרחוב ויקראו לשינוי. אני מסתייגת מכל מעשה אלימות כזה או אחר, אבל היה משהו מאוד אותנטי בדבר הזה ואני חושבת שבגלל זה זה עבד. הטיימינג היה קריטי, אנשים כעסו לכן נוצר כזה הד והרגשה שנולדה פה הזדמנות אמיתית לשינוי היחסים שבין המדינה לסצנה".
האם בנוסף להזדמנות של שינוי ביחס המדינה כלפי הסצנה, נולדה פה גם הזדמנות לאחד סצנה מפולגת?
"חד משמעית כן. הקהילה טראנסיסטית היא חברה מאוד הטרוגנית, שמן הסתם מייצרת גם מתחים כאלו ואחרים בין החברים בה, כיאה לקבוצה שמקדשת את הפלורליזם המצוי בה. אבל יש לה דבר אחד שמאחד אותה וזה המוזיקה. כל הקודקודים מבינים את זה עכשיו יותר מתמיד. אני רוצה שהמדינה תבין שאם היא נותנת לי נשק ביד בגיל 18 - שלא תגיד לי בגיל 22 איך לנהל את חיי. ועכשיו, לאחר יום שישי האחרון, אני מרגישה בפעם הראשונה מזה 20 שנה שיש לי הזדמנות אמיתית להיות שייכת. אני יוצאת מעודדת מהישיבה".
מה השורה התחתונה של הישיבה הזו?
"להביא את בג"ץ לדיון נוסף בתיקי הפסטיבלים 'יוניטי' ו'דוף', בהן נקבעו החלטות תקדימיות נוראיות עבורנו. בנוסף, אנחנו רוצים להשיג שינוי בתקן של רישוי עסקים, באופן כזה שיאפשר קיום פסטיבלים מבלי שהמשטרה תפיל עליהם תנאים דרקוניים בסכומי כסף גדולים שפשוט ממוטטים יזמים".
"בנוסף אנחנו רוצים לבדל מבחינת רישוי בין מסיבות קטנות לפסטיבלים גדולים בשביל שלא יתקיימו באופן פיראטי ויוכלו לעבוד כחוק מבלי להוציא חצי מיליון שקל בכדי להפיק אירוע. היום, כשאלו הדרישות, לא מעט מפיקים בוחרים לוותר על הליך הרישוי ולקחת את הסיכון שלא פעם יכול להיגמר בטרגדיה. אנחנו רוצים לסיים את הסאגה הזאת ולמצוא את הדרך שתאפשר ליזמים לקיים אירועים".
ומי שימשיך לנהוג באופן פיראטי גם לאחר שינוי התקנון?
"יוקצה מהקהילה באופן חד משמעי. לא יכול להיות שאנשים יקיימו 'מסיבות כסף' על חשבון ביטחון המבלים. צריך אמבולנס, צריך אבטחה. אני טראנסיסט, אבל אני גם אזרח שומר חוק ושומר אדם. תרבות הטראנס מדברת על שלום, אהבה, אחדות, כבוד ואחריות. האחריות היא חלק מהדנ"א של הסצנה שגם היא יודעת לעשות חשבון נפש. הגיע הזמן למצוא את עמק השווה בינינו לבין המדינה".
איך אתם מתכננים להשיג את זה?
"יצירת קמפיין חיובי עבור הציבור הרחב כדי שיבין בכלל מי אנחנו ומה עקרונותינו, ובמקביל ייצור שיח ודיאלוג בינינו לבין בית המחוקקים. המהלך הראשון שיבטא את תחילת דרכנו החדשה הוא קיום הפגנת ענק שתקרה ממש בקרוב. זו לא הפגנה לשם הפגנה, מדובר באירוע שנועד ליצור מודעות ומשם לצאת לקרבות המשפטיים והפוליטיים".
אתם אופטימיים?
"אם להתבסס על העבר, כן. עד שנת 1998 משטרה הייתה מגיעה למסיבה ו'מפוצצת אותה' - מושג שנולד מתוך העובדה ששוטרים היו מגיעים ו'מפוצצים' את המבלים במכות, לפעמים גם עם אלות. מאז התקדמנו, הסצנה החלה לקיים מסיבות באופן מוסדר שכולל מהנדסי בטיחות, חשמל וקונסטרוקציה, ביטוח, אבטחה ורישיון שהפכו את ההפקות האלה לחוקיות. בשנה האחרונה חלה תפנית וחזרנו 20 שנה אחורה. לא רק שהמשטרה הכבידה בתנאי הרישוי שהפכו לבלתי אפשריים, היא גם מצאה שיטה להילחם בנו באמצעות 'המידע המודיעיני', שאותו הם מציגים במעמד צד אחד מבלי לתת לנו להתגונן ועוד מודיעים לך על זה 'במקריות' מספר ימים לפני האירוע. ככה שוברים אותך נפשית וכלכלית כאחד. אבל עכשיו אנחנו על הרגליים. הצלחנו לשנות בעבר, נצליח לשנות גם בעתיד. נקווה לטוב".
