View this post on Instagram
הספוטניק הוא מעל כל צל של ספק אחד ממוקדי הבילוי האהובים בתל אביב. בצל הקורונה, תפסנו את נתי גוזלן וחן פליסניק, מבעלי המקום לשיחה צפופה אך כזו ששומרת על שני מטרים של ביטחון. במהלך השיחה הציגו תמונה עדכנית שמעלה תהיות סביב הניתוק המוחלט של משרד התיירות ומשרד התרבות מהמצב הקיים, וכמובן תכניות לעתיד. תכניות אותן הם מתכוונים להוציא לפועל כשכל זה ייגמר. ואיזה עולם בילויים נגלה פה ביום שאחרי? לטענתם, שונה לגמרי כשהיצירתיים יצליחו לעמוד על הרגליים.
"אני בן 36 מתל אביב ו-15 שנה חי את סצנת הלילה המקומית. אני מכיר אותה כדיג'יי ויוצר, כמפיק בארץ ובחו"ל וגם כבעלים של מספר מקומות בילוי, שניים מהם היו פעילים עד לפני תחילתה של הקורונה. לראות את ההולי ובוודאי את הספוטניק סגורים זה כואב בלב וכואב בכיס", טוען גוזלן.
"כואב זאת מילה מגמדת לכל מה שאנחנו עוברים כאן", מצטרף פליסקין. "אני בן 30, ו-13 שנה נמצא כבר בחיי הלילה ולא זוכר סיטואציה כזו. אני הגעתי לעולם התוכן הזה בכלל מהמסעדנות שם עבדתי כברמן. כשפתחתי את המקום הראשון ולאחריו עם שותפיי את הוודו ואת הספוטניק הבאתי איתי ידע על שירות, יין וקוקטיילים. את מי אפשר לשרת בימים כאלה? את מי יהיה אפשר לשרת כשכל זה ייגמר? חשוב להדגיש - זה לא רק עניין של כסף, זה גם עניין של הגשמה. ליזמים לוקח שנים לגדל ביצים כדי לשים את הכסף שלהם על משהו שהם מאמינים בו, ואם בסוף כל ההשקעה נופלת, מדובר בהפסדים שלא נמדדים רק בארנק".
לאורך השנים ברים ומועדונים נסגרו פה בלי הפסקה ונדמה שזו לא הזירה העסקית הראשונה בה מומלץ להשקיע, מכל הבחינות.
פליסקין: "אחרי שרדפתי אחרי אהבה בחו"ל וראיתי עולם, למדתי לשחרר. חזרתי לארץ והחלטתי שאני עושה משהו שאני אוהב, את הלילה אהבתי במיוחד. אני ועוד שלושה שותפים החלטנו לפתוח בר קטן שלימים נקרא "שמסיה". פתחנו אותו ברחוב קינג ג'ורג' וכולם אמרו לנו שהרחוב הזה יביא עלינו מזל רע והמקום שנפתח יהיה מקום רפאים. לא רק שהמקום הזה הצליח, הוא גם חיבר אותי לאנשים הנכונים וקירב אותי לפרויקט הבא שלי, ה"ספוטניק".
View this post on Instagram
גוזלן: "הספוטניק הוא אחד המקומות המצליחים בעיר בגלל שהוא נחתם בשותפות בין 10 שותפים, כולם חברים המון שנים, כולנו באנו מעולמות תוכן שונים בתוך הדבר הזה שנקרא תרבות בילוי ובין כולם מתקיימת תרבות דיון. כולם מכבדים את כולם והשורשיות של הדבר הזה מתבטאת גם במקום – הבילוי שם מכיל גם דרינק, גם אוכל, גם רחבה, גם חצר, גם עמדת דיג'יי, גם אווירה מאוד חמימה וחברתית וזה נעים. אנשים רוצים לחוות משהו אינטימי אבל קהילתי שיודע גם לפרוץ גבולות, ברחבה ומחוצה לה".
מה ההשקעה הנדרשת כדי להקים מקום כזה?
פליסקין: "לפני רישוי, כיבוי אש ואלף ואחת הוצאות שונות שמתגלגלות אליך תוך כדי תנועה – מיליון וחצי שקל ועשרים ידיים הונחו במקום הזה רק כדי להגיד 'יש מקום חדש בעיר, בואו'".
גוזלן: "מעבר לסכום הזה השקענו עוד לפחות מיליון שקל על 'באמפרים' שנקרו בפנינו במהלך הדרך. בישראל מישהו אומר לך דבר אחד, אתה שם על זה המון כסף וזמן ובסוף אתה מגלה שנשארות לך עוד המון התאמות לעשות – אישור קונסטרוקטור, אישור נגישות, לחדש טפסים שכבר אינם תקפים ובסופו של דבר 15 אחוז מהמחזור החודשי שלך הולך על הדברים האלה".
מי אשם בדבר הזה?
גוזלן: "זה תלוי. מצד אחד מערכת הרישוי של העירייה עוברת אבולוציה מאוד חיוביות בשנים האחרונות, הם נהיו מסודרים יותר ובאמת ישנה אווירה שמישהו שם רוצה ללכת איתך יד ביד. אני לא יודע אם זה מביא את התכנית העסקית למקום קל יותר, אבל בוודאי למקום פחות מעורפל וזה לא משהו מבוטל. עבור סצנת הלילה התקבלו במהלך השנה האחרונה רישיונות עסק יותר מכל שנה אחרת שקדמה לה וזה מבורך. העירייה מבינה היום שתרבות הבילוי בעיר הזאת הלחם והחמאה שלה ובלעדיה אין לה בעצם כלום. ברמה המוניציפלית זה מרגיש טוב, אבל ברמה המדינית? נאדה. בכל מה שקשור לתיירות המדינה יודעת לעמוד על דוכן הנואמים ולטפוח לעצמה עם השכם, אבל בפועל היא לא מקדמת כלום. כל מה שקורה כאן קורה למרות ולא בזכות, הכל קורה בגלל שאנחנו אלה שמביאים לכאן את האמנים הכי גדולים בעולם, מרימים את מקומות הבילוי הכי טובים שיש, דואגים לייצר את חיי הלילה הכי טובים בעולם, מישהו יודע על קיומנו במשרד התיירות? במשרד התרבות? אני לא יודע מה מחדל גדול יותר – אם לא מכירים או אם מכירים ולא דואגים לאמץ אותנו כחוד החנית של יחסי הציבור של ישראל בעולם".
והציבור? הוא מבין את החשיבות של חיי הלילה?
פליסקין: "בתל אביב מבינים, אבל זאת עיר אחת ובציבור הכללי ישנה אדישות כלפינו, כי בטוחים שאנחנו שמדפיסים כסף אך בפועל אנחנו מגרדים גרושים לבנים לימים שחורים. להגיד לך שחסכנו מספיק כדי לעבור את הקורונה הזאת? אני לא בטוח".
View this post on Instagram
לאיזה עולם בילויים נתעורר לאחר הקורונה?
פליסקין: "כספוטניק, יש לנו מטרה אחת – להרים את הראש מעל המים לפחות בשנה הקרובה. רק לשרוד. אם נצליח, אני מאמין שלמרות השינויים החברתיים שיישארו, ההיגיינים והתרבותיים, אנחנו נצליח לחזור לנקודה בה עמדנו רגע לפני שכל זה התחיל. להגיד לך שזה תקף לכל תרבות הלילה המקומית? לא".
גוזלן: "צריך לעבוד קשה כדי להביא את העסק למקום שאתה רוצה. כשיש לך גזירות גורל כאלו, צריך להיות מחושבים. כל אחד צריך להעריך כמה זמן הוא יכול להחזיק, ואם הוא לא יודע מה ההתאמות הכלכליות שהוא נדרש לעשות אז שפשוט ייצא. שאף אחד לא ייצפה מהמדינה לעזור. בניגוד לכל ארץ אחרת בעולם בהם ברים מוגדרים כחלק מהסל התרבותי והאמנותי של המדינה, בישראל לא עוזרים לאף אחד מהסקטור התעסוקתי הזה. אין הקלות מס ובוודאי שלא פטור. בניגודים לפליסקין, אני חושב שאם נשרוד זה לאו דווקא יחזיר אותנו לאותה נקודה. ככל שיעבור הזמן הזיכרון וההרגלים שלנו ישתנו, חיי הלילה לא יעמדו כבר בסדר העדיפויות של הצרכן. השהייה בבית הופכת את הכל ליותר עמום ואנחנו, אלה שמציעים לאנשים בדיוק את זה, לשכוח מהצרות - נהיה הראשונים לשאת בתוצאות של המגפה הזו".
יש מקום לאופטימיות?
פליסקין: אנחנו אופטימיים מטבענו, ידענו לעמוד מול משברים והפתעות ואנחנו נאלצים לעמוד מולם גם עכשיו. אנשי הלילה הם אנשים יצירתיים. כל מי שעוסק בעולם הלילה צריך להיות כזה. אני בטוח שנדע לעשות את ההתאמות לעולם החדש שנגלה פה ביום שאחרי, בין אם זה יהיה בשילוב עם העולם הדיגיטלי, בין אם זה יהיה עם פחות צוות, בין אם זה יהיה במרחב שונה, אנחנו נעשה את זה".
גוזלן: "האדפטציה תקרה והיא תבוא באופן אגרסיבי שתשנה את כל חוויית החגיגות שאנחנו מכירים. אני לא חושב שמועדון שהכיל 2,000 איש בערב יחזור לאותה נקודה בעתיד, בוודאי לא בקרוב, אבל האמנים הגדולים שניגנו במועדונים האלה יחזרו לפה כשהשמיים ייפתחו. גם אם הם יגלו תל אביב קצת אחרת, יש דברים שלא ישתנו - רמת החמימות של האנשים ברחוב, רמת האדרנלין של המבלים ברחבה ורמת האירוח שלא דומה לשום מקום אחר על פני הגלובוס. אלה האנשים של הלילה, אנחנו נפגוש אותם גם כשהכל ייגמר ושום נגיף לא ישנה, זאת נקודת האור שלנו".
ככה הייתם סוגרים את הכתבה?
פליסקין: "אני יודע שזה לא רדיו, אבל יש לי חלום למסור ד"שים".
לך על זה.
גוזלן: לפני שפליסקין שולח ד"שים לחברים ההזויים שלו אני רוצה למסור ד"ש לעצמי בעתיד עם טיפ קטן: 'לך הביתה, כבר 5 בבוקר ואתה מגזים'"