חשבנו להקדיש את הכתבה הבאה למדינה, להסביר לה מדוע היא צריכה לבקש בכלל מאיתנו סליחה ובפרט מאנשי הלילה על התעלמות של שנים. מבעלי הברים והמועדונים, מהמפיקים, מהאמנים, מהתאורנים, מהמאבטחים וכן, גם מהבליינים.
אבל אין מתווה או תקווה אז החלטנו לחכות עם זה לרגע הנכון. גם ככה אין סליחה ואין כפרה על כל מה שקורה פה. לכן, לקראת הצום הקרב ובא מצאנו לנכון לעשות חשבון נפש עם עצמנו. בעשרת ימי התשובה שלנו נזכרנו בתופעות, במגמות ובטרנדים שהיינו מוכנים לסלוח אפילו עליהם בשביל שחיי הלילה יחזרו. להלן תשובתנו: צום מועיל שיהיה.
- על כל הזיקוקים והבקבוקים המוגזמים.
שום בקבוק וודקה לא מצדיק 1,500 שקל. כן, גם אם הוא מגיע עם קצת קרח ו-6 זיקוקים מהמחסן של "יחיאל טריקים והפתעות". גרסת הפיוז'ן המקומית שמשלבת בין פרפרזה לחגיגות יום הולדתו של מלך סין לבין פרק אצל חיים אתגר. זה פשוט נראה כמו הדוניזם פג תוקף. מגיע לנו יותר, בואו נכבד את עצמנו. - על כל הפעמים שעליתם על הבר במועדון.
זה בר, לא אומן בראש השנה, לא עולים לרגל. תרדו מפה בבקשה.
צילום: shutterstock_By Monkey Business Images - על כל הפעמים שהבטחתם אמן מחו"ל.
"הכוכב", "המטאור", "השמש", "האור", "האור לגויים", "המשיח", "הנביא", "נביא הזעם", "המלך", "הנסיך", "הדוכס", "השומר", "שומר הסף", "המעצב", "הארכיטקט", "הכוח העולה", "הדור הבא", "הבה נגילה". חברים, חלאס עם התארים המפארים בכל איוונט אליו מגיע דיג'יי מחו"ל, אין צורך להגזים. מדובר באדם שבחר ליצור מוזיקה ולנגן אותה לקהל הרחב, אין סיבה לגרור לכאן אף גרמני מסכן שייאלץ לשאת בתפקידים ובאחריות לדברים שלא בחר בהם. חופש העיסוק הוא ערך עליון במדינה דמוקרטית. נא להישמע לחוק. - על כל הפעמים שתפסתם את השירותים.
נאמר זאת כך: אנחנו לא בפיינטבול, הכניסה אינה בקבוצות בלבד. - על כל הפעמים שעשיתם "מחתרות" בגגות.
אם ראג'ה ראם היה יודע שמסיבות היער המחתרתיות יגיעו עד לגגות הגבוהים של העיר הגדולה, הוא אולי היה משקיע את עצמו בנדל"ן במקום בסאונד הפסיכדלי. תרבות הבילוי שהייתה שמורה לסצנת הטראנס של תחילת הניינטיז נמצאת היום בכל מקום. חגיגות היערות שהיו לשמועה מפה לאוזן עברו אבולוציה שהולידה לבסוף מסיבות בלתי מאושרות המגיחות אלינו מכל פינה – מה שמתחיל במלוניות הקורונה ועובר דרך הפנטהאוזים היוקרתיים של ת"א והרצליה, נגמר לבסוף בעוד סלבס שנאלץ להגיב על הטעות אצל גיא פינס. לידיעת הקורא אייל ברקן: אנחנו מתגעגעים אליך.
צילום: shutterstock_By Jacob Lund - על כל הפעמים שכתבתם "מטבח מודרני".
לא זה לא, זה כנאפה. - על כל הפעמים שהעלתם אלבום ממסיבה בלי תמונות אחת עם גבר.
קבלו סקופ! פרצוף תחת הוא לא עניין מגדרי ולכן, אין סיבה לדאוג: פייסבוק לא תסיר את אלבום התמונות שלכם אם תעלו שם גם תיעוד של גברים נהנים ולא רק של בחורות. מי שנהנה זכאי להיות שייך. הגיע הזמן שגם לגברים יישאר זיכרון מימים יפים. - על כל הפעמים שצעקתם "היידה".
הידעת? "היידה" היא קריאת זירוז. היא מילה מקבילה ל-"קדימה" ו-"דיו". אין צורך להשתמש בה כאישור הזמנה למלצר בבר, כזעקת עידוד לדיג'יי במסיבה וגם ככלי לדרבון ברכיבת סוסים. כל אירוע והז'רגון שלו. תשתדלו להקפיד ולהבדיל. - על כל הפעמים ששאלתם אם "רואים אותך?"
יחצ"ן יקר, כמו שאתה לא רוצה לקבל הודעת וואטסאפ בקבוצה המשפחתית ביום שישי ובה דוד מנשה ירצה לוודא אם "רואים אותך?", כך גם אנחנו לא רוצים להתחייב שאתה תראה אותנו. אם כן נרצה לראות אותך, נעדכן. מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך - תחשוב על דוד מנשה. - על כל הפעמים שזרקתם מפיות באוויר.
הגיע הזמן כבר לנחות.