בלונדון יש זיקוקים מטורפים ששורפים את השמיים, בפריז יש את שער הניצחון שמואר במופע ארט ויזואלי מהפנט, ובניו יורק את ענן הקונפטי ששוטף את הטיימס סקוור לאחר שכדור הזמן מכה פעם נוספת בדיוק בחצות. בתל אביב? הסקודה אוקטביה של יחיאל נהג המונית זזה לאט יותר משבלול עם עצירות. ירדנו מהרכב והוא איחל לנו שנה טובה מלאה בשמחה ופרנסה. טרמפ עם סנטה והאיילים המעופפים על המזלחת היה יוצא זול יותר. נשארה לנו רק השמחה, איתה נכנסנו למלון שהיה התחנה הראשונה במסלול. פרנסה עלאק.
הגענו למלון NYX בסביבות 22:30. הלובי של המלון התמלא בקהל בוגר, מוקפד במיטב מלבושיו ומתחיל לפזז לרקע סאונד גבוה במיוחד. הסט המוזיקלי שנמתח בין אמאלה של סטטיק ובן אל לבין Bailar של דאורו יוצר בקרב המבלים כאן שמחה רבה. הם מפזזים בתנועות ששייכות לשנים אחרות, מעוררים את בלוטות הטעם באמצעות קוקטיילים טרופיים של בלוגה, לאב איז אין דה אייר. מדובר בחוויה אינטנסיבית שמצליחה לכלול את כלל השירים המיינסטרימים ששטפו את ישראל בעשור האחרון.
45 דקות מספיקות לנו בכדי לצאת לסיגריית רגיעון ראשונה בכדי לסכם את הסרט שנע לנגד עינינו: עשור שלם של רק ביבי ורק לא ביבי, מסי ורונאלדו, קים וקניה, וואטסאפ ואינסטגרם, קנדי קראש וטמפל ראן, מריחואנה ו-וולט, הומלנד ומשחקי הכס, ריקוד על עמוד כספורט לגיטימי ו-"הרצל!!!!!!!" – את כל הרגשות המעורבים שמעורר בנו המיקס הזה נשאיר כאן על רצפת הלובי ונצא לתפוס את העשור הבא במקום אחר. המסיבה כאן מהווה סגיר קליל וקונבנציונלי לעשור שבתחילתו המבלים כאן היו בשיאם. עכשיו, הם מחפשים את תחושת הריגוש שהעשור הזה שתל בכל אחד מאיתנו. גם בנו. ולכן, בחרנו להמשיך ליעד הבא.
נכנסנו לאחד הבניינים של רחוב הארבעה. במעלית אפשר להריח את ריח ההתרגשות המהולה באפטרשייב דומיננטי, ששרר בקרבם של כל הבליינים לקראת האירוע האקסלוסיבי שמחכה להם בקומה ה-14. החלל הסגור שניחן בנוף מטורף ומערכת סאונד סקסית ומשוגעת במיוחד מבית Void, מתחלק לשתי רחבות: בראשונה מנגנים עומרי גואטה ונאור נוריאלי. הסאונד האלקטרוני של שועלי הלילה האלה מצליח לבסס קו אווירתי-עכשווי, שמתפוצץ בתזמון מושלם עם הקונפטי לרגל כניסתה של חצות.
שמח! וולקאם 2020! קולות שמחה נשמעים באוויר. אנשים מרימים ידיים, שורקים, מתנשקים, מתעדים בסטורי, ולא יודעים את נפשם מרוב התלהבות. הבנו שטוב כאן. אז סיכמנו והתגלגלנו לחדר השני. שם, מנגנים טוטו אטרש. הצמד האלקטרוני הזה שנמצא כרגע מתחת לרדאר החגיגות של הבליין הממוצע, מציג קווים אלקטרוניים שנעים בין הטכנו לאינדי. בין גרמניה למזרח התיכון. אחרי שצף אלקטרוני מטורף ושינוי מגמות מוזיקליות כאן אצלנו בעשור האחרון, הצלחנו לזהות את העובדה שכאן מתחיל להתבסס הסאונד של תל אביב. במשבצת האוריינטלית, זו שצריכה לתת תשובה מקומית לשמות כמו מונולינק או סאטורי האגדיים, טוטו אטרש בהחלט נמצאים בכיוון הנכון. הם הצליחו לעשות לנו שמח בלב ולשלוח אותנו עם תקווה אמיתית אל עבר העשור הבא אותו נחגוג בברקפסט שישמש כתחנה השלישית והאחרונה.
ומה קורה שם? הברקפסט מציג רחבה מפורקת, ה"מילק" (בר בתוך המועדון) מפתיע כבר קוקטיילים לערב אחד, ונראה כי רוקנ'רול של מצב רוח שוטף את המקום תחת הסט של עומר בר. שעה מספיקה לנו כדי לצאת מהמחילה החמימה אל עבר הקור הנורא שמלווה אותנו עד הכניסה לבית.
זה היה עשור מטורף. העשור הבא יהיה מטורף עוד יותר. והלילה האחרון? שימש כשיקוף השינוי התקופתי עבור בלייני ישראל. מסיבות מיינסטרימיות טובות ישמשו פורקן עבור קהל שמרני יותר ויידחקו מראש רשימת סדר העדיפויות של מרבית הבליינים המקומיים שלא יודעים די, וזאת לטובת מסיבות שמצליחות להמציא את עצמן מוזיקלית והפקתית כאחד. ובתוך עולם של שינויים? תמיד טוב שיש ברקפסט. נשמח לכתוב על אירוע הסילבסטר שלו גם ב-2030.