בסוף השבוע האחרון (ו') יצא לדרכו סוף השבוע הראשון של פסטיבל טומורולנד, פסטיבל המוזיקה האלקטרונית הגדול בעולם, המתקיים מדי שנה בבום, בלגיה.
את האווירה המיוחדת והתמיכה האדירה שהוא מקבל מהממשלה הבלגית אפשר היה כבר לראות יום לפני שהחל. בזמן שעשרות אלפי ישראלים הפגינו על זכותם לרקוד בשקט במדינתם, בלגיה מעודדת את הבאים לטומורולנד לרקוד כל הזמן - משדה התעופה דרך הרחובות, המסעדות וכמובן המועדונים של בריסל. הכל כאן חי, נושם וזועק טומורולנד, מתוך הכרה בפסטיבל הזה, ובסצנה האלקטרונית בכלל כמקור הכנסה וגאווה למדינה.
לפסטיבל הגעתי בשעה 14:00 עם ההסעה שהייתה כלולה בחבילה שהזמנתי מראש, הכוללת כרטיס כניסה לפסטיבל, לינה והסעות. אחרי שבשנים הקודמות בניתי חבילה בעצמי אני לגמרי ממליץ לקחת חבילה מוכנה דרך אתר הפסטיבל, זה קצת יותר יקר ממה שתוכלו להשיג לבד, אבל הנוחות לגמרי שווה את זה.
אחרי שלקחנו מפה, חקרנו את סביבת הפסטיבל המוכרת ולגמנו בירה ראשונה, הלכנו לפתוח את היום בבמת הלוטוס, שהייתה מוקדשת ללייבל "STMPD", הלייבל של מי שנחשב לד'יג'יי מספר אחד בעולם - מרטין גריקס.
לבמה הגעתי בעיצומו של סט משותף של Blinders ו-TV Noise, שסיפקו את הסחורה עם סט מצוין שחימם את האווירה בבמה. אחריהם הגיע תורם של Dubvision ו-Raiden. השלושה סיפקו סט קצבי מאוד ומדויק, שהעלה את הרף לקראת האירוע המרכזי של השעות המוקדמות בבמה הזו - הסט של ברוקס וג'וליאן ג'ורדן.
ברוקס נחשב בעיני רבים לאחד מהדיג'ייז הכי אנדרייטד בסצנה והסט הזה לגמרי מחזק את הטענה. יחד עם ג'ורדן, סיפק ברוקס סט מגוון, קפדני ורסטילי, שהיה ללא ספק אחד מההיילייטס של היום הראשון.
באותו הזמן מגית קקון כבשה את במת "גארדן אוף מדנס", שהייתה מוקדשת ללייבל של סולומון - Diynamic. המוני ישראלים פקדו את הבמה יחד עם קהל טכנואידי מובהק ודווח כי מגית סיפקה סט מצוין.
אחרי במת הלוטוס עברנו לרוז גארדן, שהייתה מוקדשת ללייבל Monstercat, המתמחה בסגנונות בייס כמו דאבסטפ וטראפ. בשעה 20:00 עלה לבמה Seven Lions לסט בק טו באק עם Kill The Noise ויחד הם סיפקו סט קשוח מאוד, שקיבל מעט מדי נגיעות של השירים היותר מלודים של Seven Lions ובכללי היה מאוד גנרי. אחריהם הגיע תורו של סלאשי, שסיפק גם כן סט אגרסיבי, אך מוצלח יותר משל קודמיו על הבמה.
לקראת סוף היום חזרנו לבמת הלוטוס, שם הופיעה Bebe Rexha שסיפקה מופע פופ לא רע בכלל. את הערב סגרנו עם לא אחר ממרטין גריקס שלא קיבל השנה ספוט בבמה המרכזית. השמועות מספרות על חוסר הסכמות בינו לבין הפסטיבל על המיקום שהוצע בבמה המרכזית. אולי מתוך נקמה בדיג'יי הצעיר, אולי מתוך טיפשות או אולי בכלל רצון לפלג את הקהל בין הבמות, גריקס מוקם מול לא אחר מאשר המנטור שלו - טייסטו, מה שהוביל לדילמה קשה אצל המעריצים, "בחירתה של סופי" גרסת ה-EDM.
אם למישהו עוד היה ספק, כשזה מגיע לז'אנרים המרכזיים של ה-EDM, גריקס הוא עדיין המלך הבלתי מעורער של הסצנה. ילד הפלא ההולנדי סיפק סט ורסטילי, קפדני ואיכותי, כשהוא מוצא את האיזון המושלם בין הלהיטים הגדולים שלו לבין הקטעים הפחות מוכרים שקהל ה-EDM מחפש. זה היה הסט הכי טוב של היום הראשון, ובכלל אחד הסטים היותר טובים שיצא לי לשמוע בשלוש שנותיי בטומורולנד. סט שסגר את היום הראשון של טומורולנד בצורה מעולה.
היום השני - ההארדסטייל משתלט על הפסטיבל
לפסטיבל הגענו בשעה 14:00 כשהתחזית מדברת על גשם וסופות רעמים בשעות המוקדמות של הפסטיבל, דבר שאכן קרה, אבל כחצי שעה אחרי שאותה השמש יצאה, היה ברור שאפשר להתחיל את היום.
אחרי בירה קרירה החלטתי לנצל את השעות המוקדמות כדי לחקור את במת ההארדסטייל. הז'אנר הקשוח, נמצא בנסיקה, והיה ברור שאחת המגמות הבולטות בפסטיבל השנה תהיה יותר ויותר ההארדסטייל.
לבמה המרשימה של Q-dance (חברת הפקות ההארדסטייל הגדולה בעולם) הגעתי בשעה 15:00 ולא עזבתי לפני 18:30, כשבמשך רוב הזמן הזה היא הייתה מלאה לגמרי. במהלך אותן שעות ניגנו מספר אמנים: D-Block & S-te-Fan, קוד בלאק,Devin Wild & JNXD, וברנן הארט. קוד בלאק ו-D-Block & S-te-Fan סיפקו את הסחורה עם סט מצוין, הרבה בזכות הקהל של ההארדסטייל שמוכיח מחדש בכל פסטיבל שהוא ללא ספק הקהל הטוב ביותר בסצנה האלקטרונית, עם נאמנות חסרת תנאים ואנרגיה שפשוט לא נגמרת. אכזבה נרשמה בסט של ברנן הארט, מר " I Am Hardstyle" בכבודו ובעצמו, שניגן סט מיושן ועייף שלא כיבד את המעמד.
מנגד, הפתעה נעימה במיוחד נרשמה בסט של Devin Wild & JNXD שסיפקו סט מרענן וסוחף, הוכחה לכך שהדור החדש העולה בסצנה מוכשר לא פחות מקודמו. Da Tweekaz, אחד הצמדים המובילים בסצנה, הופיעו גם הם בבמה המרכזית ואף שברו את שיא ה-BPM בטראק שאי פעם נוגן בה (רמיקס לשיר הנושא של הסרט פרוזן). מעבר לכך, דרופים של הארדסטייל נשמעו בכל סט מרכזי בפסטיבל: טייסטו, ארמין ואן ביורן, דימיטרי וגאס ולייק מייק ועוד רבים הכניסו קיקים קשוחים לסטים שלהם בבמה המרכזית וחשפו את הז'אנר לקהל עצום.
ב-19:30 על במת הפרידום (הבמה השנייה בגודלה אחרי המרכזית) ניגן אגדת הטראנס פול ואן דייק. הדיג'יי ההולנדי, שלפני 3 שנים נפל מהבמה והושבת לכמה חודשים, המשיך את הקאמבק הנהדר שלו עם סט מלודי ומרגש שהוא בקלות אחד מהטובים בפסטיבל והוכיח שבכל מה שקשור לחיבור בין טראנס למלודיות מרגשות - אין שני לו.
בבמה המרכזית נרשם ערב מאכזב במיוחד - W&W סיפקו סט Big Room מיושן, שלא מתכתב כלל עם מוזיקת ה-EDM של 2019 ותקוע אי שם ב-2013. גם ארמין ואן ביורן הגדול אכזב מעט (בסטנדרטים הגבוהים שלו) עם סט סולידי, אך לא יותר מזה.
באותו הערב בבמת הלוטוס שהוקדשה ל-Lost Frequencies וחברים, סיפקו Tchamiו-Malaa את אחד הסטים יותר טובים בפסטיבל. הצמד ניגן פיוצ'ר האוס מרים וייחודי מלא בגרוב ובקצב שהוא פשוט הנאה צרופה.
את הבמה מרכזית סגר דיג'יי סנייק. הצרפתי לא היה בשיאו וניגן סט מבולגן ולא אחיד ברמתו, ששלח אותנו לישון מעט מאוכזבים.
היום השלישי - ויני ויצ'י כובשים את טומורולנד
היום האחרון של סוף השבוע הראשון של הפסטיבל היה בסימן גאווה והיסטוריה ישראלית כשהצמד ויני ויצ'י קיבל במה שמוקדשת כולה ללייבל שלו - Alteza Records.
במהלך כל היום נרשמה תנועה ערה בבמה הקטנה כשקהל מכל העולם מגיע לראות ולתת כבוד לפסיי טראנס הישראלי. סט אחד שבלט במיוחד הוא זה של הדיג'יי ריאליטי טסט, שניצלה את המעמד המיוחד כדי להראות כמה כישרון יש לה וסיפקה סט בועט במיוחד. אין ספק שהעתיד של הישראלית המוכשרת ורוד.
השיא של היום האחרון הגיע ב-20:00 כשויני ויצ'י עלו לבמה שהייתה מלאה עד אפס מקום (כשגם חלק מהמעברים לבמה חסומים). הצמד הישראלי סיפק סט סוחף שהותאם במיוחד לקהל של הבמה שלהם, שרובו ככולו חובב פסיי. במהלך הסט חשפו ויני ויצ'י קולאב חדש עם פול ואן דייק. הטראק (שנשמע מעולה בשמיעה ראשונה) צפוי להשתחרר בקרוב.
הבמה של אלטזה כללה ליינאפ שכולו (מלבד אמן אחד) אמנים ישראלים. אחרי ויני ויצ'י, עלו לבמה אינפקטד מאשרום, בין צמדי האלקטרו המוכרים ביותר בארץ. את הערב ההיסטורי סגר הדיג'יי הישראלי הצעיר בלסטויז, שממשיך את השנה החלומית שלו.
באופן כללי נרשם יום מאכזב במיוחד. מלבד רובין שולץ (סט נהדר) אף אחד מהדיג'ייז ששמעתי לא הרשים. מי שכן הרשים הוא דווקא זמר - ג'יי באלווין, שעשה היסטוריה והפך לאמן הרגאטון הראשון שמופיע בטומורולנד. באלווין עמד במשימה בכבוד ונתן הופעה קצבית ומלאת נוכחות.
את סוף השבוע הראשון סגר סט של דימיטרי וגאס ולייק יחד עם סטיב איוקי (3 Are Legends), שאירחו כמה חברים על הבמה ביניהם טימי טראמפט ואפרוג'ק. התפאורה המרשימה וכמות הזיקוקים המוגזמת אולי נראים טוב, אבל גם הם לא הצליחו לגרום לסט להתרומם לגבהים הרצויים. הסט, שהיה בסימן 15 שנה לטומורולנד וכלל את כל הלהיטים הגדולים של הפסטיבל, לא היה בנוי טוב והרמיקסים לאותם קלאסיקות היו איומים ונוראיים. מדובר בסט הסגירה הגרוע ביותר שאני זוכר בטומורולנד, כזה ששלח אותי הביתה (או ליתר דיוק לאמסטרדם) עם מעט טעם מר בפה.
בשורה התחתונה, סוף השבוע הראשון של טומורולנד 2019 היה הצלחה גדולה, והבליט בעיקר את השינויים שעוברים על הסצנה, כשבמוקד - עלייה של ז'אנרים חדשים לקדמת הבמה ביניהם הארדסטייל. כך או כך, בין אם זה בבמה קטנה צדדית או בבמה המרכזית, טומורולנד היה ונשאר חוויה קסומה, כזו שכל חובב מוזיקה אלקטרונית חייב לעשות לפחות פעם בחיים.