נוכחותן הבלתי מבוטלת של הרשתות החברתיות בחיים המודרניים מעלה שלל שאלות פילוסופיות-אקזיסטנציאליסטיות בוערות. האם התקשורת הוירטואלית מנתקת אותנו מאנשים או דווקא מקרבת? האם להתקשר במקום לסמס היא עבירה פלילית? ואם עשית מניקור ולא העלית תמונה של האצבעות שלך חובקות אלמנט פוטוגני באותו הצבע, האם באמת עשית מניקור?

תמונות באינסטגרם, כידוע, מתחלקות לעשרות ז'אנרים ותתי ז'אנרים, ולכל אחד מהם מעין "תלבושת אחידה" רשמית ומחייבת בכל הנוגע לקומפוזיציה, רקע, צבעוניות ואביזרים נלווים. השורות הסדורות האלה מולידות, באופן טבעי, שוברי שורות מעוררי השראה שמזכירים שעם כל הכבוד לטרנדים שמכתיבים את חיינו, תמיד כדאי לשאוף להיות אלה שמגלים קצת יצירתיות, רומסים את המגמה הקיימת ומכתיבים אחת חדשה.


זה מה שעשתה באומץ משתמשת הטוויטר אלינה מארי, שכבר בינואר העלתה תמונה של ציפורניה הוורודות אוחזות במילקשייק תות פוטוגני וסטנדרטי מצד אחד, ובפיסת נקניק קצת פחות פוטוגנית וסטנדרטית מצד שני, בפרודיה מובהקת על תמונות ה"ניילפי" האסתטיות והמשעממות. "חשבתם שבזה זה נגמר?", שאלה את עוקביה כמה שבועות לאחר ההצלחה הויראלית של תמונת הנקניק, והעלתה תמונה של ציפורניים חומות חופנות פיסות בייקון כדי להבהיר שזה רק מתחיל.

ואכן, סוף השבוע האחרון כבר עמד בסימן מחווה נלהבת לעבודותיה של מארי: אחת שטפה את ציפורניה הכתומות תחת ברז זורם של מיץ תפוזים, השנייה אחזה בזוג מספריים שתאמו להפליא את גוון הציפורניים, שלישית הבליטה את המניקור הוורוד על גבי חופן שקיות סוכרזית ואלה רק חלק מהדוגמאות הצבעוניות. התוצאה היא מגמה אירונית, מודעת לעצמה ומצחיקה לאללה, שלגמרי מאיימת להחליף רשמית את המודל שעליו היא מבוססת. עכשיו תסלחו לנו שניה, קופצות רגע עם הציפורניים הצהבהבות שלנו לביקור אצל החלב המקולקל במקרר.