גולשים יקרים: כחלק משירות חדש ומקורי ובמקום לעלעל בעיתוני יום שני בבוקר, אתם מוזמנים לחסוך לעצמכם זמן יקר ולקבל את ניתוח ומסקנות גמר גביע העולם 2018 כאן ועכשיו.
במקרה של ניצחון צרפתי ב-90 או 120 דקות
צרפת היא אלופת העולם בצדק. זו היתה אחת הפעמים שבה היה ברור מראש שהפערים לטובת הפייבוריטית כה גדולים, רחבים ועמוקים – שלאנדרדוג אין אפילו סיכוי לנבוח, שלא לדבר על לנשוך. דידייה דשאן הכין למונדיאל הזה נבחרת רב מימדית. הוא למד היטב מהכישלון בגמר היורו מול פורטוגל לפני שנתיים, ושם בראש ובראשונה דגש על עוצמה והגנה. בגלל זה יכולתם לראות את אוליבייה ז'ירו שורף קילומטרים מרחבה לרחבה. יכול להיות שז'ירו הוא לא העיפרון הכי חד בחוד, אבל התרומה שלו בזיעה ובשאפתנות שווה בהחלט את מקומו בהרכב.
רק פעם אחת לאורך הטורניר צרפת ממש הבריקה, ב-3:4 על ארגנטינה בשמינית, וגם אז זה היה ביום בו העורף שלה היה פגיע ואילץ את הקישור והחוד ליטול הרבה יותר הימורים במתפרצות ובנועזות התקפית. דשאן לא ממש נהנה מהניצחון ההוא. הוא ויתר על התקפי הלב בגין הספיגות והעורף הרעוע, לטובת עמוד שדרה מוצק בהרבה, עם פול פוגבה כתוספת אחורית עוצמתית לרפאל וראן וסמואל אומטיטי המצויינים – וידע שהחומה הזו תתסכל את הקרואטים עד הנפת הדגל הלבן.
וכאשר חצי המגרש שלך מוגן וממוגן בממ"דים היעילים ביותר, אפשר לסמוך על כשרונות כמו קיליאן אמבפה ואנטואן גריזמן להעביר את הסחורה העוברת לסוחר. מול נבחרת ששיחקה שלוש פעמים ברציפות 120 דקות – זה גם הרבה יותר פשוט. קרואטיה מיצתה בטורניר הזה כמעט את כל יכולותיה, אבל התגברות על השקלול שכל הפוטנציאל שיש לצרפת להציע היא מעבר לכוחותיה.
במקרה של ניצחון צרפתי בפנדלים
הצפרדעים של דידייה דשאן כמעט אכלו צפרדע ענקית, אבל בסופו של יום הניפו גביע בזכות אלמנט אחד שנוסף לרב גוניות המסעירה שלהם. בששה משחקיהם הראשונים ברוסיה הם הסתייעו במגוון מחמיא של תכונות ויכולות: סדר, אירגון, יעילות, עוצמה פיזית, משמעת קבוצתית, אחדות, שאפתנות, וכמובן גם קורטוב של כישרון. במשחק השביעי הצטרף אל המנעד המרשים הזה גם אלמנט המזל. לא היה חסר הרבה שצרפת שוב תצא מגמר בו היא פייבוריטית ועדיפה בידיים ריקות. אבל הפעם הרולטה האירה לה פנים, וההיסטוריה תרשום לצד שמה "אלופת העולם" ותחסוך גם מדשאן את החיצים המורעלים שהיו בהיכון באמתחת.
במקרה של ניצחון קרואטי בכל דרך שהיא
פרופסור ג'ף הופנר מאוניברסיטת סאמרוויל בקרייסטצ'רץ', ניו זילנד, מצא באחד ממחקרי הספורט האחרונים שלו, שקבוצות ונבחרות העולות על כר הדשא במעמד מובהק של אנדרדוג, רצות בממוצע 11-15 אחוזים יותר מהיריב המוגדר פייבוריט. דידייה דשאן כנראה לא קרא את המחקר הזה. הצורה בה המאמן הצרפתי איפשר אמש לקרואטיה להזיע ללא הפסקה, להיות ראשונה לכל כדור, לכפר על ברק בשאפתנות ואגלי זיעה – הביאה למפלה הצרפתית הגדולה ביותר בהיסטוריה ולמהפכה הקרואטית.
לאלופת העולם הטריה והמרעננת כל כך מגיע כמובן אשראי גדול על ההישג העצום, אולי הסנסציוני בכל הזמנים. אבל עם כל הכבוד לחבורה היומרנית של דאליץ', מודריץ', רקיטיץ', פריסיץ' ושאר האיצ'ים – ויש טונות של כבוד והערכה – קרואטיה לא זכתה במונדיאל הזה כמו שצרפת הפסידה אותו.
הפגמים של צרפת נחשפו בגמר, אבל דשאן נותר מרובע ומקובע. הדגש שלו על קווי בלימה בעורף ובקישור, שיבשו גם את התפיסה של אנטואן גריזמן וקיליאן אמבפה, הוציאו אותם מריכוז, גררו תיסכול כלל רוחבי בנבחרת, והעניקו לסינדרלה נעליים חדשות ובוהקות על מגש של זהב. קרואטיה הרי כבר היתה הנבחרת המנוסה ביותר בקרבות התשה בטורניר הזה. בסעיף הזה אי אפשר לגבור עליה. דשאן וצרפת שיחקה לרגליה. בגלל זה הלילה קרואטיה תחגוג עד אור הבוקר, אבל גם דשאן לא יישן.