הנה עובדה שהייתה הפתעה ענקית עבורי ועבור המוני נשים בחודש האחרון - כדורגל זה כיף בטירוף. המונדיאל הזה הוא הפעם הראשונה שנכנסתי לעניין לגמרי: התמכרתי, לא פספסתי כמעט אף משחק, ובגדול צרחתי וקיללתי מול מסך הטלוויזיה על בסיס יומיומי כמעט. כל דבר שגורם לי לתגובות רגשיות כאלה הוא ככל הנראה מאורע טלוויזיוני באמת מדהים. אלא שלמרבה הצער, אי אפשר לא להתייחס לכך שכל הכיף הזה, לפחות כאן בארץ, הוא עדיין חתיכת חונטת גברים מדירה שלא היה מבייש את גדולי המיזוגנים.
אתמול, למשל, עשו ב"כאן" טובה ואחרי אינספור משחקים בחרו במשחק הכי פחות משמעותי או בעל חשיבות כלשהי בכל המונדיאל כדי לתת את במת הפרשנות לראשונה לאישה: שחקנית הכדורגל אשרת עיני – אחת מהנשים היחידות שזכו להיכנס לאולפן של "כאן" וממש לשבת על כיסא. זאת בניגוד, למשל, לדנה פאן לוזון ששעשעה את הפרשנים בעמידה או לירדן אפלבאום המסכנה שחיה בכל יום את אותו אייטם מחדש – חבורה של אוהדים עוגבים עליה בצרחות "אנחנו ננצח!" בתשובה לשאלה הקבועה "האם אתם חושבים שיש למדינה שאתם אוהדים סיכוי?".
ואיך קיבל את עיני הקהל בבית? עם טוקבקים מהגיהינום, תודה ששאלתם. "מה עשינו רע בחיים שאנחנו צריכים לראות כדורגל עם פרשנות בלתי פוסקת?! שמישהו יעצור אותה מלדבר בבקשה!!", כתב גולש בפייסבוק של "כאן"; "כאן מאד רוצים להיות חדשנים אז שלחו לרוסיה פרשנית שבקלות יכולה להתחרות בפוד פרוססור.....טחנה וטחנה, העיקר שלחו אישה שטחנה כאילו יושבת במספרה", כתב גולש מעודן אחר.
אל תטעו, אני אתכם: הפרשנים של "כאן" לא מפסיקים לברבר בכל משחק. כשכמה פעמים השכלתי לצפות בשידור בפרשנות בריטית למשל, נפעמתי מכמה לקונית, שקטה וקסומה באמת יכולה להיות עבודת הפרשן. אבל עיני ממש לא שונה בשום דבר מעמיתיה הגברים שמלווים את יתר המשחקים בטורניר. ההבדל היחיד ביניהם הוא המין שלה - והעובדה שגבר שלא סותם את הפה במהלך כל המשחק (על אף שפעמים לא מעטות הוא סותר את עצמו ואת מה שמתרחש על המגרש) הוא "ידען" ו"מומחה לתחום", ואישה שמפרשנת משולה למעבד מזון ועדיף לה ללכת לדבר על כדורגל עם החברות שלה במספרה (ברור, כי הרי זה מה שאנחנו עושות כל היום).
"כאן" דווקא יצאו להגנתה של עיני בעמוד הפייסבוק והגיבו היטב כשכתבו שהם בטוחים שהצופים יתרגלו בשלב כלשהו לפרשנית אישה, אבל אי אפשר להתכחש לכך שיש להם חלק אדיר בזה שעבור הצופים, המפגש עם הפרשנות של אישה הגיע רק בשלב ההו-כה-מאוחר הזה. בכל יום שידור הם הוכיחו מחדש עד כמה קשה לאישה בכלל להיכנס לתוך המעגל הסגור שיצרו במו ידיהם.
איזו מומחיות בכדורגל צריך לסגל לעצמו גבר בשביל להיכנס למערום הפרשנים ושוכני האולפן המשמימים של "כאן"? טוב ששאלתם. הוא צריך להיות זמר מפורסם או קומיקאי (וזה עוד בלי להגיד אפילו מילה על הכריזמה או כישורי ההגשה של מוקי או שלום מיכאלשווילי, שאמורים להעביר את השידורים הנצפים ביותר של התקופה). אישה, לעומת זאת וכמו תמיד, צריכה להוכיח את עצמה ואת היותה ראויה ללא הרף באמצעות בקיאות שעולה על זאת של סובביה, ולו רק כדי שתילקח בחשבון.
המהלך הנשי המוכר הזה הוא בדיוק מה שעיני ניסתה לעשות אתמול, גם אם זה לא תמיד הלך לה. היא הפגינה בפני כולם את ידענותה כדי שהצופים יבינו שהיא שם בגלל שמגיע לה להיות שם וכי היא מבינה כדורגל, ולא בגלל שהיא אישה ו"כאן" היו חייבים להראות שהם הפנימו את הביקורות שהוטחו כלפיהם בשבועות האחרונים מכל עבר על פאנלים שלא כוללים כמעט אף ייצוג נשי.
ברור שזה לא עוצר רק בפרשנית או בשידורי האולפן במחצית. כל חגיגת הכדורגל הזאת מתייחסת לצופות נשים כאל חריגות לגמרי בנוף. מהתמקדות חוזרת ונשנית של במאי המשחקים בנשים צעירות (ויפות כמובן) במגרשים (תופעה שלפחות בפיפ"א ביקשו שתיפסק, ואם לא תיפסק, אני אומרת: לפחות תנו לנו גם קצת אוהדים נאים, ולא את הכרסתנים הללו שאתם כל הזמן עושים עליהם פוקוס); ועד פרסומות כעורות לשמן אגזוזים (ובמקביל קמפיינים שלמים ששולחים את האישה שהגבר שלה לא סופר אותה בתקופת המונדיאל לקחת לעצמה את כרטיס האשראי של המפרנס ולקנות לה יהלומים כפיצוי, משל היינו בשנת 1940). צאו מזה, כדורגל הוא לכולם, וכולם (ממש כולם, מכל מגדר, גזע, גיל ונטייה מינית) צופים במונדיאל. אם אפילו אמא שלי מכורה, אז באמת הגיע הזמן שנתקדם.
נשיא פיפ"א ג'יאני אינפנטינו אמר בסוף השבוע שגביע העולם ברוסיה היה הטוב ביותר עד כה. אין לי מושג, כי לא ראיתי את כולם אבל אין לי ספק שנהניתי בטירוף ואראה באותה אדיקות גם את המונדיאל הבא. כולי תקווה שעד אז הרבה פחות אנשים יופתעו מכך שגם נשים נהנות לצפות בכדורגל ויספרו גם את האוהדות במגרשים ובבית כחלק שווה-ערך בחגיגות. וגם, אם אפשר, שכל הפרשנים הישראלים - נשים וגברים - ילמדו לסתום קצת.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
