נשארו עוד כמה שעות בודדות לפני שריקת הפתיחה של המונדיאל ואני מוצא את עצמי מעביר את הזמן ברחוב המרכזי של סנט פטרסבורג היפהפייה. למרות שמשחק הפתיחה יהיה במוסקבה, כמה אלפי קילומטרים דרומה מכאן, אי אפשר שלא לחוש את אווירת קרנבל הכדורגל הבינלאומי.
על המדרכות שמשני עברי הרחוב עוברים בסך אוהדים בשלל צבעי הקשת. קולומביאנים בצהוב, פרואנים עם הפס האדום האלכסוני המפורסם ואפילו כמה גרמנים. וכמובן המוני מרוקאים ואיראנים, שכבר לא יכולים לחכות למשחק של הנבחרות שלהן שיתקיים כאן בעיר. בסופו של דבר מצאתי לי מקום טוב, הצופה אל הרחוב, בחזית של מסעדה חביבה.
מזג האוויר היה חמים ונעים, הבירה הייתה צוננת והמיקום היה מצויין – בסמוך לחבורת מקסיקנים רעשניים. לבושים כמובן בירוק, חבושים בסומבררו ענקיים וחמושים בגיטרות. הם לא הפסיקו לשיר, מה שגרם כמובן לחבורות האוהדים שצעדו ממול להגיב בשירים משלהם. והכל באווירה מבודחת וחברית. אולי בגלל שהאוהדים האנגלים לא נצפו באיזור.
בשולחן שלידי סעדו את ליבם שני אוהדים איראנים. איך אני יודע? בגלל הפרסית. אני לא מבין אף מילה כמובן, אבל מזהה מצויין את המבטא. בעיקר בזכותם של יוסף שילוח ז"ל, אלי ומריאנו. אחרי כמה דקות הגיע הרגע שחיכיתי לו. הבחור שלידי הסתובב, הציץ בתג האקרדיטציה שעלי ושאל: "אתה עובד בטלוויזיה?". כן, עניתי. "ומאיזו מדינה אתה?". חייכיתי ושלפתי את הדרכון הכחול מהכיס. "מכיר את המדינה הזאת?".
אני מודה, ציפיתי לתגובה אחרת. חשבתי שהוא ייבהל, או יקלל, או סתם יסתובב בחזרה ויתעלם. אבל לא. ההיפך הגמור קרה. "ישראל? מה, אתה תשדר מחר את המשחק של נבחרת איראן לישראל?"
אחרי שהודיתי שאכן כן, השיחה קלחה. והיא הייתה פתוחה ולבבית מהרגע הראשון. מהדי, בחור בן 30, שיש לו עסק למחשבים וכלי כתיבה בטהראן, סיפר שהוא הגיע אתמול לרוסיה, כמו עוד אלפים רבים של אוהדי הנבחרת. אין לו שום בעיה לדבר עם ישראלים, כי כל מה שמעניין אותו זה כדורגל. הוא סיפר על הקבוצה אותה הוא אוהד, האלופה פרספוליס והראה לי בסלולר שלו תמונות מהמשחקים האחרונים של הקבוצה. בעיקר של הקהל.
"זה איצטדיון אזאדי?" שאלתי. ומהדי היה מאושר שידעתי איך קוראים לאיצטדיון הלאומי. "האוהדים שלנו הכי טובים, לא רק באיראן אלא בכל אסיה. יש לנו 40 מיליון אוהדים" הוא סיפר בגאווה. ואז הוא הדהים אותי כשאמר: "יש קבוצה אחת בישראל שאני ממש אוהב, בגלל האוהדים שלה, שהם טובים כמעט כמו של פרספוליס. ראיתי אותם מעודדים ביוטיוב. הם ממש חזקים. והם צהובים. נו, איך קוראים לקבוצה? בית"ר אורסלים?"
אני יודע שזה נשמע הזוי, אבל יש לי עדים לשיחה שיאשרו: אוהד כדורגל איראני, שיש לו חיבה עזה לאוהדי בית"ר ירושלים. לאחר מכן דיברנו על נבחרת איראן, על שחקני העבר המפורסמים עלי קארימי, מהדי מהדביקייה ועלי דאיי, ועל סיכוייה של איראן במונדיאל ברוסיה. כשהזכרתי את הקפטן מסעוד שוג'עי, מהדי לא שכח להזכיר שהוא שיחק בעונה שעברה נגד מכבי תל אביב, הושעה לתקופה קצרה מהנבחרת, אבל מהר מאוד הוחזר לסגל.
מה שכן, מהדי אמר שהוא מודאג מאוד מהסנקציות החדשות של הנשיא דונלד טראמפ. "זה גורם לשער הדולר לעלות, והכל נהיה הרבה יותר יקר. הוצאתי 15 אלף דולר כדי להגיע למונדיאל ברוסיה, אבל אני חולה כדורגל, כמו כל האיראנים שהגיעו". לדבריו הגיעו מאיראן ומהפזורה בעולם לא פחות מ-40 אלף אוהדים. נו טוב, אבל גם אם יהיו "רק" 20 אלף איראנים, בטוח שתהיה אווירה מחשמלת ביציעי האיצטדיון בסנט פטרסבורג .
לפני שנפרדתי ממהדי לשלום, הוא עוד הספיק לומר לי: "אני רוצה לדבר עם ראש הממשלה שלכם!". ואחרי המפגש הנעים שהיה לנו, יש לי תחושה שאני יודע מה המסר שהוא היה רוצה להעביר.