תנו לנו עוד

 צפו בתקציר. באדיבות: כאן, 11.

לפני שנפתח המונדיאל, אף אחד לא ממש ספר את סנגל ויפן. בלי שמות נוצצים וגם ללא מסורת יוצאת דופן, הנבחרות הגיעו כאנדרדוג מובהק. הערב (ראשון) שתיהן הוכיחו שמגיע להן לעלות לשמינית הגמר. בתום משחק רווי מהפכים, שערים ואירועים, יפן וסנגל נפרדו ב-2:2 מלהיב, שהשאיר את בית 8 פתוח לחלוטין.

מה לא היה לנו במשחק הזה? טעויות שוער קריטיות, שערים נפלאים וגם שחקנים אנונימיים שהתעלו, וככל הנראה כבר לא יהיו אנונימיים מעתה.

נתחיל עם סנגל. החבורה המגובשת של אליו סיסה הראתה במשחק הזה את כל הדברים הטובים שלה, אבל גם נקודות התורפה. מצד אחד, ראינו נבחרת מלאת שמחת חיים ועוצמתית מבחינה פיזית, מה שנותן לה עליונות כמעט על כל יריבה.

גם ביום לא גדול של הכוכב, סאדיו מאנה, ראינו את המגנים, וואגה בן ה-19 וסבאלי, פעילים מאוד במשחק ותומכים במשחק ההתקפה. בסנגל, כל שחקן יכול להפוך למסוכן, אבל כדי להגיע רחוק, אריות הטרנגה יהיו חייבים להיות מרוכזים יותר ולא להוריד את הרגל מהגז אחרי שהם מובילים. מלבד היעדר הריכוז, ראינו את היכולת הלא מספיק טובה של השוער, אנדייה, ומול יריבה חזקה יותר, זה עלול להסתיים בהפסד.

מן העבר השני, יפן הוכיחה חוסן מנטאלי מרשים, שבהחלט יכול לתת לה סיבות לעידוד לקראת ההמשך. הסמוראים חזרו פעמיים מפיגור ולא הורידו את הראש לרגע, במשחק בו הם חילצו נקודה, אך בהחלט היו יכולים לנצח אחרי שרשמו אינספור החמצות. 

טקאשי אינוי יעבור בעונה הבאה לבטיס, אך ההופעה הנהדרת שלו עם שער ובישול, מעלה את התהיה האם אין לו מקום בקבוצה גדולה יותר? קאייסוקה הונדה הוותיק עלה כמחליף והוכיח שוב שאין מחיר לניסיון שלו, כששער השוויון שלו הציב את הנבחרת בעמדת זינוק טובה לקראת ההמשך.

יחד עם זאת, נראה שהסיפור של המשחק הזה גדול יותר משחקן כזה או אחר, אלא זה סיפורן של שתי נבחרות נטולות אגו, בהן השלם גדול מסך חלקיו. מי אמר שהמונדיאל שייך רק לגדולות?