ליונל מסי (ארגנטינה-קרואטיה 3:0): הו קפטן, אין קפטן
לאו מסי לא היה שם. בדו-קרב אחריו אנחנו עוקבים במהלך המונדיאל, כריסטיאנו רונאלדו זכה בשבוע האחרון בניצחון טכני: הוא כבש שער רביעי בטורניר, הפך לגדול הכובשים בנבחרות אירופה והשאיר את פורטוגל צמודה לספרד בראשות הבית; מסי נגע בכדור רק שש פעמים יותר מהשוער, עלה ל-647 דקות ללא שער במונדיאלים והוביל את הפתיחה הכי גרועה של ארגנטינה מאז 1974. אז במשחק שבו לאו מסי לא עשה כמעט כלום, אך טבעי שהרגע הסמלי ביותר עבורו יהיה רגע שבו הוא לא עושה כלום.
זה קרה בדקה ה-85, כשניקולאס אוטמנדי תיקל את איוון ראקיטיץ' – ואז הוסיף בעיטה בכדור שכמעט פגעה בפניו של הקרואטי. במגרש התפתחה מיד מהומה. הראשון להצטרף אליה היה לוקה מודריץ', הקפטן הקרואטי, שהסתער על אוטמנדי. האחרון להצטרף – הקפטן הארגנטינאי, מסי. מודריץ', איש המשחק ואחד האנשים הכי רעבים בכדורגל העולמי, זכה במשחק ב-100 מהקרבות שניהל: בהתקפה, בהגנה, באוויר. ברור שאיש כזה לא יירתע מעימות עם אוטמנדי, גם אם האחרון כבד ממנו ב-16 קילו וגבוה ממנו בראש. בדיוק כפי שברור שמסי בכלל לא ייקח חלק בתגרה.
כדי להבחין במסי צריך דווקא להתרחק מהאירוע ולעבור למצלמה פתוחה ומרוחקת. שם אפשר לראות אותו מתקדם לאיטו, בחוסר רצון מופגן, לעבר שחקני הנבחרות שמחליפים דחיפות וקללות במשך שניות ארוכות. לא רק שהוא לא שועט להגן על חברו לנבחרת; הוא גם לא ממהר להרגיע את הרוחות כדי לחדש מהר את המשחק שבו ארגנטינה כבר מפגרת בשני שערים. מילא התבוסתנות, אבל מה באשר למחויבות, לסולידריות, לאחריות?
זה היה רגע אירוני. הוא הציג את את מה שמסי יודע לעשות אולי טוב יותר מכל אחד אחר – ללכת במגרש ("הולך טוב יותר מאשר רוב השחקנים רצים" היתה כותרת מאמר שפורסם בשבוע שעבר באתר "FiveThirtyEight") – אבל בקונטקסט שונה, לא מקצועי גרידא. כשמסי הולך אל המקומות המסוכנים במגרש הוא ראוי לתשואות על המאמץ המינימלי שהוא משקיע בכך. אבל כשהוא הולך אל המקום שבו חבריו מתכתשים עם יריביו, הוא ראוי לבוז על עריקה משדה הקרב. עיתוני ברצלונה הגנו בסוף השבוע על מסי וטענו שארגנטינה לא ראויה לו. הרגע הזה – אחד מני רבים – מלמד שזה נכון: ארגנטינה ראויה לקפטן טוב יותר.
הרגע הזה, שולי לכאורה, משקף היטב לא רק את הופעתו הנרפית של מסי במשחק, אלא את האופי שמכשיל אותו במשימה להתמודד עם עול ההיסטוריה. מסי הוא לא רק הכוכב של נבחרת ארגנטינה; הוא גם הקפטן שלה (פורמלית) ומי שאמור להיות המנהיג שלה (מעשית). אבל שוב ושוב הוא מוכיח שהתפקיד פשוט גדול עליו. כוכב? כן, בוודאי, מהגדולים שידע הכדורגל. אבל לא מנהיג.
"אני לא רואה אף מנהיג", אמר דייגו סימאונה בהודעת ווטסאפ קולית שחרכה את ארגנטינה אחרי המשחק מול קרואטיה. סימאונה היה בעצמו קפטן הנבחרת – והוא היה קפטן אנטיתטי לדמות שמציע מסי: לא הכוכב של הנבחרת (זה היה בטיסטוטה), לא השחקן הכי מוכשר שלה (אורטגה), לא הסקורר ולא המשיח – אבל המנהיג שלה. סימאונה היה הלוחם שעשה את מה שכל אוהד כדורגל מצפה משחקן לעשות עבורו: לאכול את הדשא. זו קלישאת כדורגל, אבל נדמה שסימאונה – קשר הורס שתיקולו אמנותו – הוא מסוג השחקנים שמימשו אותה הלכה למעשה. את רוח הקרב של סימאונה אפשר עוד למצוא מנשבת קלות בכמה לבבות ארגנטינאיים (כמו מסצ'ראנו ואוטמנדי) – אבל היא לא מפעמת בקפטן שלה.
קלישאה אחרת טוענת ש"מנהיגות לא מקבלים אלא לוקחים", ומסי – גורר רגליים כששחקני קרואטיה מתנפלים על אוטמנדי, לא רץ לעודד את קבאז'רו אחרי השער האומלל, מליט את פניו בהמנון – עושה במונדיאל הזה כל שביכולתו כדי להוכיח שהוא לא מתכוון לקחת את המנהיגות על עצמו.
במשך 14 שנים הרגיל אותנו מסי – ספקטקל כדורגל שלא ראינו כמותו – שהוא יכול הכל. נדמה שעכשיו הוא עושה הכל כדי שנבין שטעינו.
נוקקאוט: כך הסתיים הסיום הראשון בין מסי ורונאלדו
כריסטיאנו רונאלדו (פורטוגל-מרוקו 0:1): ההצגה חייבת להיבדק
הדקה שבה מסי הפגין את אופיו היתה בדיוק הדקה שבה עשה זאת גם כריסטיאנו רונאלדו, יום קודם לכן מול מרוקו. בדקה ה-85, לאחר שסחט בעצמו עבירה על סף רחבת ה-16, בעט רונאלדו אל החומה (חידוש הרצף שנקטע מול ספרד), אסף את הכדור החוזר – ואז נפל בתיאטרליות ברחבה לאחר ספק-מגע עם רגלו של נורדין אמרבאט. ואז קרה הרגע המדהים והמביך של המשחק: רונאלדו סימן לשופט לבחון את האירוע בווידאו (פעולה שאמורה לגרור כרטיס צהוב אם כוונה אל השופט, אגב). "אוי, כריסטיאנו", מלמל השדר האנגלי באכזבה, "אתה באמת רוצה לראות הילוך חוזר של זה?".
אם רונאלדו היה מקשיב לשידור, סביר להניח שהיה עונה: "כן". יתר על כן: אפשר להניח שגם מול ההילוך החוזר יסרב רונאלדו להיכנע, ייאבק על צדקתו, יתפור הסברים שינמקו איך מגע עדין של רגליים גרם לו לצנוח ברחבה כמו החייל הספרדי הנורה למוות בתמונה של רוברט קאפה.
צפייה בווידאו – וגם רונאלדו יודע את זה – לא היתה משנה ככל הנראה את החלטת השופט. אבל כשאתם קוראים "לא היתה משנה", רונאלדו קורא "ככל הנראה". ככל הנראה משמעו שיש סיכוי – סיכוי שהשופט יטעה, לא יעמוד בלחץ, יקנה את ההצגה, ואולי פשוט יחליט שדי במגע הרך כדי לשרוק לפנדל. ובשביל בדל הסיכוי הזה רונאלדו מוכן גם להפוך לבדיחה של הרשת. אתם תצחקו – והוא ינצח.
פטריס אברה הצרפתי, ששיחק עם רונאלדו במנצ'סטר יונייטד, סיפר השבוע מה קרה אחרי שהפורטוגלי הצעיר הפסיד במשחק פינג-פונג לריו פרדיננד; הוא קנה לעצמו שולחן, התאמן בבית במשך שבועיים, וחזר כדי לנצח את פרדיננד לעיני כולם. "זה כריסטיאנו רונאלדו", סיכם אברה.
דווקא בדרישתו המופרכת לבחינה בווידאו קבר רונאלדו את התזה לפיה אין דבר שחשוב לו יותר מעצמו. זו טעות; הדבר החשוב ביותר לרונאלדו הוא הניצחון.