בעוד יומיים תישא נטע ריבקין את דגל ישראל בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים בריו. המתעמלת האמנותית אמנם רק בת 25, אבל מדובר באולימפיאדה השלישית שלה ואולי ההזדמנות האחרונה לחזור עם מדליה.
"אני עדיין מתרגשת", סיפרה ריבקין רגע לפני שעלתה על המטוס לברזיל, "זה תמיד מרגש מחדש כי זה אירוע אדיר, הכי גדול בעולם בעצם וחלום של כל ספורטאי להשתתף בו ולא משנה כמה פעמים עושים את זה".
נשיאת הדגל זו אחריות וגאווה עצומה", המשיכה ריבקין, "הידיעה שאני מניפה דגל של מדינה שלמה שעומדת מאחוריי זה מדהים. אני מודה שהתקשיתי לישון בלילות האחרונים, אבל אני חושבת על הכול בצורה חיובית והכי חשוב זה להינות מהחוויה".
האם היא מכינה לנו הפתעה בריו? ריבקין לא נשמעת בטוחה: "אני לא מתמקדת בציפיות, אני מתמקדת בעצמי ובגוף שלי ובראש שלי ומה אני עושה כדי לתת את ההופעה הטובה ביותר שלי. כך נכון מבחינתי להתמודד עם הציפיות הגדולות ממני".
לצד ריבקין המריאו עוד שלושה ספורטאים לאולימפיאדה, מישה זילברמן (בדמינטון), דימה קרויטר (קפיצה לגובה) ודונלד סנפורד (ריצת 400). "יש לי הגרלה קשה, אבל אנסה לתת את כל כולי", אמר זילברמן, "אני מנסה להגיע לשיא כמה שאני יכול. התמיכה מההורים עוזרת לי, במיוחד מאימא שלי שהיא המאמנת שלי ואיתי ברגעים הכי קשים.זה כיף ונותן תמיכה גבית כשהבנאדם הכי קרוב נמצא לידך. קשה לומר מה הסיכוי להביא מדליה. צריך לנצח במשחק הראשון ולאט לאט להתקדם עד שבכלל אפשר לחשוב על מדליה".
סנפורד, שהגיע לנמל התעופה מצוייד בנעליים חדשות וחיוך גדול: "יש לי בהחלט הרבה נעליים, תודה רבה לנייק שנתנו לי כל כך הרבה נעליים לבחור מהם. זו האולימפיאדה השניה שלי ואני שמח ומתרגש להיות בריא ומוכן לרוץ. אני מרגיש טוב. לקחת מדליה זה קשה מאוד, במיוחד ב-400 מטר, אבל אני חושב שאוכל להגיע לחצי הגמר וזה יספיק לי".