ג'רבי: "אני לא מאמינה. זה מוקדש לכל המדינה"

יש רגעים בהיסטוריה של מדינת ישראל שלעולם אי אפשר לשכוח. כאלה שנחקקים בזיכרון הקולקטיבי ונזכרים לדורי דורות, כאלה שאחריהם שום דבר כבר לא ייראה אותו דבר. הערב (שלישי) חווינו את אחד מהרגעים הגדולים בהיסטוריה של הספורט הישראלי, כאשר ירדן ג'רבי זכתה במדליית ארד במשחקים האולימפיים בריו, והפכה לנציג הישראלי השביעי בתולדות המדינה שעושה זאת.

ארבע שנים שירדן ג'רבי חיה עם עומס של ציפיות, ככזאת שצריכה לשאת על עצמה ציפיות של אומה שלמה. אבל ג'רבי, אותה ילדה צנועה שגדלה בנתניה, היא אחת שקורצה מחומר של הגדולים באמת. בזכות ההישג ג'רבי תתוגמל ב-250 אלף שקלים, כאשר שני הרשקו יתוגמל ב-125 אלף שקלים. "אני מאוד שמחה, זה כבוד גדול בשבילי", סיפרה המדליסטית הנרגשת, "כבוד גדול לראות את הדגל שם למעלה. כל ההקרבה הזאת מגיל צעיר, אנשים לא יודעים מה זה אבל זה שווה כל רגע. האמנתי בעצמי מתחילת הדרך והגאווה הכי גדולה שלי זה לעשות אנשים שמחים ככה. אנחנו עם חזק, שיאמינו בדרך, שיאמינו בספורט, חלומות מתגשמים - עובדה".

"זה היה יום ממש קשה, מה שהיה ברבע הגמר לא היה קורה אם זה לא היה בברזיל. היה קשה לי מאוד להתרומם", סיפר ג'רבי בדמעות, "אני רוצה להגיד תודה לכל מי שהיה איתי. קיבלתי את כל מה שהייתי צריכה, תודה לפונטי שהאמין בי ולמשפחה שלי".

מדינה שלמה עקבה בדריכות אחרי יום קרבות מורט עצבים של ירדן ג'רבי, שהבינה בסיום את החשיבות של הזכייה במדליה עבור ישראל: "הייתה אווירה של באסה. אני מדגישה את המדליה לכל מדינת ישראל. לכל מי שעזר ועודד, הנבחרת המדהימה שלי, אומנם אנחנו מבספורט אינדבידואלי אבל אנחנו נבחרת אחת מאוחדת". ג'רבי הסבירה מה הסוד ההצלחה שכל כך מייחד אותי: "לא מעניין אותי לחץ. אני פה בשביל לנצח, לתת את הדם והנשמה בשביל לנצח. אל תעירו אותי. הגשמתי את החלום שלי".

ג'רבי שיתפה שבחלומה היא דמיינה את הרגע: "האמת שחלמתי לפני כמה זמן שאני זוכה במקום ה-3 וסיפרתי לפסיכולוג, אמרתי לו שאני לא יודעת אם זה טוב כי אני רוצה זהב. היה לי גם אתמול חלום שהקובנית זורקת אותי והשופט משנה את ההחלטה".

"זה ריגוש עצום והכל התנקז לרגע הזה", הוסיפה המדליסטית הטריה, "אחרי הרבע דיברתי עם שני ולא הבנתי למה היא לא קיבלה עונש, והוא אמר 'בואי נמשיך הלאה', ושמתי את זה בצד. זה עניין של נסיון, במשך השנים למדתי לחשוב על זה באופן פרקטי ויצאתי מזה. התרכזתי בעיקר".

"אומרים שהישראלים לא בנויים לספורט, אבל ב-4 שנים האלה פונטי נתן לי ביטחון עצמי והאמין בי כל הזמן", הצהירה הג'ודאית, "כשיש משהו שאני רוצה מבפנים, כלום לא יעצור אותי. הקרב על הארד היה קרב טוב שלי. שני הוא פשוט גאון. היא פשוט לא עשתה כלום עם הטקטיקה, מגיע כל הכבוד לשני, הוא דוקטור לג'ודו. ידעתי איך להתחיל איתה שהיא הייתה בדאון מהחצי גמר ולנצל את זה לטובתי".

אחרי המחמאות מג'רבי, גם שני הרשקו התייחס להישג. "אמרתי למשה פונטי שאם עוברים את הקובנית בקרב הראשון, היא תעשה מדליה, לא היה לי ספק. בקרב על המדליה אמרתי לירדן שתזרוק אותה באיפון פעם אחרי פעם ובסוף זה יילך", סיפר המאמן, "כשהשופט הוציא אותי אמרתי לה 'עכשיו את מחסלת אותה'".

הרשקו דיבר על ההכנות של הג'ודאית שלו לריו: "ירדן עשתה הכנה מינימלית לאולימפיאדה כי היא הייתה פצועה. היא לא עושה ג'ודו טקטי, היא באה לנצח באיפון כל קרב, אבל היא הייתה פצועה ולא הייתה יכולה לעשות את הג'ודו שלה. היא הייתה צריכה להסתגל להכנה אחרת".

הרשקו נשאל על אליס שלזינגר, שייצגה את בריטניה והודחה בשמינית הגמר: "אני לא מוכן לדבר. נראה לי שאמרנו את שלנו, דיברנו בתוצאות". המאמן התייחס גם לעידוד מהבית: "ירדן היא הספורטאית הכי ישראלית שיכולה להיות ואני בטוח שהתמיכה של כל המדינה נתנה לה המון. יש למדינה הרבה חלק בהצלחה של ירדן".

"אני מניח שכל ספורטאי קם בבוקר ורוצה לעשות הכי טוב שאפשר. לפעמים זה הולך ולפעמים לא", אמר אלכס גלעדי, "כשהמשחקים יסתיימו אני מניח שלא יהיו יותר מ-70 ספורטאים מ-70 מדינות שיזכו במדליה וזה אומר הכל. אני גם חושב שזאת לא תהיה המדליה האחרונה שלנו".

היא עשתה זאת! (getty) | צילום: ספורט 5

"ירדן הייתה מעולה, מדהימה, ווינרית, היא הייתה הכל", אמר יו"ר איגוד הג'ודו, משה פונטי, "ביומיים הראשונים באתי עם אלגנט, היום באתי לבוש כמו לקרב וזה עזר. לרגע לא הפסקתי להאמין, גם ב-1992 האמנתי מהרגע הראשון שתהיה מדליה ואותו דבר כאן. לשנייה לא הפסקתי להאמין".

פונטי שיתף מהשיחה שלו עם ג'רבי: "אמרתי לירדן שהיא יכולה להפסיד בכל מקום, רק לא באולימפיאדה וירדן לא עשתה שום טעות היום. גם בקרב שהיא הפסידה היה קיפוח של השופטים. אמרתי לשני אחרי הקרב הזה שצריך לחשוב קדימה וזה מה שכולנו עשינו".

יו"ר האיגוד התייחס בהזדמנות זו גם לאליס שלזינגר, עמה היה בעימות שהוביל לכך שהיא עברה לייצג את בריטניה: "הראש שלי היה על השולחן אם לא היינו חוזרים עם מדליה, לא דיברתי עם אף אחד מהתקשורת על השיחה שלי עם אליס. אמנם נאמרו דברים, אבל אני אף פעם לא הוצאתי את הדברים החוצה והיא כן.
קיבלתי הרבה ביקורת שאליס בכתה כי יש לה צי עצום של יחסי ציבור ולא רציתי להתמודד עם זה. אני ידעתי רק דבר אחד והלכתי עם זה בראש הכי כנה כלפיה: אמרתי שהסיכוי שלה להביא מדליה אולימפית הוא קלוש. אמרתי לאליס שתלך לקטגוריה של 70 קילו ולא תרד במשקל והיא לא רצתה".

"לרגע אני לא מצטער שאליס לא בנבחרת, ידעתי שיש רק ספורטאית אחת שצריכה ללכת לאולימפיאדה וזאת לא היא", הכריז פונטי, "גם אם היא הייתה נשארת בארץ לא הייתי לוקח אותה, הייתי מעדיף מישהי יותר רעבה והלכתי בדרך שלי ועובדה שצדקתי".