במובנים רבים, הקריירה של כרמלו אנתוני מבוזבזת. מצד אחד סקורר בחסד עליון, סופרסטאר שהוביל את הקבוצות שלו מהיום הראשון בו דרך ב-NBA. מצד שני, שמונה מתוך עשרת הביקורים שלו בפלייאוף הסתיימו כבר בסיבוב הראשון, הוא מעולם לא הגיע לגמר ומעולם לא נבחר לחמישיית השנה או לחמישיית ההגנה. אפשר לתלות את האשמה בו או בסגנון שלו, אפשר גם להפנות אצבע לעובדה שבניגוד ללברון ג'יימס, למשל, לא היו סביבו צוותים מסייעים מספיק טובים.
בגלל הכשלונות הרבים, שהצטברו לכדי תסכול, אפשר להבין מדוע פעם אחר פעם מלו עונה "כן" כשמבקשים ממנו להגיע לנבחרת ארה”ב, ומתעלם מהסיכונים הכרוכים בכך. למעשה, בגיל 32 בלבד הוא ישבור את השיא האמריקני ויופיע במשחקים האולימפיים כבר בפעם הרביעית. הוא היה שם כשארה"ב נכשלה באתונה 2004, והוא היה שם כשהיא שיקמה את עצמה מחדש והפכה לאימפריה שכולנו מכירים.
טבעי, אם כן, שבתוך הסגל הצעיר והמרענן שמייק ששבסקי ייקח איתו לריו, שמו של אנתוני בולט. עם כל הכבוד לקווין דוראנט, זו הנבחרת של כרמלו. הוא ינהיג אותה, הוא יראה את הדרך. בתור השריד היחיד שנותר מאותה
נבחרת כושלת מאתונה 2004, הוא יודע איך להימנע מאותן טעויות. בתור מי שזכה כבר בשתי מדליות זהב, הוא יודע מה כן צריך לעשות. "העובדה שכרמלו התחייב ושירת את הנבחרת במשך זמן כה רב, נותנת דוגמא לחבר'ה האחרים", אמר ג'רי קולנג'לו, המנהל המקצועי של נבחרת ארה”ב, זה שהוביל את השיקום שלה אחרי אתונה 2004, "הוא פורח במסגרת הבינלאומית, אז הוא מרגיש פה טוב. כשאתה שמח ומשגשג במערכת כלשהי, אתה רוצה לחזור”.
באתונה, מלו היה בן 20 בלבד, והגיע אחרי שנה אחת בלבד כמקצוען. אמנם הוא קלע 21 נקודות למשחק בנאגטס באותה עונה, אבל כמו לברון ששיחק לצידו, הוא השאיר את הבמה לשחקנים בכירים כמו טים דאנקן ואלן אייברסון. בכל המשחקים ההם, הוא קלע 17 נקודות בלבד. אבל ככל שהוא התבגר והפך לכוכב של ממש, כך הוא גם הפך לשחקן מפתח במדים הלאומיים. בבייג'ינג 2008 הוא כבר קלע 11.5 נקודות למשחק. בלונדון 2012, הוא היה אפילו טוב יותר מלברון - לו היו 16.3 נק’ למשחק לעומת 13.3 של קינג ג’יימס.
כעת, כאמור, הפורוורד של הניקס כבר בן 32. הגיל הממוצע של שאר חברי הנבחרת עומד על 26.4 בלבד. פערי הדורות מורגשים - כששאר השחקנים שרו בקולי קולות שיר משנת 2002 במטוס, מלו נראה מוטרד:
בשבועות האחרונים, המתיחות בין התושבים שחורי העור בארה"ב לבין כוחות המשטרה, הסלימו והפכו לאלימים ואף קטלניים. האירועים החוזרים ונישנים שהשתלטו על מהדורות החדשות, הדירו שינה מעיניו של אנתוני, שהחליט בשעת לילה מאוחרת אחת להתיישב מול המחשב ולשחרר נאום דרך חשבון האינסטגרם שלו.
"אנחנו צריכים לכוון את הזעם שלנו בכיוון הנכון. המערכת מקולקלת, נקודה. זה היה ככה מאז ומעולם. מרתין לות’ר קינג צעד. מלקולם אקס מרד. מוחמד עלי באמת נלחם עבורנו הזעם שלנו צריך לפנות כנגד המערכת. אם היא לא תשתנה, נמשיך לפתוח את הטלוויזיה ולראות אותם דברים. אנחנו צריכים להפעיל לחץ על האנשים שבשלטון כדי להשיג את הדבר הזה לו אנו קוראים 'צדק'", קרא אנתוני.
הפוסט הזה באינסטגרם עלה לפני שלושה שבועות. מאז, המסר חילחל. כרמלו עצמו עלה עם חבריו הטובים - לברון, דוויין ווייד וכריס פול - לנאום מטלטל בפתיחת טקס ה-ESPYS. שחקניות הניו יורק ליברטי מה-WNBA עלו לחימום על חולצות שחורות לאות הזדהות עם שחורי העור. אפילו מייקל ג’ורדן, אחד שלא מרבה לשחרר הצהרות פומביות, ענה לקריאה של אנתוני ודרש שינוי.
כרמלו זיהה את ההזדמנות שלו כמי שיוביל את נבחרת ארה"ב, אולי הייצוג הכי בולט של מדינת הדוד סם במשחקים בריו. אולי הוא הושפע מקודמיו, ג'ון קרלוס וטומי סמית', שבמקסיקו סיטי ב-1968 לבשו כפפות שחורות והניפו את ידיהם לשמיים על הפודיום, אחרי שזכו במדליות בריצה ל-200 מטרים, במחאה על חוסר השוויון הגזעי בארה"ב. שניהם נענשו על המהלך הזה, מאחר והקוד האתי האולימפי אוסר על כל מעשה פוליטי מצד הספורטאים.
גם כרמלו מודע לקוד האתי, אבל זה לא מנע ממנו לחשוב על האפשרות שינצל את הפודיום כדי להביע מסר דומה. לבסוף, אחרי הרהורים ושיחות עם אנשים אחרים בנבחרת, הוא מצא דרך אחרת למחות. “דיברנו על מה אסור ומותר לעשות”, סיפר אנתוני בראיון לאתר The Undefeated, “אני יודע את העקרונות של מה אני רוצה ולא רוצה לעשות. הדבר הטוב ביותר עבורי הוא לזכות במדליית הזהב ולהראות למדינה שלנו שאנחנו מאוחדים גם בתקופה הזו. זו התמונה שאני רוצה שתיצרב בזכרון. אם הייתי רוצה לעשות משהו, אעשה אותו, לא הייתי נותן לשום דבר לעצור אותי. אבל אני יודע שיש פה חבורה של בחורים שצריכים אותי לצידם. המסר שאני רוצה לשלוח הוא שאנחנו עומדים ביחד עם הפודיום עם מדליית הזהב מסביב לצוואר למרות כל מה שקורה בבית”.
לא בטוח שהשינוי הזה יושג בזמן שכרמלו וחבריו לנבחרת ארה”ב יכדררו על הפרקט בברזיל וינסו להשיג עוד מדליית זהב. אבל לפחות באופן אישי, אנתוני מצליח לשנות את הדרך בה אנחנו מסתכלים עליו. שעון החול שלו להשגת אליפות NBA הולך ואוזל, וקשה להאמין שדווקא דריק רוז והברכיים שלו הוא הפתרון. היסטוריה עם הנבחרת ומורשת חברתית? זה לא פחות טוב.