לא תסתפק בעליה: קנייזייבה מיננקו בדרך להיסטוריה

סיפור אהבה אמיתי. קנייזייבה מיננקו (getty) | צילום: ספורט 5

הפארק האולימפי הוא איזור כמעט סטרילי, במיוחד עבור העיתונאים. הכניסות לאולמות נפרדות משאר הקהל, הטריבונות רחוקות ובזמן הקצר שיש לאכול ביום, עושים את זה בתוך מרכז התקשורת או במלון הסמוך. שם אולי אפשר למצוא בטעות מדליסט אולימפי מחכה בתור עם המדליה בכיס (ידעתם שבריטניה זכתה בכסף ברוגבי ופיג׳י בזהב?), אבל ממש אי אפשר לחוות שם את ברזיל האמיתית.

הדרך לאיצטדיון האתלטיקה מגלה לעשרות אלפי העיתונאים שהגיעו לריו קצת מברזיל האותנטית, שאולי המארגנים ניסו להסתיר. הנסיעה לאיצטדיון עוברת בשכונות עוני, פאבלות. בתים קטנים מחוברים יחד, ללא זגוגיות על החלונות או גג נורמלי. בניינים מתקלפים ובגדים תלויים על חבלי כביסה צפופים. מזכיר תמונות ממעברה בשנות החמישים. גם את החיכוך הזה ניסו למנוע עד כמה שניתן, וכנראה שלא מומלץ להסתובב שם בלילה, אבל אני שמחה שלא הצליחו לגמרי להסתיר את העוני ואת הצורה שבה אנשים חיים. האולימפיאדה אמורה הייתה לחשוף את ריו לעולם, ורוב ריו היא ריו כזאת.

היום (ראשון) תתחרה בגמר הקפיצה המשולשת חנה קנייזייבה מיננקו, הקופצת שהגיעה מאוקראינה ועלתה לישראל בעקבות בן זוגה. בתחרות המוקדמות אתמול היא נראתה מעט מבולבלת, כאילו לא הצליחה לגמרי להתחבר לתחרות. היא פסלה בשתי הקפיצות הראשונות, אבל בגלל שהיא אתלטית מעולה, הריכוז בקפיצה האחרונה הביא אותה ל-12 האחרונות שיתמודדו על מדליה.

בניגוד לספורטאים עולים אחרים, למיננקו הציבור התחבר די מהר. אולי זאת העברית שהיא למדה בצורה מעוררת השראה, ואולי זו פשוט העובדה שהיא מביאה הישגים. בכל זאת, אנחנו אוהבים מדליות.