זה אמנם מרגיש עוד רחוק מאתנו, אבל בקרוב נשוב לשגרה ואיתה גם שגרת החוגים. בהתחלה תמיד נרשמת התלהבות גדולה, אבל עבור ילדים רבים, היא דועכת עם כניסתה של המדריכה. האם כדאי לחייב ילד להתמיד גם אם הוא לא מביע עניין, והאם באמת עוד קיים ז'אנר ה"חוגים נפרדים לבנים ולבנות"? כמה מיתוסים שביקשנו לעמת עם המציאות.
נרשמת - הלכת: רשמנו אותך לחוג אז אתה חייב להתמיד
אם הילד שלכם מאוד מתלהב מחוג מסויים אבל אחרי שיעור או שניים מבקש להפסיק, יהיה קשה להכריח אותו. מצד אחד אנחנו לא רוצים ללמד אותו שזה בסדר לוותר על משהו שהוא התחיל כל כך מהר. מצד שני, חוג הוא פעילות שאמורה להיות מהנה וכזו שנותנת לילד ערך מוסף ועניין, ואם הוא סובל, הרי שלא עשינו כלום. זה בסדר שילד לא יתמיד בחוג, מצד שני, אפשר להסביר לו שמאחר שכבר שילמנו את הסכום עבור ההרשמה, לא נוכל לרשום אותו לחוג אחר השנה, והוא יצטרך להמתין לשנה הבאה.
כדורגל זה לא לבנות
טענות על ספורט שמתאים למגדרים שונים, הן בדיוק מה שמנציח אפליה וחוסר שוויון, ואם יש מקום שבו כולנו די שווים זה עולם הספורט. הוא גם מאחד בין אנשים מאוד שונים שמתגבשים סביב קבוצה או אירוע ספורטיבי, והוא גם מעודד משחק הוגן. אז בפעם הבאה שהילדה שלכם רוצה לשחק כדורגל עם הבנים, או הילד שלכם "פוזל" לעבר אולם המחול בבית הספר – פשוט עודדו אותם ללכת בדרכם.
ריקוד זה לא לבנים
על אותו משקל - נמצאים גם חוגי המחול והריקוד. כל חוגי הריקוד למיניהם פתוחים לכל המינים, בין אם מדובר בריקודים סלוניים, סלסה, בלט או ג'אז. ילדים רבים רוקדים ריקודים סלוניים או סלסה, וגם בחוגי בלט אפשר לראות ילד אמיץ פה ושם. ריקוד הוא ספורט מדהים - הוא מפתח יכולות פיזיות מתקדמות וכמובן יכולות מנטליות גבוהות, והוא כמובן עושה טוב לנשמה. אין סיבה שמישהו לא ייהנה מכל הטוב הזה בגלל דעות קדומות.
>> יש לך משפט השראה? שתפי ואולי תטוסי ללונדון!
חייבים להתאמן כל יום
חוג, או כל פעילות שהיא מעבר לתכנית הלימודים, היא תכנית העשרה. היא מיועדת להעניק לילדים כלים שונים - גם יכולות פיזיות, גם יכולות חברתיות ורגשיות, והיא אמורה גם לגרום לילד להנאה. אלא אם כן יש לכם ילד שמעוניין להפוך ספורט למקצוע, או הוא בעל כישרון נגינה נדיר, אין צורך להכריח אותו להתאמן. אם הוא ירצה מאוד להשתפר, הוא כבר יעשה את זה לבד. אם לא, הניחו לו ליהנות מהפעילות עצמה.
המורה לבלט מאוד נוקשה
בלט, וכל ריקוד שהוא, הוא תחום תחרותי ומאתגר. נכון שרשמת את הילדה שלך כי היא ביקשה, וחשבת שיהיה לה כיף ללבוש טוטו ורוד, אבל אולי היא מאוד מוכשרת בריקוד ויכולה להצליח מעבר לחוג שבועי? אז אם המורה דורשת מהרקדניות שלה משמעת - זה לגמרי בסדר. אם היא דורשת מהן להתאמן הרבה - זה גם לגמרי בסדר. אם היא צועקת או מעליבה – זה פחות מתאים. הריקוד עצמו נפלא ומלמד, אבל הילדות בהחלט יכולות לקבל הרבה גם אם ילמדו מהי משמעת, התמדה וכוח רצון.
המאמן לא מחליט עליי
ברוב החוגים, בעיקר בחוגי הספורט, חלק מהעניין הוא הלמידה. כשילד נכנס למים, הוא עדיין לא יודע לשחות, כשילד עולה למגרש, הוא עדיין לא יודע לשחק כדורגל. ובדיוק בשביל זה יש מדריך או מאמן - כדי להקנות כלים בסיסיים, לתקן, לעזור, להראות את הדרך הנכונה לעשות דברים. חלק מהלימוד בחוג הוא להישמע להוראות ולהקשיב לבעל הסמכות, אפילו אם לא מסכימים איתו.
אתה חייב להצליח בחוג
בענף הספורט תמיד יהיה מישהו שירוץ יותר מהר, בעולם הנגינה תמיד יהיה ילד יותר וירטואוז וגם בבלט תהיה (או יהיה) כזה שעושה את התנועות הכי יפות: כי ככה זה בחיים, אנחנו לא יכולים להיות הכי טובים בהכל. הצלחה בחוג היא לא להיות הכי טוב מכולם, אלא לספוג הכי הרבה הנאה ולקבל כמה שיותר כלים לחיים, שיעורים נהדרים שספורט יכול ללמד. כמו למשל, שלא תמיד חייבים להיות במקום הראשון.
ילדים עם בעיות משקל לא יכולים לרקוד
המיתוס הזה לא רק שקרי, הוא גם עלול לגרום נזק של ממש. הריקוד, כאמור, הוא ספורט נפלא - מבחינה פיזית הוא מייצר קואורדינציה וגמישות, מפתח סיבולת לב ריאה וכמובן תורם לחשיבת גוף חיובית. מעבר לזה שכל ילד יכול רק להרוויח מפעילות כזאת, הרי שעל אחת כמה וכמה ילד שסובל מבעיית משקל. הריקוד או הספורט יכולים לסייע להם לרדת במשקל וגם להרגיש שייכים. וזה, בעצם, מה שכולנו רוצים.