הצולעת: קרי סטרוג, התחרות הקבוצתית בהתעמלות, אולימפיאדת אטלנטה 1996
בתרגיל הראשון שלה נפצעה סטרוג בקרסולה, אבל נקראה שוב לדגל כשהאמריקאיות היו זקוקות לנחיתה אחת מוצלחת שלה מסוס הקפיצות. באחד הרגעים ההרואיים ביותר בתולדות המשחקים, סטרוג החלה את הריצה לכיוון הסוס כשלא ניתן לשים לב לפציעתה - ואת הנחיתה ביצעה על רגל אחת, מבטיחה לארה"ב את הזהב ואז מועדת בכאב גדול. את הדרך אל הפודיום עשתה סטרוג בזרועותיו של מאמנה, בלה קרולי.
הקרוע: טייגר וודס, אליפות ארה"ב הפתוחה 2008
"הג'ורדן של הגולף" אולי קנה לעצמו שם לא משהו בגלל פרשיות הסקס מהשנים האחרונות, אבל אסור לשכוח שמדובר בספורטאי ענק, מהגדולים ביותר אי פעם. לאליפות ארה"ב הפתוחה ב-2008 הגיע טייגר עם קרע ברצועה הצולבת וסדק בברך, ונראה מדדה בין הגומות לאורך כל התחרות. מאוחר יותר התברר שהוא סחב את הפציעות האלה במשך כל השנה. מאמנו לשעבר טען כי "וודס כל כך רוצה להיחשב אתלט אמיתי, שהוא מתגאה בפציעות האלה".
לאורך כל הקרב הצמוד מול רוקו מדייט במסלול הגולף של טורי פיינס, כולל שתי הארכות, השחיל וודס כדורים בלתי אפשריים לתוך הגומות, לקח את אחד התארים האחרונים שלו - וללא ספק המרשים מכולם.
המדמם: קורט שילינג, בוסטון רד סוקס, גמר האמריקן ליג בבייסבול 2004
המגיש הבכיר של בוסטון נפצע בקרסולו במשחק הראשון בסדרה מול היאנקיז וחזר למשחק השישי כשקבוצתו בפיגור 3:2. שילינג הגיש בצורה מופלאה שבעה אינינגים, וככל שהלך וזרח, כך הגרב ששמר על קרסולו התמלא בדם. מעולם לא היה שם המשפחה של הקבוצה מבוסטון מוצדק יותר.
מאוחר יותר האשימו את שילינג בבדיית הפציעה, והוא הגיב: "אם יש לכם אומץ, מצאו מנתח אורתופדי ובקשו ממנו לתפור לכם את עור הקרסול עד הרקמה המכסה את העצם במפרק הקרסול. אחר כך תגישו מאה ומשהו כדורים, תרוצו בלי הפסקה ואז תבדקו אם אתם לא מדממים". הגרב, אגב, נמכר ב-90 אלף דולר.
החולה: מייקל ג'ורדן, משחק מספר 5, גמר ה-NBA 1997
לא פציעה, אבל לא במקרה ייזכרו לעד 48 הדקות האלה כ"משחק השפעת". ג'ורדן לא אמור היה לשחק במשחק הזה בגלל מחלה. הוא סבל מקלקול קיבה ומחום גבוה, ולפי המיתולוגיה התעורר בשלוש בצהריים ביום המשחק והגיע לאולם של יוטה ג'אז שלוש שעות אחר כך. התמונה הזכורה ביותר היא של הוד אוויריותו דומע בזרועותיו של סקוטי פיפן, לא לפני שהוא קלע 38 נקודות - כולל שלשה מכריעה 20 שניות לסיום – וקירב את השיקגו בולס לעוד אליפות.
הפרוק: שון פוג'ימוטו, גמר התעמלות מכשירים קבוצתי, אולימפיאדת מונטריאול 1976
היפני פרק את הברך בתרגיל הקרקע הקבוצתי, והצטווה על ידי רופאי הנבחרת לפרוש ולהיעדר מהתרגילים המשלימים על סוס הסמוכות והטבעות, מה שהיה מחסל את סיכויי הזהב של יפן. פוג'ימוטו התעלם והמשיך לציון של 9.7 על הסוס. בתרגיל האחרון, על הטבעות, ברגע שכואב עד היום לכל מי שהרגיש קצת את הברך אחרי ריצה, הוא נחת מהטבעות מגובה של יותר מ-2.5 מטר והתייצב על הרגליים, מבטיח ליפנים את הזהב.
השרוף: ניקי לאודה, הגראנד פרי האיטלקי 1976
שישה שבועות לפני המרוץ באיטליה, בעת ההקפה השנייה בגראנד פרי הגרמני, לאודה איבד שליטה על הפרארי שלו, התנגש במעקה בטיחות והוטח בחזרה למסלול, שם חיכתה לו תאונה עם שתי מכוניות אחרות. הוא נלכד ברכבו, שעלה בלהבות. 39 ימים אחר כך הוא התחרה שוב וסיים רביעי, וזה די מרשים ולגמרי משוגע בהתחשב בכך שאת המרוץ ההוא סיים האיש עם שאיפת עשן וכוויות קשות בראשו. הפציעה שלו הייתה חמורה כל כך שכומר הגיע להתפלל ליד מיטתו כשהיה בתרדמת. אנחנו חוזרים: מקום רביעי, 39 ימים אחרי דבר כזה.
המתוח: דרק רדמונד, חצי גמר ריצת 400 מטר, אולימפיאדת ברצלונה 1992
האצן הבריטי, פצוע סדרתי, הגיע לברצלונה אחרי שהוביל את נבחרת ה-4X400 של ארצו למדליית הזהב באליפות העולם בטוקיו. גם ריצת ה-400 באולימפיאדה התחילה טוב, ורדמונד היה בדרכו לגמר האולימפי הראשון בקריירה. אלא שמתיחה בשריר הירך ("כאילו מישהו תוקע בי סכין", לדבריו) הפילה אותו לקרקע. בראיונות מאוחר יותר הוא יספר כי גם שם, על הקרקע, הוא האמין ביכולתו להגיע לגמר. אז הוא פשוט התרומם והחל לדדות על רגל אחת לכיוון קו הסיום.
אל המסלול פרץ לפתע אדם שהתגלה כג'ים רדמונד, אביו של דרק, שסייע לבנו לצלוח את המסלול ואמר בסיום: "אני האב הגאה בעולם. יותר גאה אפילו משהייתי אם דרק היה מסיים עם הזהב".
החתוך: טרי בוצ'ר, אנגליה-שבדיה, מוקדמות מונדיאל 90'
היום לא נזכה לראות סצנה כזאת בכדורגל ברמה הגבוהה, אבל אז הכדורגל היה שונה, אנגליה הייתה שונה - וטרי בוצ'ר היה לגמרי שונה. הבלם הקשוח נחתך כתוצאה מהתנגשות עם אחד מהשבדים, ומצחו נחבש באופן מאסיבי. זה לא הספיק ובוצ'ר דימם לאורך כל המשחק, צובע באדום את המדים הלבנים של שלושת האריות וקונה לעצמו מקום בליבם של הפטריוטים האנגלים.
המתמיד: ברט פארב 90', 2000, 2003
אתה צריך להיות עשוי מחומר קשוח מאוד כדי להשיג את שיא הפתיחות הרצופות לקווטרבק – 297 – בענף ספורט כמו פוטבול. ופארב אכן היה אגוז קשה. כבר במכללות ניתן היה לשים לב לזה: בשנת 1990, חמישה שבועות אחרי שתאונת דרכים אילצה את פארב לאבד חלק מהמעי הגס שלו, הוא ניצח עם דרום מיסיסיפי את אלבמה. את עונת 2000 העביר פארב עם דלקת במרפק ואת 2003 עם בוהן שבורה ביד הזורקת שלו.
המיובשת: גבריאלה אנדרסון-שייס, ריצת מרתון, אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984
זה היה המרתון האולימפי הראשון שנשים השתתפו בו, ומי שצפה בו לא ישכח: הרצה השווייצרית גבריאלה אנדרסון-שייס הגיעה מהמסלול להקפה המסיימת של האצטדיון במצב של התייבשות חמורה. רגל אחת שלה נגררה ללא שליטה וידה הימנית הייתה תלויה באוויר. למרות מצבה התעקשה אנדרסון-שייס, אז בת 39, להשלים את ההקפה. זה לקח לה חמש דקות ו-44 שניות, ובסופן קרסה לידי הצוות הרפואי לקול תשואות הקהל. היא סיימה במקום ה-37. אף אחד לא זוכר מי סיימה ראשונה.