"היום הראנו שחבורת השחקנים הזו נלחמת עבור הנבחרת יותר מכל אחד אחר. השארנו דוגמה עבור העתיד של הנבחרת הזו ודרך טובה מאוד להמשיך בה".
עדיף היה לארגנטינה לשחק גרוע, כמו ששיחקה לאורך קופה אמריקה 2019 עד לחצי הגמר הלילה (בין שלישי לרביעי), ולא לתת מול ברזיל הופעה שתגרום למאמן שלה, ליאונל סקאלוני, לצאת עם תחושה של הפסד בכבוד.
כי לא משנה באיזו סיטואציה אתה נמצא. גם אם זה משחק חוץ בברזיל, בנוקאאוט, מול אחת משתיים-שלוש הנבחרות הטובות בעולם, שנראה שכישפה את השער ופשוט לא מסוגלת לספוג - כשיש לך בהרכב את ליאו מסי ואת קון אגוארו ואת מעלה מהספסל את אנחל די מריה ופאולו דיבאלה, אין דבר כזה הפסד בכבוד.
ועכשיו, סקאלוני יוכל לספר סיפורים ולהסביר עד כמה האלביסלסטה היו קרובים ונתנו לברזיל פייט כמו שמעט מאוד נבחרת נתנו לה מאז שטיטה לקח שליטה, ועוד במשחק חוץ, בנוקאאוט. אבל בשורה התחתונה, גם סקאלוני לא הצליח במשימה וגם מהקופה אמריקה הזו, מסי יוצא בלי תואר בינלאומי. וההזדמנויות מתחילות להיגמר, מהר מהר.
מסי הסכים עם המאמן שלו. הדברים שלו בסיום נעו בין תלונות (מוצדקות) על השיפוט, דיבורים על העתיד המבטיח של הנבחרת שנראו כמו הכנת הקרקע לפרידה נוספת בעתיד והתלהבות מהיכולת.
ארגנטינה בעטה 14 פעמים לשער וברזיל רק 4. תצטרכו ללכת הרבה אחורה כדי למצוא את הפעם האחרונה בה ברזיל כל כך נחותה סטטיסטית במשחק ביתי רשמי ומשמעותי. כמה אחורה? ובכן, חמש שנים פחות שבוע. אצטדיון לעומת זאת, לא תצטרכו להחליף.
בדיוק באותו מקום בו קרה לברזיל אחד משני האסונות הספורטיביים הגדולים בתולדותיה, גם הוא בחצי גמר של טורניר ביתי, ה-7:1 מול גרמניה כמובן, היא הראתה את השינוי העצום שעברה מאז.
מנבחרת שבמשחק ההוא, בכל פעם שהכדור עבר בחצי השעה הראשונה את קו האמצע, הסלסאו גם הוציאו אותו מהרשת, לכזו שגם ביום יחסית חלש שלה כמו שהיה הלילה, עדיין שולטת לחלוטין ומנצחת בלי שום דפיקות לב את היריבה הגדולה שלה. ביום ראשון היא גם תניף כנראה את הקופה אמריקה לראשונה מזה 12 שנים.
לאורך כל הטורניר עד לחצי הגמר, נדמה היה שארגנטינה משחקת בשיטת כדורגל השולחן. שלח כמה שיותר מהר את הכדור מההגנה להתקפה ותשתמש בשחקני הקישור רק כגוש של אנשים שניצב בדרך ונועד להאט מדי פעם את היריב.
זה לא ממש עבד ומסי, אולי המצטיין על המגרש בחצי הגמר ובטח שהמצטיין של ארגנטינה במשחק הזה, התקשה מאוד לייצר משהו בארבעת המשחקים הקודמים וסיים את הטורניר כולו עם שער אחד, מפנדל.
ארגנטינה, לזכותה ייאמר, באה בגישה שונה הלילה. היא לא רק בעטה לשער הרבה יותר מברזיל, אלא גם החזיקה בכדור קצת יותר ממנה. היא באמת ניסתה לנצח את המשחק הזה ולא רק לגרור אותו ל-0:0 ופנדלים כמו שעשו פראגוואי, פרו וצ'ילה בשלב הקודם.
אבל כאמור, זה רק ממחיש את הבדלי הרמות והקלות בה הברזילאים כבשו בסופו של דבר הייתה די מעליבה. בסופו של יום, כל מה שהסלסאו היו צריכים בשביל להכניע את היריבה הכי גדולה שלהם זה שני מהלכים אישיים מפוארים של דני אלבס וגבריאל ז'סוס ומפלצת בין הקורות.
ארגנטינה עזבה הלילה את בלו הוריזונטה כשהיא מנסה וכנראה גם מצליחה לשכנע את עצמה בכוח שהיא "נבחרת גדולה", כמו ברזיל. אלא ש-26 שנים בלי תואר אומרות אחרת. אולי עדיף היה לה, כמו שקרה לברזיל באותו מקום לפני חצי עשור, להתרסק לגמרי פעם אחת.
הרי אחרי שחטפה את הרביעייה המשפילה מגרמניה במונדיאל 2010, היא הפסיקה עם השטויות, שינתה גישה, מינתה מאמן ולא ליצן כמו מראדונה ויצאה לתקופה הכי מוצלחת שלה מאז ימי הזוהר, עם שלושה גמרים רצופים (אחד במונדיאל ושניים בקופה). זה התחיל מהפיצוץ הראשון מול מסי, אבל זה פשוט היה חייב להישבר כדי שיהיה אפשר לתקן את זה.
ארגנטינה, ולא משנה מה סקאלוני או מסי או שאר החבר'ה מספרים לעצמם ולאומה כרגע, עדיין יוצאת מהקופה אמריקה הזו עם הפסדי 2:0 לא רק לברזיל שנמצאת כמה דרגות מעליה, אלא גם לקולומביה, נבחרת יותר טובה ממנה בשנים האחרונות. ועם תיקו אחד בקושי מול פראגוואי וניצחונות על ונצואלה וקטאר. זה הכל, וזה לא משהו.
האלביסלסטה צריכים לעשות חושבים לגבי עמדת המאמן ומתישהו, להתחיל להתארגן ברצינות ליום שאחרי מסי. הוא עוד יקבל לפחות שני צ'אנסים נוספים לזכות במשהו, בעיקר בקופה הבאה, שתיערך בעוד שנה בלבד בארגנטינה וקולומביה ואז במונדיאל 2022, אבל אם אפילו משחק כמו הלילה הנבחרת הזו לא יכולה לנצח, או להיות קרובה לנצח, אל תבנו יותר מדי על המשך הדרך.
