שבוע פוליטי עובר על טניסאית הנשים הבכירה שלנו שחר פאר, מצד אחד הפגנות פרו פלסטיניות במשחקיה ומנגד החלטה של דובאי לתקן את העוול מהשנה שעברה ולאפשר לטניסאית הישראלית לשחק בטורניר בארצה בחודש הבא.
בהתייחס לדובאי, יש המון צביעות וריח רע של פופוליזם מההודעה של הנסיכות. יש ספק רב האם אכן מדובר בהחלטה של רצון טוב או שמא איום מצד ה-WTA כי הטורניר ינופה מהסבב במידה ויפלה שחקנים על רקע פוליטי הוא שגרם לשליחת ההזמנה.
עם זאת, טוב שהצעד הזה נעשה גם אם בנסיבות הלא נכונות. מעבר לקלישאה השחוקה כי צריך להפריד בין ספורט לפוליטיקה, קלישאה שלא תמיד נכונה לטעמי, אני בהחלט חושב שאירוח של אירוע ספורט בינלאומי שמשפיע ישירות על דירוג של שחקנים בכל רחבי העולם צריך להיות מותנה בהסכמה מוקדמת של המדינה לארח כל שחקן שראוי להגיע אליו מבחינה ספורטיבית ללא שום תנאי כזה או אחר.
קשה עד בלתי אפשרי לדמיין סיטואציה שבה מדינה שמארחת מונדיאל לא תאפשר בואה של מדינה אחרת שהעפילה מהמוקדמות, דין הספורט הפופולארי בעולם צריך להיות דינו של כל ענף ספורט אחר במקרה הזה.
לגבי ההפגנות במשחקיה של שחר פאר, אגיד רק שאין לי שום בעיה עם הפגנות פוליטיות, זכותו של ציבור להיות אקטיבי ולהביע את מחאתו אבל להיטפל בצורה עקבית כלפי ספורטאית שמייצגת מדינה אחרת נראה לי יותר כצעד דמגוגי מאשר כהפגנה לגיטמית. אם לאותם מפגינים יש בעיה עם המדיניות הישראלית, הם צריכים להפנות אותה כלפי מקבלי ההחלטות במדינה ולא כלפי ספורטאית שכל מה שהיא רוצה זה רק לשחק טניס. לקריאות כמו "שחר לכי הביתה", אין שום קשר למאבק הפלסטיני שאותם מפגינים טוענים שהם מקדמים.
הכתוב הינו טור דעה