הראל לוי, מהטניסאים המובילים של ישראל ב-15 השנים האחרונות, פרש היום (ראשון) באופן רשמי במסיבת עתונאים מרגשת במלון "דניאל" בהרצליה.
מסיבת העיתונאים נפתחה בסרט וידאו מרגש עם כל הרגעים הגדולים של הראל - גמר טורונטו מול סאפין, הניצחון על אנדי רודיק על הדשא בנוטינגהאם ומשחק הסיבוב הראשון בווימבלדון מול אגאסי דרך הרגעים המרגשים בגביע דייויס, ששיאם בנצחונות על שבדיה ורוסיה ב-2009 שהביא את לוי וחבריו לחצי גמר הגביע מול ספרד.
"אני מאוד מתרגש. במהלך הקריירה שלי ארוכת השנים, היה לי הכבוד להימנות עם הצמרת העולמית, חוויתי תחושות מדהימות שנקטעו עם פציעתי", פתח לוי את דברי הפרידה שלו והמשיך: "נאבקתי קשות בפציעה וציפיתי לרגעים חדשים של הצלחה ואכן אלו קרו במשחקי הדייויס בשנים האחרונות. הטניס תרם לעיצוב האישיות שלי ונתן לי כלים לחיי היום יום. כעת אני חש צורך להקדיש את עצמי למשפחתי".
"אני מודה לחבריי הטניסאים מכל השנים, לכל חברי הצוות הרפואי שטיפלו בי במשך השנים, לעובדי מרכז הטניס לדורותיהם, לראשי איגוד הטניס, למאמני מכל השנים וביניהם גדי מרגלית ז"ל, שלימד אותי שאין מה לפחד והכל אפשרי, רונן בגה, רונן מורלי, שלמה גליקשטין כקפטן הדייויס שנתן לי אמון כבר בגיל 17, נועם בר, אנדי זיגמן, אייל רן, עמוס מנסדורף עליו גדלתי וחלמתי להיות כמוהו וחזר בשנים האחרונות לעבוד איתי".
לוי המשיך בדמעות: "אני מודה גם ליובל חיגר הגעתי בגיל 18 ומאז שהתחלתי לעבוד איתו, השתנו חיי המקצועיים, לעודד יעקב, קשה לי לבטא במילים את הרגשות שלי אליו, הוא היה לי כאב שני וחלק לי את הרגעים המאושרים בחיי וגם את רגעי השפל. יקח זמן עד שאשתי תשווה את מספר הלילות שביליתי איתו ברחבי העולם. אני חייב להודות לאבי, לא יכולתי לעשות את זה בלעדיך, אני אוהב אותך".
עודד יעקב, מאמנו של לוי ברגעי השיא שלו, כשהיה מדורג 30 בעולם, אמר: "את 20 השנים שלנו ביחד בטניס קשה לסכם. קיבלתי אותו מאביו כילד, ראיתי אותו מתפתח. היתה לנו מערכת יחסים שכמעט לא רואים בסבב התובעני, למדנו אחד מהשני על הטניס ועל החיים. הערכים מההורים שלו הפכו אותו לטניסאי ענק. הוא יכול היה ללמד כל ספורטאי מה היא מחויבות לדגל".
עמוס מנסדורף, גדול הטניסאים הישראלים: "עברנו שלוש תקופות ביחד. לראשונה בתור ילד, ישבתי איתו ועם אמיר חדד וזה נתן לי אינדקציה כשחקן וישר ראיתי שהילד הזה יודע מה זה טניס. בפעם השנייה עבדנו יחד בתקופה בה הייתי קפטן הדייויס וידעתי שהוא יכול להיות מהטובים בעולם, בעיקר בזכות האופי הנהדר. תמיד ידעת שהראל ייתן מלחמה ותהיה תמיד מוכנות לנצח".
"בתחילת 2008, בשעת המשבר הכלכלי, התחלתי לחזור לטניס, פגשתי שוב את הראל והוא הציע לי לנסוע איתו לצ'לנג'ר בבלגרד. כשכבר חשבו שהוא "סוס מת" הוא הצליח לתת עוד שנתיים גדולות ולחזור ל-150 הראשונות בעולם. הוא השיג את הנצחונות בדייויס וסיים בנחת את הקריירה הארוכה שלו".
יואל לוי, אביו של הראל, עלה לדבר כשהוא נרגש: "לפני 25 שנה יצאנו לדרך שהפכה למסע והתברר שהמסע היה ארוך ממה שאפשר לתאר. הריגושים והחוויות הם הרבה מעבר למשפחה רגילה. הראל והטניס שינו לי ולמשפחה את החיים ועל כל אלה תודה להראל".
הראל לוי סיים את מסיבת העתונאים בחיבוקים ארוכים עם חבריו לפני שיתראה עם כולם, הפעם ביציע ברמת השרון, במפגש הדייויס עם פולין בסוף השבוע.