טורניר סוף השנה, המאסטרס בשנחאי, נפתח השבוע בסין. לישראל השנה אין ייצוג בגלל פציעתו החמורה במרפק של יוני ארליך, ולכן עלינו להסתפק בצמדים מצליחים אחרים שהבטיחו את מקומם הפעם בטורניר.
בכל פעם שמגיע טורניר סוף השנה, עולות גם השאלות הקבועות על מעמד משחקי הזוגות ובעצם עולה אצל רבים השאלה מי בכלל צריך את זה?
משחקי הזוגות הפכו בעיני רבים מאוהדי הטניס לקטגוריה סוג ב'. מזה שנים גוברים הקולות הקוראים לבטל ולחסל לאלתר את כל משחקי הזוגות בסבב המקצועני שלא תמיד מצליחים למשוך קהל ועניין.
הטוענים לחסל את משחקי הזוגות אומרים שאין להם יותר מקום בטניס המודרני שהתרגל לאמץ לעצמו כוכבים בודדים. הם טוענים למשחק שחוק, לא מעניין, שהקהל מדיר ממנו את רגליו ואמצעי התקשורת בוודאי ובוודאי לא רוצים להשקיע בו אגורה שחוקה נוספת מעבר לתקציב שיש להם בכדי לשדר אותם.
זאת ועוד. יש כאלה שמרחיקים לכת ובאים בטענות לשחקנים כמו אנדי רם ויוני ארליך שלנו, שעושים קריירה רק ממשחקי הזוגות ובמילים פחות יפות מגדירים בעצם את משחקי הזוגות כסוג של פח זבל לכל שחקני היחידים בעולם הפחות מצליחים והמתוסכלים.
מכונת חיסול הזוגות הייתה בשיאה לפני כשנתיים שלוש כשגם ב- ATP (איגוד הטניס המקצועני) החליטו לעשות ניסויים שונים ומשונים במטרה להפוך את המשחק למעניין יותר. הם שינו תחילה את שיטת הספירה (מערכות עד 5 משחקונים במקום 6, שובר שוויון במצב של 5:5 ושובר שוויון עד 10 נקודות במקום מערכה שלישית ומכרעת).
שחקני הזוגות בעולם ובראשם המובילים בדירוג העולמי, האחים האמריקנים בוב ומייק בראיין, החליטו גם לקחת את העניינים לידיהם ולראשונה מאז הוקם האיגוד בשנת 1972, החליטו לצאת כנגדו בשנת 2005 כשהגישו תביעה משפטית אליה חברו אז 45 משחקני הזוגות המובילים בסבב בניסיון לעצור את המהפכה שאמורה הייתה בשלביה הסופיים להביא לחיסול משחקי הזוגות.
בעתירה שהגישו לבית המשפט בטקסס ארה"ב, הם יצאו כנגד ההצעה של איגוד הטניס הגברי שאמורה הייתה להיכנס לתוקף בשנת 2008, לעודד את השתתפות שחקני היחידים המובילים בטורנירי זוגות בכך שיבוטל בעצם דירוג הזוגות הנפרד וכל שחקן יוכל להיכנס לטורניר זוגות בעזרת אותו דירוג יחידים בו הוא מחזיק.
בסופו של דבר העתירה נמשכה ברגע האחרון כשראשי איגוד הטניס נכנסו לפאניקה ועשו הכול להגיע להסדר מחוץ לכותלי בתי המשפט.
אז מה ההבדל הגדול בין יחידים וזוגות ולמה היום מתמחים שחקנים מסוימים במשחקי זוגות בלבד? אולי הדוגמה הקרובה ביותר אלינו תספק חלק מהתשובה. אנדי רם היה פצוע רוב ימי הקריירה שלו. הפציעה, בגב כאמור, איימה וכמעט שחיסלה את הקריירה שלו.
כשאנדי חזר לשחק הוא לא התכוון לשחק רק זוגות, אבל גילה שכנראה, וזה די הגיוני, זה היה לו קל יותר. קל יותר פיזית אבל גם ובעיקר נפשית, מכיוון שחוסר ביטחון אחרי היעדרות ארוכה מהמגרשים ומתחרות הוא ללא ספק גורם מכריע מאד אצל ספורטאי מקצועני (ראו מקרה נוסף - זה של הראל לוי) וההתמודדות בזוגות, בשניים, הייתה לאנדי קלה יותר. אנדי מצא במקרה את יוני וההתמודדות גם הפכה למצליחה יותר ובטח רווחית יותר.
זוגות כן או לא – ישראל, הצמאה לכוכבים, תמשיך לעקוב ולקוות להצלחתם של הצמד המנצח שלה אנדיוני גם בשנת 2009.
