אני פוגשת את רוג'ר פדרר דקות אחרי שירד מהחימר באצטדיון "שארטייה" ברולאן גארוס. הוא כבר אחרי מקלחת, יודע שהנינוחות הזאת שעל הפנים שלו היתה יכולה להיראות אחרת לגמרי. רק שעתיים קודם לכן הוא פיגר 0-2 במערכות מול טומי האס. אבל איכשהו הוא הצליח להפוך את המשחק. אין לו כבר את רפא נדאל על הראש, ובסך הכל נותרו לו שלושה משחקים שהוא צריך לנצח על החימר בפריז כדי לקחת את תואר הגראנד סלאם היחיד שעוד חסר לו, מה שיהפוך אותו בוודאות לטניסאי הגדול בכל הזמנים (אם למישהו עוד היה ספק).
בהתחשב בכך שרק רפא ניצח אותו בפריז בארבע הפעמים הקודמות (חצי גמר ב-2005, גמרים ב-2006, 2007, 2008), הסיכוי של פדרר נראה לא רע...
אני שואלת אותו האם הוקל לו בעקבות העובדה שאף אחד לא יצעק בהמשך הטורניר הזה "Vamos Rapha"? פדרר מתפלא ומתקיף חזרה בשאלה: "למה צריך להיות לי יותר קל? רפא עוד לא פרש. אין ספק שהוא היה המכשול הגדול והרציני שלי, אבל האמת היא שהפוקוס שלי לא היה שם. החלום הוא לנצח בגמר, וברור שרציתי להגיע לגמר מולו ולנצח אותו. אבל החלום הוא עדיין לזכות ברולאן גארוס".
הפוקוס באמת לא שם? אני מניחה שהיו השלכות פסיכולוגיות כשהבנת שהיריב הגדול ביותר שלך על החימר כבר לא נמצא בטורניר.
"ההפסד שלו הוא פשוט ההוכחה עד כמה קשה לזכות בטורניר הזה. זה מראה שכולנו אנושיים ומפסידים באיזה רגע, באיזה שלב. כולנו חולקים את אותה תחושה. אני יודע בדיוק מה דרוש כדי לשלוט על שחקן מולך על המגרש וגם רפא יודע את זה. העיתונות מפמפמת עד כמה אנחנו בלתי נגישים, עד כמה אנחנו בלתי מנוצחים, אבל זו טעות אחת גדולה. מה שכותבים בעיתון זה לא טניס. הפסד הוא תוצאה נורמלית לחלוטין עבור כל אחד מאיתנו. אז עכשיו אני נמצא בצד השני, זה של הניצחון, אבל יש הרבה שחקנים היום שבעקבות ההפסד של רפא הראש שלהם מסתובב".
* אתה חייב להודות שהסיכויים שלך לזכות סוף סוף ברולאן גארוס גדלו פלאים בעקבות ההפסד שלו.
"היום אכן יש לי סיכוי אחר. לרפא היה את הניסיון, אבל אני עוד לא בגמר וכרגע כל שחקן יכול להגיע לשם".
* רגע, אתה חושב על תסריט לפיו לא תגיע השנה לגמר?
"ראית בדיוק מה קרה פה לפני כמה דקות".
* בסיום המשחק הפגנת פרץ רגשות שלא מאפיין אותך בדרך כלל.
"התנאים במשחק היו קשים. היה צל, רוח, שמש בעיניים ופשוט הרגשתי רע בסטים הראשונים. בשלושת הסטים האחרונים הרגשתי הרבה יותר טוב. זה אפשר לי לשחק טניס מספק יותר, וכן, שמחתי והראתי את זה".
* נשמע כאילו אתה מתלונן על התנאים, אבל זו לא הפעם הראשונה שלך ברולאן גארוס.
"אני מנסה תמיד לתת לעצמי את הצ'אנס לנצח. בתחילת המשחק מול טומי לא הצלחתי, ונשארתי יחסית רגוע. אני חייב להישאר מאוד חזק מבחינה מנטלית כדי להצליח, בעיקר על חימר. זה משטח שגורם לשחקן לחשוב שגם במצבים קשים יש לו סיכוי. זה משטח חמקמק ומטעה מאוד".
* אז עכשיו כשנדאל לא פה ועברת לשלב הבא, מי האיום?
"עכשיו כל הדלתות פתוחות בפניי".
הפרפקציוניסט
פדרר, 27, גדל בשוויץ, סמוך לעיר באזל, קרוב לגבול עם צרפת וגרמניה. את הקונפליקט אם לקרוא לו רוז'ה, לפי הגרסה הצרפתית, או רוג'ר, לפי זו האמריקנית, הוא פותר בקלות יחסית: "אמא שלי אוסטרלית, אז היא קוראת לי רוג'ר". הוא טוען ששפת האם שלו היא גרמנית-שוויצרית ומדבר גרמנית, צרפתית ואנגלית שוטפות. כשאנחנו מדברים בצרפתית והוא חושש שעשה טעות, הוא מבקש שאתקן אותו. גם במגרש הזה פדרר פרפקציוניסט. ולא, הוא לא עשה שום טעות. גם לא בצרפתית.
בכלל, נראה שאיש הקרח עבר שינוי מסוים. הוא מחייך תכופות, החליף את הציניות בהומור חביב ומצליח להפגין רגשות באופן כמעט אבסולוטי. בכי מר אחרי הפסדים, תגובות כמעט קיצוניות של אושר אחרי ניצחונות. יש סיכוי שהשינוי הרגשני הזה קשור לעובדה שהתחתן לפני פחות מחודשיים עם מירקה, מי שהיתה חברתו בשנים האחרונות. הסיכוי גובר כשלומדים שיהפוך להיות אבא לבן בעוד מספר חודשים. במשחק ההפסד של נדאל הוא צפה כשאשתו יושבת לצדו (בחלק הראשון של המשחק התאמן והצטרף אליה רק לחלק השני).
* אשתך מירקה שמחה מההפסד?
"מירקה לא אמרה כלום. היא לא התייחסה לזה שנדאל הפסיד כמו שלא היתה מתייחסת לזה אם היה מנצח. הכל נשאר מאוד רגוע אחרי הצפייה ומבחינתה הדברים נראו בדיוק אותו הדבר".
מירקה מלווה את פדרר בשנים האחרונות על בסיס יומי. במשחק מול טומי האס היא ישבה ביציע ולחשה תכופות Allez Rogi (קדימה רוז'י). לא ברור אם הוא שמע אותה, אבל מאזן הניצחונות מראה שהאהבה יפה לו, לרוג'ר פדרר. "מירקה פדרר. כבוד!" הוא דורש בצחוק כשאני מעלה את השם שלה.
* ברור, כבוד. מירקה פדרר מכירה את בעלה רוג'ר. איך היא מתייחסת לשחקן הטניס פדרר?
"בשנים הראשונות שלנו ביחד לא נסענו הרבה ביחד כי היתה לה קריירה משלה. ואז היא נפצעה קשה ברגל ונותחה ולא היה לה קל, אבל היא החליטה להקדיש את עצמה לקריירה שלי. ובגלל שהיא לא יכולה להחזיק שתי קריירות, היום קל לה יותר לתמוך בי".
* אין בה תסכול על כך שהקריירה שלה הוחרבה?
"עד היום הפציעה כואבת לה, אז לא נראה לי שהיא מתוסכלת. הכל התחיל כשניצחתי בווימבלדון ב-2003 והיא התחילה להתעסק בניהול שלי, טיסות, לו"ז, מלונות ועיתונות. היא הגנה עלי ובאה איתי לכל מקום בעולם, ליוותה אותי בכל יום. גדלתי מהר, הודות לה, ונשארתי רגוע בכל רגע בקריירה שלי".
* ועכשיו היא בהריון ועוד מעט תהיה אבא. מה יותר מרגש אותך: האפשרות לזכות ברולאן גרוס או הלידה המתקרבת?
"זה מאוד שונה", הוא מחייך, "אני מאוד מתרגש מהעובדה שאהפוך בקרוב לאבא כי החיים הפרטיים חשובים לי יותר. את רואה איך אנחנו מתרוצצים פה מחדר לחדר, ויש המון אנשים והתרגשות סביבי, אבל הטניס עומד להסתיים בשלב מסוים ואני יודע את זה".
אבל בכל זאת, אחרי שאנחנו כבר נפרדים הוא קורא לי לחזור. "רגע", הוא מוסיף, "רק שתדעי, שאני עדיין מאוד מאוד מקווה שאזכה סוף סוף ברולאן גארוס".
