דודי סלע צודק. אם יש סיכוי כלשהו - וגם הוא זעיר אם נהיה ריאליים - לנצח את נבחרת רוסיה במפגש גביע דייויס בחודש יולי הקרוב, אזי הוא קיים אם הנבחרת תשחק באצטדיון הקבוע שלה ברמת השרון.
מהיום הראשון שנושא אירוח המפגש באולם נוקיה עלה על הפרק, התראיין הקפטן אייל רן ברדיו ואמר שבמידה ואיגוד הטניס יחליט לארח בנוקיה, זה יהיה בניגוד לשיקולים המקצועיים שלו והוא ימחה על ההחלטה.
אבל כמו יוסי בניון בנבחרת ישראל בכדורגל, לעשות את העבודה המלוכלכת שלח רן מישהו אחר והאמת, די אפשר להבין אותו שכן הוא בכל זאת מקבל משכורת מאותו איגוד טניס שלא ממש מתחשב בדעה המקצועית שלו או במה שיש לו להגיד.
לדודי סלע לעומת זאת אין הרבה מה להפסיד מלהוציא דברים מהלב. הוא הגיע בשנה וחצי האחרונות למצב האידיאלי בו תמיד רצה להיות – השחקן המוביל של הנבחרת, ולא רק המוביל, אלא גם זה שאין לו תחליף. אין מקום של כוח נוח מזה לקבל את מה שאתה רוצה. אבל גם דודי, בסופו של דבר, לא עשה עבור רן את העבודה.
סרק, סרק
הקונספט של כינוס מסיבת עיתונאים פתאומית וחפוזה בדרך כלל מרמזת על פצצה או הפתעה שבדרך אלא שבדבריו של סלע לא היה חידוש. דודי זרק פצצה קטנה והיא גם לא ממש התפוצצה, שכן אולטימאטום לא היה בדבריו אלא רק הבעת דעה- וזה לא יספיק הפעם.
עוד לפני מסיבת העיתונאים שקל ככל הנראה המחבט מספר אחד של ישראל כן להציב אולטימאטום – או רמה"ש או פרישה מהנבחרת במפגש הזה - אבל מישהו דאג לקרר אותו. ושוב, על אף שהוא צודק במהות - טוב שכך.
דודי סלע לא צריך לצאת למסע צלב עבור הנבחרת כולה. גם כך היה קצת פטאטי לגלות אתמול שבמסיבת העיתונאים הוא נותר לבד כי "אנדי רם בחו"ל והוא לא הצליח לארגן את שאר חברי הנבחרת" – זה נשמע לכם רציני?
דודי סלע כאמור צודק מקצועית נטו, אבל להסתבך עם איגוד הטניס על רקע הנבחרת לא יהיה חכם מבחינתו. סלע מקבל, יש להניח, סכום יפה עבור הופעתו בנבחרת בכל מפגש ואלה עדיין סכומים שחשובים מאד לקידום הקריירה שלו. כשחשבון הבנק שלו יראה כמו זה של רוג'ר פדרר, הוא יוכל להציב תנאים יותר בקלות.
אבל לא הכול כסף. בכל פעם שסלע עושה את הצעד או הרעש הכי קטן נגד ממסד הטניס או כל מה שקשור לייצוג המדינה, העבר שלו רודף אותו. דודי לא שירת בצה"ל, ומבלי להיכנס כאן לטוב ולרע שבכך, יש תמיד מי שאוהב לנצל כל הזדמנות להזכיר לו את זה בכל פעם שהוא מעז להרים את הראש.
לא ברור כיצד תסתיים הסאגה הזו, מה שברור שהסיום שלה עוד רחוק. איגוד הטניס עוד לא התחיל אפילו לשמוע מה יש למרכזי הטניס להגיד על הפרת ההסכם ביניהם בעניין אירוח משחקי הנבחרות באמת השרון. הנבחרת כולה תוכל להשתמש בסיפור הזה לתרץ בכיף כל הפסד לרוסים, על אף שכאמור, הפסד, לא יפתיע איש.
ואיגוד הטניס? נראה שהוא הולך לגלות בדרך הקשה מה זה להפסיד – לא רק את המפגש אבל גם הרבה כסף כשתאוריית ההמונים הנוהרים לנוקיה תתפוצץ להם בפנים.