זהו אחד משבועות הטניס הישראלי שנרצה לשכוח במהרה. שלושת נציגיה של ישראל בטורניר הגראנד סלאם בצרפת, הרולאן גארוס, נכנעו בזה אחר זה, והותירו את הטורניר נטול כחול לבן. וזה אולי לא צריך להפתיע.
במשך שנים כבר דובר על כך שבניגוד לחבריהם לסבב האירופאים, אפילו אמריקאים, הטניסאים הישראלים לא גדלו על משטח החמר האיטי וזו נקודת תורפה ענקית שקשה להתגבר עליה.
על החמר צריך לדעת קודם כל לזוז, אחר כך גם לשחק. מגרשי החמר הראשונים בארץ נבנו במרכז לטניס ברמת השרון הרבה אחרי שהדור הנוכחי כבר היה מעוצב מבחינת הטניס שלו, וגם הם מעולם לא היו ממש דומים לדבר האמיתי הקיים בכל פינה באירופה. ללמד כיצד לשחק על חמר בגיל מאוחר יותר אמנם אפשרי , אבל להפוך את המשחק עליו לחלק טבעי שלך – כמעט בלתי אפשרי.
היחידה מבין הישראלים שמסתדרת על המשטח הזה ועושה עליו תוצאות לא רעות עד היום היא כמובן שחר פאר, אבל השנה היא פצועה, כך שהיה ברור ברגע שהודיעה על פרישה מהטורניר שסיכויינו להצלחה השנה התמעטו עוד יותר.
אנדי רם ויוני ארליך מצאו את דרכם החוצה מוקדם מהצפוי, בעיקר רם, שיחד עם מירני בהחלט יכול לסמן את ההפסד בסיבוב הראשון במשחקי הזוגות ככישלון מוחץ. כלפי ארליך אפשר אולי להיות סלחניים יותר, שכן הוא עדיין בתהליכי חזרה מפציעה ובעיקר התחבר לטניסאי הודי נחמד – אבל לא יותר מזה.
הטורניר בצרפת הוא כיום הגראנד סלאם המעניין מכולם. בעיקר בכל הקשור למשחקי הגברים, ניתן על החמר להתרשם באמת מהיכולות של השחקנים, דבר שקשה מאד לעשות בטורנירים על מגרשים מהירים בהם כל מהלך ונקודה מסתיימים כמעט לפני שהחלו.
הכושר הגופני, הסבלנות, החוסן המנטאלי, אפילו היכולת לא להתרגש מהחמר הנדבק על הזיעה בכל מקום, כל אלה הופכים את הטורניר למיוחד וגם לקשה מכולם.
שמן, איטי, ומגושם
אצל הנשים עם זאת, אין ממש חדש גם בפריז. על החמר, על מגרש מהיר, איטי, סגור או פתוח, הטניס הנשי הפך למשעמם, מונוטוני, בו כל הטניסאיות משחקות כמו רובוטים מתוכנתים היטב הנעים על הקו האחורי, מפציצות כדור וחוזר חלילה. מאז פרישתה של ג'סטין הנין הבלגית, לא נותרה בסבב טניסאית אחת שתציל את הענף מחוסר הדמיון שדבק בו וממשחק חסר השראה. ואם זה לא מספיק, הרי לא צריך להיות חד עין במיוחד לשים לב לתופעה חדשה – עובדת היותן של אחוז גדול של הטניסאיות בסבב המקצועני כיום בעלות עודף משקל, דבר שלא היה קיים ולבטח לא היה מקובל עד לפני כמה שנים.
אם מדברים בספורט הנשי בכלל על תופעה רווחת של בעיות אכילה במובן המקובל של המילה, הרי שנראה שהבעיה פסחה על ענף הטניס. במהלך השבוע האחרון נתקלתי בהרמת גבה אחת או שתיים של שחקני טניס חובבנים שצפו במשחקים מפריז ומתקשים להבין כיצד יכול להתקיים מצב בו ספורטאיות מקצועניות מגיעות לממדים שכאלה. תשובות אגב – לא ממש היו לי.
בטורניר עד כה לא נרשמו עדיין הפתעות מיוחדות. אפילו הדחתה של הצרפתייה אמילי מאורסמו בסיבוב הראשון כבר לא הפתיעה את הקהל המקומי ששנים מצפה ממנה למשהו גדול בבית.
כשאנו מתקרבים לסופו של השבוע הראשון של הטורניר, כל עיניים נשואות ליום ראשון בעוד שבועיים למקום אחד בלבד – לגמר המצופה כל כך בכל מעמד כזה בין רוג'ר פדרר לרפאל נדאל.