בספורט הישראלי מעטים המקרים בהם יש דעה אחידה בציבור בנוגע לקבוצה או ספורטאי. לא במקרה אומרים שאצלנו, היכן שיש שני אנשים ישנן עשר דעות. אלא שבמקרה של אנדי רם ויוני ארליך - התרגלנו לקונצנזוס.
רם וארליך הצליחו במהלך הקריירה שלהם, שהחלה לפרוח בשנת 2003, לאחד את אוהדי הספורט בישראל תחת דעה אחת ורגש אחד – של הערכה גדולה אליהם כספורטאים ובני אדם.
ההתנהלות הספורטיבית למופת של השניים, הפתיחות וחוסר ההתנשאות והמבט לכולם בגובה העיניים, וגם (אולי אפילו בעיקר) הנגישות שלהם לתקשורת בכל עת – גם בזמנים של הישגים פחות טובים, הפכו אותם לגיבורי ישראל.
האידיליה נסדקה מעט בימים האחרונים, כששמועות נפוצו על קרע בין השניים בכל הנוגע לחזרתו של ארליך למגרשים אחרי פציעה של תשעה חודשים. אנדיוני לא הצליחו להגיע להסכמה מלאה לגבי חזרתו של שיתוף הפעולה ביניהם ונוצרה דילמה מסוימת. אם נבחן את הדברים בקפידה, נגלה שהדילמה לא אמורה להיות קשה מדי.
כבר לפני כשבעה חודשים, כשפציעתו של ארליך התבררה כמסובכת בהרבה ממה שחשבו תחילה ונודע כי עליו לעבור ניתוח שידרוש התאוששות ארוכה, היה ברור לכולם, כולל לארליך עצמו, שחברו רם לא יכול ולא צריך לשבת בבית ולהמתין להחלמתו.
רם המשיך בחייו ובקריירה שלו, חבר למספר בני זוג מזדמנים בכמה טורנירים ובסופו של דבר יצר כימיה טובה עם אחד מהם – כזו שהניבה הישגים מצוינים – עם מי שנחשב אולי לשחקן הזוגות הטוב בעולם כיום, הבלרוסי הענק מקס מירני. השניים, כצמד, מדורגים במקום הרביעי בעולם. הישג זה מבטיח להם כמעט בוודאות, כחצי שנה מראש, מקום בטורניר היוקרתי מכולם – המאסטרס, שיתקיים בחודש נובמבר.
אנדי לא צריך לוותר בגלל יוני
כעת, כשארליך הבריא, המשימה עדיין לא הושלמה. כל ספורטאי יודע שחזרה לכושר תחרותי קשה ביותר אחרי הפסקה ארוכה וטוב ככל שתהיה באימונים, המשחק האמיתי הוא ג'ונגל אחר לגמרי. ארליך יוכל לחזור לתפקד במאת האחוזים בצמרת אליה הוא שייך רק בתוך כמה חודשים. הזמן הזה חשוב לרם, שלא יכול ובעיקר לא צריך לוותר עליו אוטומטית על ידי חזרה לשיתוף הפעולה שלו עם ארליך.
החלטתו של אנדי להמשיך עם מירני עד סוף השנה ולא לחבור מיד לארליך היא מקצועית נטו. נכון שלקראת ל"ג בעומר רם הוסיף שמן למדורה, שהתלקחה בימים האחרונים סביב החלטתו, על ידי דיבורים ללא הרף על געגועיו לארליך – אבל הדיבורים (ואת זה אנחנו כבר יודעים) הם חלק בלתי נפרד מרם ומדמותו, שבדרך כלל מקובלת ואהובה על כולם.
כבר שנים שיש שמועות על קרע וחילוקי דעות בין ארליך ורם. בינתיים נראה שהפעם אמנם אין עשן בלי אש, אבל השריפה שניסו הרכלנים למיניהם ליצור יצאה מכל פרופורציה.
דיבורים לחוד, מעשים לחוד
גם ארליך יודע בתוך תוכו שאם הוא היה בנעליו של רם, הוא היה נוהג בדיוק כמוהו. כל הדיבורים על חברות שקודמת לקריירה הם מאוד יפים ונשמעים טוב, אך אינם מציאותיים. החברות של שני האבות הטריים, שהיום צריכים גם לפרנס משפחה, תימדד הפעם אצל שניהם באותה מידה.
אצל רם זה יקרה על ידי חזרה לזרועותיו של ארליך עם תחילת 2010, כפי שהבטיח וכפי שהגיוני שיעשה. אצל יוני ארליך - על ידי התנערות מתסביך הנטישה שהוא חווה כעת. עליו לעשות כל מאמץ ספורטיבי לחזור לכושר משחק מלא, ולא משנה מי עומד לצידו על המגרש. כל זאת - עד לאיחוד המיוחל עם חברו אנדי. אין ספק שזה יגיע.