שני אירועי שיא מתקיימים השבוע בעולמנו הספורטיבי הצר. הפיינל-פור של הכדורסל הישראלי, משחק העונה של הכדורגל בקרית אליעזר וכל שלל רגעי ההכרעה האירופה. אין זמן מתאים יותר מאשר לומר – כדורגל זה יפה וכדורסל לא רע – אבל אין, פשוט אין כמו טניס.
למה?
1. בגלל הרוח (הלא) ישראלית. בניגוד לאופי הישראלי בכל תחום כולל ברוב ענפי הספורט, בטניס אין מקום לתרבות הסמוך . אתה לבד בקרב מוחות ולא פחות מזה קרב פיזי מול יריב, בלי עזרה מידידים, בלי יכולת לזרוק את האשמה על מישהו אחר, בלי שמישהו אחר ירוץ במקומך. ללא צורך להתחלק בתהילה עם מישהו נוסף. הניצחון כולו שלך וכך גם ההפסד הצורב.
2. בגלל שאין תיקו. אם אתם מעדיפים לצפות ולא לשחק, גם בתחום הזה אין על טניס. לא צריך לאהוד מישהו קבוע בסבב, צריך רק לפתוח את המרקע, אפשר לבחור צד על פי הגרלה ויאללה – לעודד. בטניס הכול בלתי צפוי ולא במקרה אומרים שזה לא נגמר עד שזה לא נגמר. אין תשעים דקות, אין זמן משחק מוגדר ובטח ובטח שאין תיקו. מי שמע על ענף ספורט שבסוף אין מנצח?
3. בגלל שזה ספורט למשכילים. כי רק ללמוד איך סופרים משחקון, מערכה ושובר שיווין יכול להסתכם ביום לימודים ארוך וזה דווקא מחזק את הסברה המקובלת שזה ספורט לאנשים אינטליגנטיים. תלמדו לעקוב אחרי משחק ותוצאתו ותדעו מה זה אושר אמיתי.
4. בגלל (הויכוחים עם) השופטים. כי אין עוד ספורט בעולם שעל כל שני ספורטאים שמים עשרה שופטים (ועדיין טועים מלא). אין כמו ויכוח סוער בין טניסאי לשופט כיסא, כמה זריקות מחבטים וסינון של כמה קללות עסיסיות בשביל לחמם את העניינים ולהפוך את זה למעניין עוד יותר.
5. בגלל שעדיף לראות את שראפובה מזיעה מאשר את וואליד באדיר. אמנם מזיעים, לפעמים אפילו הרבה, אבל לא צריך לגעת בזיעה של היריב. המון אגרסיות ומבטי מלחמה בלי מגע פיזי . תודו שבעיקר בימי הקיץ הלוהטים שלנו זהו בהחלט יתרון.
בלי שלמה שרף, עם ג'נטלמניות
6. בגלל קרבות הענקים. עם כל הכבוד, שום משחק של מנצ'סטר יונייטד מול ברצלונה לעולם לא יעלה על מפגש קלאסי בין רוג'ר פדרר לרפאל נדאל (או בין סמפראס לאגאסי, בין מקנרו לבורג – רק תבחרו קרב) השור הזועם והשוקולד השוויצרי המעודן על מגרש אחד מחליפים חבטות, זה גן עדן לכל אוהד ספורט. אין יותר מעניין ויותר דרמאטי מלהפגיש שני אנשים וסגנונות כל כך שונים על מגרש אחד ולתת להם במה להראות מי ינצח – העבודה הקשה או הכישרון נטו. פשוט כל פעם מחדש ללקק את האצבעות.
7. בגלל ששלמה שרף לא יכול לצעוק על הקוון וצביקה שרף לא יכול לרדוף אחרי המזכירות. רק בטניס אסור למאמן להתערב או לעזור וכשהוא עושה זאת בדרך לא דרך, השחקן חוטף אזהרה או עונש. אם לבד – אז עד הסוף!
8. בגלל הגוף של קורניקובה, הרגליים של איבאנוביץ' והעיניים של נובאק. משחקים את הספורט הזה המון בחורים חמודים ובעיקר בנות חמודות עם חצאיות קצרצרות. אז גם אם המשחק לא משהו, בעיניים תמיד מעניין.
9. בגלל שלא מדובר בגיל, אלא בתרגיל. אפשר באמת לשחק ולהתחיל בכל גיל. ילדים בני חמש, מבוגרים בני 90 , נשים בכל גיל, כולם יכולים ליהנות באותה מידה. לא צריך מניין. שני שחקנים, שני מחבטים, שלושה כדורים מגרש אחד - וצאו לדרך!
10. בגלל שזה לא מזכיר, אפילו לא במעט, את הדרבי של פתח תקווה. בטניס מעולם לא תראו בטלוויזיה, ועוד בהילוך איטי, את פדרר יורק. רציתם ספורט של ג'נטלמנים? קיבלתם!