סוף שבוע של רגשות מעורבים עבר על הטניס הישראלי. מצד אחד, נבחרת הדייויס שלנו הובסה בספרד, בחצי גמר גביע דייויס, תוך שהיא נלחמת על כל נקודה ועל כל מערכה מול יריב עדיף. מנגד, שחר פאר, בצד השני של העולם, זכתה בסין בתואר ה-WTA הרביעי שלה בקריירה אחרי יובש של יותר משנתיים.
ההפסד בספרד כאמור, היה צפוי. קיבלנו שיעור בטניס על החמר אפילו בזוגות, שם על כל משטח אחר הנקודה של יוני ארליך ואנדי רם נחשבת לבטוחה. אבל בשום פנים באופן זו לא הייתה הופעה מביישת. בסך הכול החזירו אותנו הספרדים לקרקע והזכירו לנו שעצם ההעפלה לארבע הגדולות של הטניס העולמי הייתה ונותרה הישג יוצא דופן, ואם נהיה כנים עם עצמנו – כנראה גם הישג חד פעמי.
הבשורות הטובות במהלך החג הגיעו כאמור מסין הרחוקה. שחר פאר גברה בגמר טורניר גוואנגז'ו בסין על יריבה איטלקייה לא מוכרת, אבל אלה בדיוק היריבות המסוכנות ביותר עבור פאר, בטח בגמר ראשון של האיטלקייה ובמשחק בו לא היה לה דבר להפסיד.
שחר חדש
פאר עלתה הבוקר למקום ה- 46 בדירוג העולמי בעקבות ההישג ובעיקר נתנה לעצמה אוויר לנשימה לסיים את השנה הנוכחית עם חיוך רחב, וקיבלה הרבה ביטחון ותקווה שמכאן ואילך שנת 2010 תאיר לה פנים.
אבל הדבר המעודד ביותר בהישג של פאר לא היה הניצחון עצמו אלא הדרך. חבטות ההגשה שלה עשו כברת דרך חיובית קדימה והאחוזים היו גבוהים מתמיד. המשחק שלה נוהל יותר קרוב לקו האחורי והמהלכים היו יותר אגרסיביים. אפשר היה להתרשם - וזה דווקא לא היה חדש - ששחר לא נלחצת בקלות ברגעים לא טובים במשחק, ושהיא יוצאת ממצבים צמודים ומלחיצים בקור רוח.
הניצחון של פאר לא מבשר על חזרתה ל- 20 הראשונות בעולם. כמו הביקור של נבחרת הדייויס שלנו במחוזות גבוהים, כך גם ההתמקמות של פאר בדירוג ה-15 בעולם לפני כשנתיים הייתה כנראה אירוע חד פעמי. אבל לאיש אין ספק ששחר יכולה וצריכה להתמקם איפשהו בין ה- 30 הראשונות בעולם ולהישאר שם כמה שנים. ההתדרדרות שלה לסביבות המקום ה- 70 בעולם לא הייתה ריאלית. לאור היכולת שלה ועם מה שיש היום לטניס הנשי להציע, אין ספק שלפאר מגיע דירוג גבוה יותר.
אנדיוני בסימן שאלה
ומה הלאה? קשה לדעת. דודי סלע ימשיך ככל הנראה בעליות ובמורדות החדות ביכולתו, אם לא יעשה שינוי כלשהו שיקפיץ אותו לרמה הבאה ויעזור לו להתייצב בדירוג הריאלי שלו. שיתוף הפעולה בין אנדי רם ליוני ארליך עומד בסימן שאלה גדול בעקבות הפציעה במרפק של ארליך שלא מרפה, והדירוג העולמי המתדרדר שלו. הראל לוי ימשיך לצבור הישגים בטורנירים קטנים בקריירה האישית, כל עוד ישחק היטב ויקבל ביטחון מהופעותיו העתידיות בדייויס.
הקפטן אייל רן עושה עבודה מצוינת בנבחרת, לפחות בכל הנוגע לשחקנים עצמם, שכן מתברר שאין שם כזו אידיליה כפי שניסו לתאר עד היום (יש כנראה בעיות עם מנכ"ל האיגוד והיו בעיות עם המאמן שפרש, רונן מורלי). אבל אחרי שימשיך בתפקידו, טוב יעשה רן אם יצרף לשורות הנבחרת שחקן צעיר ורענן. נועם אוקון תרם את חלקו לנבחרת במספר מפגשים חשובים בשנים האחרונות, אבל אין כל סיבה נראית לעין להמשיך לזמן אותו לסגל בו ברור שלא ישחק יותר, בעיקר כשזה בא על חשבון הענקת ניסיון חשוב לשחקן צעיר ממנו.