יש רגע בקריירה של ספורטאי המסמן את השינוי. יכול להיות שבעוד כמה חודשים וגם שנים, נצביע על הרגע הזה בטורניר בייג'ין כרגע ששינה את הקריירה של דודי סלע.
עד היום הצליח סלע להראות את הפוטנציאל שלו כמעט אך ורק במשחקי גביע דייויס בבית. כשהקהל חם, רועש, צועק לו" דודי סלע נשמה" ובעיקר הקומץ מקריית שמונה יושב לו ממש על הכתף בשער מספר ארבע באצטדיון ברמת השרון, מפיק דודי מעצמו את המיטב.
עד היום הפוטנציאל הזה בא לידי ביטוי רק בבית ורק במסגרת הנבחרת. דודי אמנם הצליח בשלב מסוים להתברג ל- 60 הראשונים בעולם לפני כשנה אבל לא הצליח להישאר שם לאורך זמן. ואז הגיע טורניר בייג'ין ויחד עמו הנקודה שככל הנראה ממנה דודי לא יסתכל שוב לאחור.
בטורניר חלומי, הצליח דודי לנצח החל מהסיבוב השני בטורניר גדול על סך כולל של 600 אלף דולרים, בזה אחר זה את דייויד פרר הספרדי המדרוג חמישי בעולם, את בן ארצו טומי רוברדו המדורג 16, ובחצי הגמר את הגרמני המדורג 35 ואחד מהטניסאים המנוסים בסבב העולמי ריינר שוטלר.
את כולם ניצח דודי בקלות מדהימה, בשתי מערכות, תוך שהוא מציג לא פעם טניס של חמישייה ראשונה בעולם ומשאיר את יריביו פעורי פה. בשלב מסוים בחצי הגמר נגד שוטלר, אף נראה דודי עצמו מחייך לעצמו כלא מאמין אחרי שחבט עוד כדור בזווית בלתי אפשרית לעברו של שוטלר המסכן.
גם במשחק הגמר דודי נתן הצגה. אם מישהו חשב שההגשות המהירות בעולם כיום יפחידו אותו הוא התבדה. דודי אמנם התקשה בתחילת המשחק לקרוא אותן, אך לקראת התחלת המערכה השנייה התחיל לחבוט כדורי החזרה טובים יותר והמשחק הפך לשקול.
דודי הפסיד בסופו של דבר אחרי שובר שיווין במערכה השנייה ו- 3-6 בשלישית, אבל היום גם רודיק יודע מי זה דודי סלע – כמו שאר שחקני הסבב שבוודאי לא ישמחו מהיום והלאה לראות את שמו של דודי ליד שמם בהגרלת טורנירים עתידיים.
דבר אחד ברור. לסלע יש אמנם יכולות פיזיות ואתלטיות מוגבלות, אבל הוא הוכיח בבייג'ין שהוא מסוגל לכפות עליהן בעזרת ידיים מלאות רגש, חכמת משחק וחוצפה ישראלית. החוצפה של דודי היא חוצפה חיובית. הוא מרגיש ויודע ומאמין שהוא יכול לנצח כל אחד, וכמו מוסקיטו קטן ומעצבן עוקץ את יריביו על ידי טניס שלא כתוב בשום ספר – כזה שאי אפשר ללמד.
ויש דבר נוסף לדודי – רגליים על הקרקע. בפעם המאה השבוע הוא הודה לאנשים בבית התומכים בו, לטלוויזיה שרכשה את המשחקים שלו, לשולחי המסרונים לסלולארי שלו שמספרו ידוע ופתוח לכולם, ושיא הישראליות? הוא מסתובב בסבב עם ידיד – מאמן בשם יואב שב. מאמן שלא צריך לדעת הרבה טניס בשביל לעזור לו בתמיכה, מחיאות כפיים, אגרוף קמוץ אחרי כל נקודה מוצלחת ובעיקר טונות של כימיה הזורמת ממנו לדודי ובחזרה.
וזה יהיה המבחן של דודי בחודשים הבאים שאחרי הרגע הקריטי והמשמעותי ביותר בקריירה שלו עד כה שהתרחש בבייג'ין. מבחן הרגליים על הקרקע, האף שלא נוסק למעלה ושמירת הפרופורציות אחרי ניצחון וגם אחרי הפסדים שבוודאי עוד יבואו גם הם כי זה חלק מהקריירה.
אם יצליח דודי לרכב על גבו של ההישג האחרון נדע בוודאי בקרוב. מה שלא יהיה דבר אחד בטוח – לראות את דודי משחק זו חוויה, וכשהוא בפוקוס, הוא קוסם. אין מילה אחרת.
