עם ההפסד הבוקר (שבת) הפכה ההודעה של סרינה וויליאמס על פרישה מטניס אחרי אליפות ארצות הברית הפתוחה לרשמית. היא עוזבת במגרש הביתי, בו זכתה ב-6 גראנד סלאמים בעבר, גם אם האחרון שבהם היה ב-2014.
בפועל, הפרישה של וויליאמס לא משנה משהו משמעותי במצבו הנוכחי של הסבב. היא השתתפה ב-4 מ-8 המייג'ורים האחרונים, ובאף אחד מהם לא הגיעה רחוק יותר מהסיבוב הרביעי. היא במקום ה-413 בעולם, רחוקה מאיגה שוויאטק, אנט קונטווייט או מריה סקארי שנמצאות בצמרת ה-WTA, אך גם שנים אחרי ששלטה בסבב העולמי וויליאמס עדיין מוכרת יותר משלושתן.
לכן הפרישה של וויליאמס נותנת לנו הזדמנות לפרגן לטניסאית הגדולה בהיסטוריה ברמה הספורטיבית וגם מבחינת המורשת שלה, ואולי גם הספורטאית הגדולה בהיסטוריה.
גדולה ספורטיבית
המספרים מדברים בעד עצמם. וויליאמס זכתה ב-23 גראנד סלאמים, יותר מכל טניסאית אחרת בתקופה הפתוחה של הטניס (מרגרט קורט זכתה ב-13 בתקופה בה הטניס היה מועדון סגור וב-11 בעידן הפתוח, האחרון שבהם ב-1973. וויליאמס נולדה 8 שנים לאחר מכן).
היו לה 319 שבועות בפסגת הדירוג העולמי של הטניס, כולל 186 ברציפות, קצת יותר מ-3 שנים. וויליאמס הרוויחה 94 מיליון דולר רק מסבב הטניס עצמו, ראשונה בכל הזמנים. הרווחים של מקום 2 ו-3 ביחד (ונוס וויליאמס וסימונה האלפ) מגיעים ל-82 מיליון.
הקריירה שלה משלבת בין שני הפרמטרים המרכזיים שאנחנו מסתכלים עליהם מבחינת גדולה ספורטיבית - דומיננטיות ושליטה לאורך זמן. היא זכתה בגראנד סלאמים ב-1999 וב-2017, ובמקביל זכתה ב-10 מ-19 גראנד סלאמים אפשריים בין 2012 ל-2017. היא זכתה ב-4 גראנד סלאמים ברציפות פעמיים: בין 2002 ל-2003 ובין 2014 ל-2015.
אבל הגדולה של וויליאמס היא הרבה מעבר למה שאני ואתם יכולים למצוא בוויקיפדיה. הגדולה של וויליאמס היתה על המגרש עצמו. היא לא עמדה על קו הבייסליין במשך שעות וחיכתה שהיריבה תשבר. היא הרבתה לקחת סיכונים, לא פחדה לבצע שגיאות לא מחוייבות והצליחה לייצר עניין במשחקים, לא פחות מטניס הגברים המקביל ויותר, אולי, מכל טניסאית אחרת.
יחד עם מהירויות הגשה פסיכיות וחבטה מרשימה, גם בפורהנד וגם בבקהנד, היא הייתה מספיק מגוונת בשביל לזכות בכל טורניר ומול כל יריבה. וויליאמס זכתה 8 פעמים בווימבלדון (דשא) ו-3 פעמים ברולאן גארוס (חימר) יחד עם 12 זכיות במשטחים קשים בדמות אוסטרליה וארה"ב. מיעוט הזכיות על החימר, אגב, מעיד שהפיזיות לא הייתה הדבר המרכזי במשחקה כפי שניתן לחשוב.
הצלחה מחוץ למגרש
ההישגים הספורטיביים הם רק צד אחד בגדולה של וויליאמס. אף אחד לא משווה אותה לטניסאיות אחרות, אלא לספורטאיות ענק אחרות. היא אייקון תרבותי. טניסאית שפרסמה שורה של חברות, מאוזניות ביטס דרך אינטל ועד לאסטון מרטין ואייקון אופנה. היא הופיעה על השערים של ווג ושל טיים והתארחה בפרקים של "אווטאר: כשף האוויר האחרון" ו"משפחת סימפסון". אין הרבה ספורטאים שמגיעים למעמד הזה, בטח שלא ספורטאיות.
היא התמודדה עם לא מעט תגובות גזעניות וסקסיסטיות על סגנון המשחק הפיזי, השרירים או ההשתלטות הכמעט ברוטלית שלה ושל אחותה ונוס על ספורט שנחשב עדין, ולא נתנה להן לעצור אותה.
בהמשך הקריירה וויליאמס התמודדה עם אפליה אחרת, מהסוג שיש נגד אמהות. היא זכתה בגראנד סלאם חודשיים לתוך הריון, והראתה שאפשר לשלב בין אמהות לקריירה ספורטיבית ברמות הגבוהות ביותר. היא הגיעה 4 פעמים לגמרי גראנד סלאם אחרי לידת בתה, למשל.
וויליאמס גילמה את התכונות שאנחנו אוהבים בספורטאים שלנו. מקצועניות, התמודדות עם משברים ואיכות בצורתה הטהורה ביותר, וזה היה השראה לרבים. נהג המרוצים האגדי, לואיס המילטון, הוא אחד מהם: "ונוס וסרינה הן הספורטאיות שעוררו בי יותר השראה מכל אחד אחר", אמר לטיים. "במיוחד בספורט שלי, כאדם היחיד בו שלא לבן, לראות את שתיהן נתן לי ביטחון. הרגשתי כאילו זה אפשרי".
זה אולי כל הסיפור של וויליאמס. היא גרמה למיליונים להאמין בעצמם. היא שילבה בין גדולה ספורטיבית לבין השראה לרבים מחוץ למגרש והצליחה לשבור יריבות וסטריאוטיפים זה לצד זה. הלוואי שנזכה לראות עוד ספורטאית ברמה של סרינה. גם אם לא, הפרישה היא הזדמנות להודות לה על קריירה נפלאה.
Follow @Roi_Weinberg