השאלה המרכזית ערב פתיחת רולאן גארוס 2019 היא האם רפאל נדאל ישפר את השיא שלו וישיג תואר 12. לשור הספרדי מאזן בלתי נתפס של 86 ניצחונות מול שני הפסדים בגראנד סלאם, אחד מהם, בדיוק לפני 10 שנים, לרובין סודרלינג. לקראת הטורניר, השבדי, שכבר הספיק לפרוש מאז, סיפר ל"מגרש פתוח" על רגע התהילה שלו ודיבר על יחסי הכוחות בפאריס.
אתה מאמין שעברו כבר 10 שנים?
"אני יודע, הזמן טס. זה מרגיש כאילו המשחק היה בשנה שעברה, אבל כמו שאמרת, חשבתי על זה לפני כמה שבועות, 10 שנים, עבר המון זמן. אני זוכר הרבה דברים טובים מהקריירה שלי. היו לי כל-כך הרבה זיכרונות טובים, משחקים שניצחתי, אבל גם משחקים שהפסדתי. יצא לי לשחק באצטדיונים הגדולים, להילחם על תארים בטורנירים הכי חשובים, אז בטח שאני קצת נוסטלגי".
היית הראשון שניצח את רפא ברולאן גארוס. האמנת אז שהוא יחזיק במאזן כזה מפחיד ועדיין ישחק 10 שנים אחרי?
"כן, זה פשוט משוגע. רמת הביצוע שלו בעשור האחרון, או אפילו יותר מזה, 15 שנים. זה פשוט משוגע, עם כל כך הרבה תארים ולהפסיד רק פעמיים באליפות צרפת הפתוחה, אני חושב שזה אומר כל כך הרבה עליו, איזה אלוף אדיר הוא, ולדעתי זה יהיה ממש קשה עד בלתי אפשרי לקחת ממנו את השיא, אני לא חושב שזה יקרה אי פעם".
קח אותנו בחזרה ליום ההוא שעשית היסטוריה.
"טוב, אני זוכר שהרגשתי לפני המשחק שאף אחד לא האמין שיש לי סיכוי לנצח. הוא היה הפייבוריט הברור לזכות בטורניר, אז כל הזמן אמרתי לעצמי שיש לי הרבה על מה לשחק. אף אחד לא מצפה ממני לנצח, אני יכול לעלות למגרש בלי לחץ בכלל, רק לשחק בסגנון שלי. וגם ניסיתי להיום אגרסיבי מאוד, כי ידעתי שהסיכוי היחיד לגבור עליו הוא לשלוט בנקודות ולהיות אגרסיבי ולנסות לשחק מהר מדי בשבילו".
"היה לי יום טוב, כמובן, והדבר החיובי היה שפתחתי טוב, עם שבירה די מוקדמת במערכה הראשונה שגם ניצחתי בה. וזה גם עזר לי להירגע קצת. לאורך כל המשחק השתדלתי לא להיות ממוקד מדי בתוצאה, אלא לשחק נקודה אחרי נקודה ולא לאבד את הריכוז, כי נגד שחקן כמו רפא, אם אתה נותן לו צ'אנס קטן לחזור למשחק, הוא יקח אותו. כך שזה היה חשוב מאוד מבחינתי להיות מרוכז כל המשחק וזה לא קל במשך 5 מערכות, אבל ביום ההוא הצלחתי".
כל פעם שרפא צעק לעצמו "ואמוס", או הדליק את עצמו, לכולם היה ברור שעוד שניה המהפך מגיע ואתה גמור. אבל לא הפסקת.
"לא, כמו שאמרתי, באמת ניסיתי לקחת את זה נקודה אחרי נקודה ולא להתמקד בטווח הארוך, או לדאוג לגבי מה שיקרה בעתיד. ניסיתי גם שלא יהיה לי אכפת בכלל מול מי אני משחק, לחשוב על זה כמו על כל משחק אחר. הרי שיחקתי כל כך הרבה משחקים בסבב והייתי מרוכז בעצמי. אתה יודע, ניסיתי לא לחשוב על מה הוא עושה בצד השני של המגרש, אלא רק להתרכז בעצמי וזו הייתה טקטיקה טובה, היא עבדה מצוין, הצלחתי להישאר מפוקס לאורך כל המשחק, לא היו לי ירידות ברמה. אני זוכר שהחלק היחיד ששיחקתי בו רע היה בשובר השוויון של המערכה השניה. אבל חוץ ממנו, זה היה משחק ממש טוב שלי".
רובין, בחלוף 10 שנים אתה יכול להודות שהיה דם רע בינך לבין נדאל. שנתיים קודם הפסדת לו בווימבלדון במשחק חם שבו הוא עצבן אותך, אפילו עשית חיקוי שלו מול המצלמה. היה פה אלמנט של נקמה?
"בכל פעם שעליתי על המגרש רציתי לנצח, לא משנה אם זה בסיבוב ראשון של טורניר קטן או בגמר גרנד סלאם, אז לא ראיתי את זה כהזדמנות לנקום, אלא כצ'אנס גדול מבחינתי להופיע במגרש המרכזי באליפות צרפת, בשלב שמינית-הגמר שלא הצלחתי לעבור עד אז בקריירה שלי. אז אני חושב שלפחות אצלי, היה קשה לערבב רגשות אחרים. אצלי הדרך הנכונה הייתה לעלות ולנסות לנצח במשחק. ברור שכמו שאמרת, הייתה לנו היסטוריה, מה שקרה בווימבלדון כמה שנים קודם לא היה ממש משהו שתכננתי, זה קרה כשהמשחק התחמם, אבל די שכחתי מזה, אז כאשר שיחקנו ב-2009 באליפות צרפת זה כבר היה מאחורי".
הצלחת לעשות משהו שלא רבים מצליחים: לקטול ענק ולהמשיך כל הדרך עד לגמר. יכול להיות שכבר היית מרוקן מבחינה פסיכולוגית נגד פדרר?
"אני זוכר שברגע שנגמר המשחק נגד רפא, ניסיתי להגיד לעצמי 'אוקיי, זה לא היה הגמר, יש לי עוד משחקים, עכשיו הגעתי לרבע-הגמר, אני רוצה לנצח עוד שלושה משחקים. ניסיתי להיות ממש ממוקד במשחק הבא, כי כמו שאמרת, לפעמים אנחנו רואים טניסאים שנותנים משחק מעולה, מנצחים מדורגים בכירים, רק כדי להפסיד בסיבוב הבא, ולא כל-כך רציתי להיות הבחור הזה. אז הצלחתי לשחק מצוין גם ברבע הגמר (נגד דוידנקו) וגם בחצי הגמר (מול גונזלס). אבל אני חושב שכשהגעתי לגמר כבר הייתי קצת עייף, הן מבחינה גופנית והן מבחינה מנטלית. בשבילי זה היה עניין גדול, פתאום אני משחק בגמר גרנד סלאם נגד רוג'ר פדרר, שבתחושה שלי היה במעמד הזה אלף פעם, אז מנטלית לא הייתי מוכן, או לא היה לי את הניסיון הנדרש כדי להביא את הטניס הכי טוב שלי במשחק כל-כך גדול".
מבחינת אוהדי פדרר, אתה עדיין הגיבור. אפשרת לו לזכות ברולאן גארוס החמקמק הזה.
"כן, שמעתי את זה הרבה פעמים, אבל גם אילו הייתי מפסיד לרפא במשחק ההוא, זה לא אומר שרוג'ר לא יכול היה לנצח אותו בגמר, כי הוא שיחק ממש טוב. אז אתה לעולם לא יכול לדעת מה היה קורה באמת, אבל אני חושב שרוג'ר שמח בטירוף על כך שניצח באליפות צרפת. הוא אחד הטובים בהיסטוריה אם לא הטוב ביותר, כך שבאמת מגיע לו להחזיק בתואר בכל ארבעת הגרנד סלאמים".
הייתה לך קריירה נהדרת, מדורג 4 בעולם, 10 תארים, שני גמרי גרנד-סלאם, אבל היא הייתה גם קצרה מאוד בגלל מחלת הנשיקה שלך שהסתבכה.
"כן, זה היה קשה ביותר, שיחקתי את הטניס הטוב בקריירה שלי ב-2011. זה מאוד כואב כשהכל קורה בצורה מאוד פתאומית. עכשיו, במבט לאחור, שיחקתי עם מחלת הנשיקה, כלומר לא ב-100 אחוז, במשך כמה חודשים, לפני שסוף סוף גיליתי מה זה היה. הייתי חולה מאוד במשך זמן רב ואחרי זה, כשהתחלתי להרגיש טוב יותר, לקח לי פרק זמן ממושך יותר לדחוף את הגוף שלי לקצה. ברור שזה היה מתסכל מאוד, כי הייתי רק בן 27 והמטרה שלי הייתה לשחק עוד לפחות 4-5, אולי אפילו 6 שנים. זה מדכא לפעמים, אבל אני עדיין מנסה להסתכל על הצד החיובי. התמזל מזלי לשחק עד גיל 27, הייתה לי קריירה די טובה, חוויתי הרבה דברים טובים שיכולתי רק לחלום עליהם כילד. המחלה הזאת גם הייתה יכולה להשבית אותי בגיל 18, אז אני מנסה להסתכל על החיובי, זה מה שאתה צריך לעשות".
ועכשיו אנחנו לפני רולאן גארוס, זה הגרנד סלאם שבפתח. על מי היית ממליץ לי לשים את הכסף שלי חוץ מרפאל נדאל?
"אם היית שם את הכסף שלך, אז ברור שנדאל, אבל גם איך שדג'וקוביץ' שיחק באליפות אוסטרליה, זה היה בלתי ייאמן, ובסוף שנה שעברה הוא היה מדהים, כך שאם הוא יצליח להתעלות לרמה הזאת, הוא יהיה מתחרה רציני לרפא, גם על חימר, אולי אפילו פייבוריט לתואר. אבל זה יהיה מרגש בצורה בלתי רגילה לראות מי יזכה. כי אני באמת מרגיש שאחד משניהם יקח את התואר שוב, וזה משוגע אם זה יהיה נדאל, הישג לא נתפס".
אתה חושב שאחד משניהם יכול לקחת יותר גרנד סלאמים מרוג'ר?
"כן, ברור. השאלה הראשונה, או החשובה ביותר, היא אם הם יכולים להימנע מפציעות. אם הם יישארו בריאים, ישחקו קצת פחות טורנירים, יקצרו את העונה ויתמקדו בטורנירים החשובים, בטוח שהם יכולים לזכות בעוד סלאמים רבים. אבל זה לא יהיה קל, רוג'ר עדיין משחק, הוא יכול אולי לזכות בסלאם נוסף, למרות שהוא מזדקן. הוא לא ישחק לנצח נצחים, אולי עוד כמה שנים ספורות, מקסימום. אז הם צריכים לשחק ממש טוב, אבל אני חושב שיש להם צ'אנס ללא ספק, ואני חושב שזה פשוט מדהים ששלושה מהשחקנים הטובים בהיסטוריה מתחרים באותו זמן - רוג'ר, רפא ונובאק הם שחקנים יוצאי דופן, אולי השלושה הטובים ביותר בהיסטוריה והם כולם משחקים באותו הזמן. זה מדהים לחובבי הטניס".
