לאנשים שהלמבורגיני הרגילה היא פשוט "רגועה" מדי בשבילם יש כעת אלטרנטיבה יוצאת דופן, וקוראים לה הורקאן STO החדשה. ראשי התיבות מתפרקים ל-Super trofeo omologata והמשמעות היא שהיא פותחה על מסלולי המירוץ כדי לצאת ולצוד את הריבים הקיצוניים שלה גם על הכביש הציבורי. במילים אחרות, האיטלקים שמים את פורשה GT3 על הכוונת, אולי בפעם הראשונה באופן מוכרז או מדויק יותר מכפי שהיה עד כה.
ה-STO מובדלת מהורקאן הרגילה בעיקר במשקל, כיול ויכולות, כולל צוות המאמנים שלה שמגיע היישר מחטיבת המירוצים של היצרן. הטיפול הדיאטטי מתחיל עם השלת כמה עשרות קילוגרמים - 43 ליתר דיוק, וזאת באמצעות שימוש בחישוקי מגנזיום ייעודיים ל-STO, קיט קרבון הכולל גם ספויילר אדפטיבי, מכסה מנוע, חצאיות, דפיוזר, בלמים קרמיים בטכנולוגיית CCM-R, דומה לזו המשרתת את רכבי הפורמולה 1 שמבטיחה קירור מהיר יותר ועמידות. תא הנוסעים מופשט מרכיבים לא חיוניים ובחברה אומרים ש-75% מגוף המכונית מבפנים ומבחוץ עשוי תרכובת סיבי פחמן. בסך הכול, היא מתייצבת על משקל של 1.33 טון, מה שמעמיד את יחס-הספק המשקל שלה על 2.09 ק"ג לכל כוח סוס.
את ההורקאן הסטנדרטית אפשר לאפיין בהנעה אחורית או הנעה כפולה, אבל בשביל הגרסה הזו בחרו בהנעה אחורית כדי לשמר את חווית הנהיגה הטהורה ביותר, וזאת על אף שהיא מקבלת סיוע מרשימה ארוכה של מערכות אלקטרוניות לאחיזה מיטבית. בתוך כך, הלב של המכונית נשאר נאמן למסורת העתיקה, ומשתמש בכוח אטמוספרי בלבד.
בליבה תמצאו את יחידת ה-V10 בנפח 5.2 ל' שלבטח תענג את חוש השמיעה של הנהגים, אבל כנראה שאת הרגשות החזקים ביותר יעירו עדר הסוסים שהיא מסתירה בצנרת; העוצמה עומדת על 640 כ"ס ב-8,000 סל"ד ו-57 קג"מ בחיבור אל תיבת הילוכים דו-מצמדית שבע מהירויות עם תפעול מגלגל ההגה. הנתונים האלה מספקים לה האצה מעמידה ל-100 קמ"ש ב-3 שניות, ל-200 קמ"ש ב-9 שניות ועד מהירות מרבית של 310 קמ"ש.
באיטליה מגדירים את ה-STO כרכישה למכורים בלבד, שכן כנגד מכוניות הקצה עמוסות האלקטרוניקה היא מנסה להביא לנהגים חדוות נהיגה קלאסית, מהירה ובטעם של פעם. מה שבטוח הוא שהמחיר אכן יזרים אליהם רק את המשוגעים לדבר; תמורת הטורפת הבולונזית תיפרדו מ-250 אלף יורו.
