הסוכנות הבינלאומית למניעת סימום בספורט השעתה את רוסיה מפעילות בינלאומית לארבע השנים הקרובות, ואשררה בהחלטתה את אמות המידה שהיא עצמה קבעה לפני משחקי החורף בפיונגצ'אנג בחורף 2018, כאשר רוסיה לא הורשתה להשתתף במשחקים. ההחלטה מהיום גורפת מאוד, וקבעה כי ערך השוויון בספורט יישמר ביתר שאת – אין מקום לרמאות על מנת להגיע לתוצאות טובות יותר ולנצח בגלל תוספים משפרי יכולות, וזה בהתייחס לכך שגם אם יוגש ערעור לבית הדין הבינ"ל לערעורים בספורט, הוא יידחה וההחלטה תישאר כפי שהיא.
ההחלטה של הסוכנות הבינלאומית למניעת סימום בספורט לא מפתיעה, כי רוסיה וערך השוויון בספורט היו במסלול התנגשות בשנים האחרונות, ורוסיה הוסטה ממנו פעמים מספר, וכעת הורדה ממנו לחלוטין. אין זה אומר, שספורטאים שנולדו ברוסיה יהיו מנועים מלהשתתף במשחקים האולימפיים (קיץ וחורף), הפראלימפיים, משחקי הנוער האולימפיים ואירועי ספורט בינ"ל מרכזיים עד 2022, אבל כעת יהיה עליהם להוכיח מראש שהם נקיים מחומרים אסורים וגם להציג קבל עם ועולם שהם מנותקים ממערכת הספורט הרוסית.
הספורטאים שנולדו ברוסיה בעצם יצטרכו לטעון שהם לא מייצגים את רוסיה ומתנכרים לממסד הספורט הרוסי, ובכך יעקרו את הבסיס השמרני שלפיו פועל הספורט הבינלאומי מאז סוף המאה ה-19 – ספורטאים מייצגים מדינות. כעת הספורטאים הרוסים, כפי שכבר קרה באליפויות העולם באתלטיקה קלה ובמשחקי החורף לפני כשנתיים, הם לכאורה אסופה של ספורטאים בודדים, ובכך הם מחזקים את הקריאה למעבר לייצוג על בסיס יכולת אישית ולא לפי מדינה – חוק בוסמן של הספורט הבינלאומי.
רוסיה ספגה מהלומה ניצחת בהחלטה היום. ראשי הספורט הרוסי הפכו לא רצויים במוסדות הספורט הבינלאומיים וראשי המדינה אינם רשאים להיות אורחי כבוד באירועים בינלאומיים. בנוסף, ייאסר על רוסיה לבקש ולארח אירועי ספורט בינלאומיים בשנים הקרובות ועל מדינת הענק תוטל הגבלה שתמנע ממנה מלהתמודד על אירוח המשחקים האולימפיים והפראלימפיים ב-2032. כלומר, אין סיכוי שיהיו משחקים אולימפיים ברוסיה לפני 2036, וגם אז לא נראה שמערכת הספורט הבינלאומית תקבל את רוסיה לחיק האירוח כל כך מהר. הרנסאנס של משחקי החורף סוצ'י 2014 ומונדיאל 2018 לא יחזור עוד, ורוסיה חזרה בבת אחת למדינה חבולה ונטולת הילה ספורטיבית בינלאומית. אין עוד פיתוח תשתיות והקמת אצטדיונים בשני העשורים הקרובים.
רוסיה היא אימפריה ספורטיבית. מרוב שהיא ניסתה לחזק את מעמדה בדמות מדליות אולימפיות, התברר בשנים האחרונות שהיא גייסה את כל המנגנון הספורטיבי-מדעי-שלטוני שלה לרמות את כולם, וכנראה היו בה קולות שאף אחד לא ירצה להתעסק אתה והרמייה השיטתית נמשכה. במשחקי החורף של 2010 בטורינו זכו ספורטאיה ב-15 מדליות, וארבע שנים אח"כ בסוצ'י – המשחקים של פוטין – סיימה רוסיה בראש טבלת המדליות עם 29 , מהן 11 זהב. בפיונגצ'אנג, על אף שהספורטאים התחרו ללא שיוך לרוסיה ותחת הדגל האולימפי, הם סיימו עם 17 מדליות.
במשחקי הקיץ האחרונים שמרו הספורטאים הרוסים על עקביות – 60 מדליות בבייג'ינג, 68 בלונדון, 56 בריו. סביר להניח שבטוקיו מספר המדליות שיזכו ספורטאים ילידי רוסיה יפחת, אבל לא בצורה דרמטית (כפי שקרה במשחקי החורף למעט החריגה בסוצ'י). אמנם הספורטאים יהיו עסוקים בהוכחת היותם ראויים להתחרות, ויש כאלה שלא ינסו כי הם יודעים שאין להם סיכוי לקבל את ההכשר להשתתף, אבל אלו שכן יגיעו יהיו ברמה ספורטיבית ששווה מדליה. שלושה ענפי ספורט היו ספקי המדליות העיקריים של רוסיה בריו – היאבקות (9), סיף (7) והתעמלות, כולל אמנותית (11). אגרוף, שחייה וקליעה הניבו 4 מדליות בכל ענף, ובג'ודו – הספורט של פוטין – זכתה רוסיה בשלוש מדליות. סביר להניח, שחלק מהתחרות בענפים "הרוסיים" תיפתח לשאר העולם, וגם לספורטאי ישראל יש סיכוי לנצל את המצב החדש בענפים הרלבנטיים.
ההחלטה מהיום קבעה גם קו ברור לנחיצותה של הסוכנות הבינלאומית למניעת סימום בספורט. 20 שנים אחרי שהוקמה, התקבלה ההחלטה הכי חשובה שלה מעולם – אין מקום לרמאות בספורט, לא ברמה האישית ובעיקר לא ברמה הממסדית. יידע כל ספורטאי ובעיקר כל מדינה, שהעונש הוא חמור ואין לו מחילה. הסוכנות, שהיא הגוף היחיד בעולם הספורט שבנוי חציו מארגוני הספורט ובראשם הוועד האולימפי הבינלאומי ומחיצתו ממדינות העולם שאימצו את נהלי האמנה למניעת סימום בספורט, הראתה באופן גורף שרוסיה היא מדינה שלא שייכת לעמי הספורט, ושלא משנה מה הגודל ומידת ההשפעה של המדינה השוררת – בספורט לא משתלם לשבור את הכלים ולכופף את החוקים. זה אולי עובד בתחומים אחרים בחיים, אבל בספורט זה הופך לפחות אפשרי.
