יש תאוריה שאומרת שבשביל מירוצים טובים, האליפות צריכה להיות גמורה. מצד שני, אם המירוץ הזה בברזיל היה מכריע גם את האליפות, היינו מקבלים מתחרה חזק להכרעה האולטימטיבית של 2008 והיו זורקים אותנו מהפאב מרב צעקות, אפילו ששירי לא הגיעה... כנראה שהכל בסופו של דבר קשור בכלל לברזיל ולמסלול הנפלא של אינטרלגוס. אסור להחליף אותו בעוד מסלול טילקה מודרני בריו!
המקדימים לפאב עסקו בשאלות את מי ורשטאפן יוריד בזינוק, או איך בסוף המילטון ינצח. אני צפיתי ששתי הפרארי לא תשרודנה את ההקפה הראשונה. כולנו טעינו, אבל אני רק בשאלת התזמון. כולם הסכימו שאם מקס מוביל בסוף ההקפה הראשונה, אז הוא ינצח, אבל זאת חוכמה קטנה מאד. בפועל ורשטאפן הוביל, אבל זכינו למירוץ מרתק עם מאבק פתוח על הניצחון, הרבה טעויות של כל הקבוצות (לא רק פרארי) ושתי מכוניות בטיחות שלמעשה נתנו לנו במתנה כל פעם מירוץ ספרינט חדש ושלושה ניצחונות של מקס במירוץ אחד!
אז היו הרבה תצוגות נהיגה יפות ויפות פחות, אבל נהג המירוץ (וכל הסופ״ש) חייב להיות מקס ורשטאפן. הנהגים האחרים ובראשם המילטון, קיבלו 3 ניסיונות לנצח אותו, וחייבים להודות שלואיס לפחות ניסה ככל שמכונית המרצדס איפשרה. מקס היה צריך פעמיים לעקוף את לואיס והוא עשה זאת. העקיפה הראשונה שלו הייתה ניצול הזדמנות, אינסטינקט ויכולת בלימה נדירות! להגיד שהבחור לא סובל מחוסר בטחון עצמי, לא משנה את העובדה שמדובר בכשרון נדיר. רבים טוענים שהוא כיום הנהג המהיר (אם לא הטוב) בעולם.
מעבר לשני אלה, קל לסמן את הנהגים המפתיעים שסיימו על הפודיום, אבל הם הרוויחו בגדול ממכוניות הבטיחות והבלאגן שיצרו. הביצועים של גאסלי מאז חזר לטורו רוסו הם סיפור של התאוששות מטראומת רד בול – ורשטאפן. סאיינז הציג עוד נהיגה בוגרת, מהירה ואחראית מסוף הטור אל הפודיום.
אני אעלה כאן את הנהיגה של לקלר עד לתאונה כדוגמה לנהיגה סופר מרשימה. נכון שהוא נהנה ממנוע חדש וזינק על צמיגי המידיום שהוכחו כצמיגים הטובים במירוץ, אבל ההימור על הקשים ועצירה אחת דפק את כל היתרון כפי שהמעבר המהיר של בוטאס מקשים למידיום הוכיח, הנהיגה של לקלר בזינוק ובמיוחד מול בוטאס הייתה מרשימה ביותר. היה גם הצ׳ופ על נוריס בתחילת המירוץ, שחייב התייחסות מהשופטים, אבל נראה לי שלקלר למד משהו מאיך שהמירוץ שלו הסתיים. הוא גם דפק את הקפת הדירוג האחרונה שלו, כך שכל סוף השבוע הזה היה מאבק בעלייה עם ביצועים לא עקביים.
מכמות וחומרת התגובות לאחר המירוץ ביחס לתאונה בין לקלר לפטל אפשר היה לחשוב שמדובר לפחות באירוע בקנה מידה של מה שקרה בין פטל להמילטון בקנדה. אני חייב להגיד שבסופו של דבר שניהם התחרו אחד בשני קשה יותר ממה שצריך בין בני אותה קבוצה, אבל מה שקרה היה חסר פרופורציה לחומרת המגע ביניהם. ראינו דברים כאלה המון פעמים ואני מתקשה להיזכר מתי זה גרם לקריסה מיידית של מתלה כפי שקרה ללקלר. פנצ’רים בהחלט קורים, אבל לרב במקרים כאלה בקושי נגרם נזק אם בכלל. בשידור החי בכלל לא הבנתי מה קרה בשנייה הראשונה. הקריסה והניצוצות מהמכונית של לקלר נראו כמו משהו שקרה ללא קשר.
יש המון טענות לגבי אשמה כזאת או אחרת. יש רב לטענות שפטל אשם יותר מלקלר (כי הוא זה שנע אל לקלר), אבל האמת היא שלקלר הגן על המיקום שלו בחירוף נפש שאין לו מקום מול בן קבוצה שיצר יתרון קטנטן. רגע קודם פטל נהג בצורה אחראית בסנה אס ועכשיו היתרון היה אצלו. בכל אופן בינוטו חייב להעלות באוב את מארקיונה ולתת לו לטפל בנהגים של פרארי. אני רוצה לראות מה היו עושים אם הבוס הגדול היה בחיים. אני חושב שהוא היה מוציא להם חשבונית על ההפסד...
כך או כך הסיטואציה בפרארי מזכירה לי את מה שהיה במרצדס בין רוזברג להמילטון ויש לפרארי ״מזל״ שזה הגיע לפיצוץ כשאין הרבה מה להפסיד (עכשיו מקס כמעט בטוח שלישי באליפות למי שזה משנה לו). הדבר הזה חייב להיסגר עכשיו. בצורה סופית.
מנועים
בזמן שאוהדי הונדה משתכרים מסאקה בשל המהירות של הרד בול ובגלל העמידה ראש בראש של גאסלי בדראג מול המילטון (בקו החיצוני הארוך יותר!) בסוף המירוץ, אני רוצה להגיד שחשוד מאד שה FIA הוציאה הוראה חדשה לפני המירוץ על גילוי המפרט המדוייק של כל נוזל במכונית ופתאום מרצדס נהיים איטיים! בוטאס על צמיגי מידיום טריים לא הצליח לעקוף את לקלר על צמיגים קשים.
מרצדס העלו תאוריה שהמנוע שלהם מפסיד יחסית יותר כוח מהונדה במסלולים הגבוהים (מקסיקו וברזיל). ייתכן. צריך גם להוסיף שהמנועים של רד בול וטורו רוסו היו חדשים בהרבה מהמנועים של מרצדס ובפרארי של פטל. זו גם נקודה מעניינת והסוף שלה הגיע עם הפרישה של בוטאס, אבל פטל לא סבל מחוסר כוח.
באשר לכוח של פרארי, אני מתקשה להגיע למסקנה חד משמעית מסוף השבוע בברזיל. ביום שישי נראה היה שהיתרון של פרארי בישורות מובהק, אבל רד בול והונדה סגרו חזק בשבת. קשה לנתח את ביצועי המנוע ברד בול בגלל היכולות הגבוהות של המכונית, במיוחד תחת בלימה, אבל לפחות נגיד שביחס למרצדס פתאום כולם נראו מהירים בישורות. לכל מי שצופה בפורמולה 1 מאז עידן הטורבו ההיברידי ב 2014, זה נראה כמו כישוף.
אם כבר הזכרנו את יכולות הבלימה של רד בול, לפי דעתי זה היה גורם נכבד בתאונה בין המילטון לאלבון. אלכס אמר לאחר המירוץ שהוא ראה בזווית העין את לואיס מנסה משהו, אבל חשב שהוא רחוק מדי. לדעתי, נהגי רד בול פיתחו תחושת עליונות בבלימה שמכניסה אותם לצרות כאשר אחרים חושבים שהם אינם יכולים לעקוף ולהפך, כאשר הם חושבים שלא ניתן לעקוף אותם תחת בלימה. זה דרך אגב יכול להיות נכון, אבל המילטון על צמיגים רכים טריים הקפה וחצי לפני הסוף, לא ישחק על בטוח.
ככה עוקפים?
וזה מביא אותי לנקודה שהכי הפתיעה אותי לרעה בברזיל והיא השיפוט שחזר להיות מחמיר יתר על המידה. היו במירוץ שתי תאונות מירוץ לעניות דעתי שבהן השיפוט לא היה צריך להתערב והן ניסיון העקיפה של ריקארדו על מאגנוסן וניסיון העקיפה של המילטון על אלבון. בשני המקרים הנהגים הנעקפים השאירו את הדלת פתוחה ובשני המקרים הנהגים העוקפים ניסו עקיפה לגיטימית ולא התאבדותית, רק שהנהגים הנעקפים סגרו את הדלת כאילו העוקפים לא שם. לפי סטנדרט השיפוט פוסט ורשטאפן ולקלר באוסטריה, אלה הן תאונות מירוצים ללא עונש. ניתן לטעון שבשני המקרים הנהג הנעקף נפגע, הסתבסב ואיבד מיקומים, ולכן החמירו. אכן, מאסי מה FIA כבר אמר לגבי התקרית בין לקלר להמילטון במונזה שהתוצאה נלקחת בחשבון בשאלה האם להעניש, אבל יש פה בעייתיות, כי בעיקרון השאלה האם הייתה עבירה לא תלויה בתוצאה. או שכן או שלא. התוצאה צריכה להשפיע על חומרת העונש, אבל לא על השאלה האם הייתה עבירה. צריך לזכור ששיפוט מחמיר יתמרץ כנגד ניסיונות עקיפה ואת זה אנחנו לא רוצים.
נקודת עניין נוספת הייתה הזינוקים החוזרים בהם הנהגים המובילים בחרו לקבץ את כולם צמוד צמוד ולזנק רק בקצה העלייה ולא בפנייה 13 שלפניה. אני זוכר כבר דברים דומים בעבר באינטרלגוס ואני חושב שזה נובע מאורך וחומרת העלייה בדרך לישורת הזינוק סיום יחד עם אפקט הסליפסטרים החזק יותר שם מאחר והמכוניות מצויות בעיקול מתמשך ולא בקטע ישר. הנהג המוביל מקבץ את כולם ומזנק רק בקצה העלייה ובכך מקצר את אורך הישורת שעליו לחצות בלי לאבד מיקום. כמובן שהטור הצמוד גורם גם לנהגים האחרים לפחד על המיקום שלהם וגם שה עשוי לעזור למוביל. בכל אופן, זהו זינוק מחודש יוצא דופן שיש מה ללמוד ממנו לעומת זינוקים כאלה במסלולי ״טילקה״ סטנדרטיים.
הפרישות ושתי מכוניות הבטיחות גרמו לתוצאות מפתיעות, אבל אני חייב לציין לטובה את אלפא רומיאו שכן הפגינו ביצועים טובים גם בדירוג וגם במירוץ מצד שני הנהגים. האס כיכבו בדירוג, אבל עדיין התקשו לשמור על הביצועים במירוץ, אם כי לא התדרדרו לאחור בקצב מטורף כפי שהיה לאחרונה. השאלה היא עד כמה הבלאגן של שתי מכוניות הבטיחות השפיע על כל זה. זה היה מהנה מאד לצופים, אבל קשה ללמוד מהמירוץ הזה דברים למירוץ הסיום באבו דאבי ובוודאי שלא לעונה הבאה.
