ללמוד ממועדון השייט במכמורת. קנטור (GETTY) (צילום: ספורט 5)
ללמוד ממועדון השייט במכמורת. קנטור (GETTY) | צילום: ספורט 5
לפני הכל גילוי נאות: בתחילת שנות ה-2000 שימשתי כמנהל מחלקת הנוער במועצה האזורית עמק חפר. את מחלקת הנוער ומחלקת הספורט הציבו בקרוואן משותף, שחובר בדרך לא דרך לבניין המועצה הגדול, וכך חלקתי עם רכזי הספורט את המתחם ואפילו יצרנו ביחד את אולימפיאדת העמק אי שם בשנת 2000.

לאורך השנים גידלו במועצה אלופי שייט רבים, מועדון השייט המרכזי במועצה נמצא במכמורת, למיטב הבנתי רוב האלופים שגדלו במכמורת הם בני מכמורת. גם השנה הוציא המועדון הזה מדליסטית, יש שיגידו מסורת, יש שיגידו ניהול, יש שיגידו נוסחה סודית, מסכים עם הכל אבל אני רוצה לשים את הזווית שלי.

לדעתי הצנועה, העובדה שמכמורת מצליחה להיות מועדון הספורט הכי הישגי בתולדות הספורט הישראלי פר בית ספר (לא באמת בדקתי, אבל נראה לי הגיוני) היא שהיא ממוקמת על הים. כן, אני יודע שזה לא מספיק אבל זה תנאי הכרחי בעיני. אלופים בשייט יגדלו ליד הים, בלי מגרש כדורסל בשכונה מסוימת לא יגדלו כדורסלנים, טניסאים זקוקים למגרש ומחבט וכך הלאה.
בערים הגדולות יש הכל, יש את היכולת לבחור, אבל אם נבדוק את כמות הילדים שגרים ביישובים קטנים עד קטנים מאוד נגלה נתונים קצת מפתיעים. יש המון ילדים שלא יכולים לבחור בין שורה של ענפים, אם גדלת ביישוב צפוני מסוים אתה תלך לכדורעף ואם נולדת לקיבוץ מסוים אתה תשחק כדורמים וכך הלאה.

לישראל אין תכנית מספיק טובה לגלות את הכשרונות ביישובים, שבהם אין אופציית בחירה רחבה. זה נכון ליישובי הפריפריה, למרחב הכפרי, למגזר הערבי ולמגזר החרדי. הדרך לגדל אלופים נוספים היא גם דרך הסתכלות גיאוגרפית, עבודה עם ראשי היישובים והחלטה באיזה ענפי ספורט מעוניין היישוב להתמקד.

בחירה מודעת של ניצול היתרונות היחסיים במרחב עם השקעה מוגברת באותם יתרונות. רוב הילדים בישראל גדלים ביישובים האלה או במגזרים האלה והיכולת לרתום פה את המערכות הציבוריות המקומיות לחזון גדול יכול להוביל אותנו להרחבת הפוטנציאל ההישגי הלאומי.