sportFive1192964 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

ערב אחד, אי אז בשנות השמונים, מרטי ג׳נטי ושון מייקלס, שהתאבקו בתור צמד ״הרוקרס״, עבדו ביחד בלאס וגאס. ג׳נטי וקורט הניג (לימים ״מיסטר פרפקט״) ישבו ליד מכונות המזל במשך 3 שעות, עד שהניג עלה לחדר שלו. ג׳נטי התיישב ליד המכונה של הניג, ומייקלס הגיע והתיישב ליד המכונה שבה ישב ג׳נטי. לאחר משיכה אחת במוט, המסך של מייקלס, שעד לפני דקה היה של ג׳נטי, הראה 777 ומייקלס זכה ב-750 דולר. באוטוביוגרפיה שלו כתב מרטי ג׳נטי על האירוע הזה: ״זה היה הסיפור של הקריירות שלנו".

״הרוקרס״ היו המרענן הרשמי של ה-WWF בסוף שנות השמונים. בעידן של ענקים ומפלצות, דווקא שני בחורים צעירים בגובה 1.80 מטר היו אלה שבלטו בנוף. בהתאם לטרנד ששטף את עולם ההיאבקות, הם מילאו את משבצת ״צמד החתיכים הזריז״. עם רוח נעורים, התעופפויות שכמעט ולא נראו בענף באותה תקופה וגימיקים פשוטים של בחורים טובים עם חיוך כובש, הפופולריות שלהם נסקה. כמאמר הקלישאה - הבנים רצו להיות הם והבנות רצו להיות איתם. וכמות לא מבוטלת של בנות אכן הייתה איתם.

אם ננסה לנסח זאת בעדינות, הם ידעו לבלות. סקס, סמים ורוקנרול לא הייתה סיסמה עבור מייקלס וג׳נטי, היא הייתה הבילוי היומי. די מהר היא גרמה לפיטורים שלהם, וגם לאחר שהועסקו מחדש שנתיים מאוחר יותר, הם לא בדיוק שינו את דרכיהם. אבל היחס כלפיהם היה סלחני, גם כי הם לא בדיוק היו הבליינים היחידים בחדר הלבשה של צדיקים ונזירים, וגם כי ב-WWF ראו בהם כוכבים גדולים שנים קדימה - גם כצמד, אבל לא רק. זה כמעט היה מובן מאליו שמהצמד הזה ייצא גם ה-כוכב. ראו בעתידו אליפויות עולם, קרבות סולם, יריבויות אגדיות וקרבות אגדיים עוד יותר. אין ספק של-WWF היו תכניות גדולות עבור מרטי ג׳נטי.

כן, זו לא טעות כתיב. בתחילת הדרך, מרטי ג׳נטי נחשב לכוכב הגדול שייצא מ״הרוקרס״, ושון מייקלס לעוד בחור מוכשר שנמצא לידו. ג׳נטי נתפס כמוכשר לא פחות, כמבוגר יותר וכבשל יותר. ובעוד במייקלס ראו איכויות שיהפכו אותו ל״היל״ (שנוא הקהל) מוצלח, נראה היה שדווקא ג׳נטי הוא הפופולרי מבין השניים, ולכן ככזה שיצליח יותר כ״פייס״ (חביב הקהל). אבל בעוד על הקהל הוא הצליח להתחבב, על כל השאר..פחות. וזה התחיל מהשותף שלו.

במשך 6 שנים לא ניתן היה להפריד בין מייקלס לג׳נטי. 300 ימים בשנה הם היו ביחד - בהופעות, במלונות ובנסיעות. באופן טבעי, התחילה להתפתח מתיחות, והיא הגיעה לשיא כשהשניים לא היו מרוצים מהשכר שלהם, וג׳נטי עשה מהלך פזיז והתפטר בשם שניהם, ללא ידיעת מייקלס, שבסופו של דבר הצליח למנוע את העזיבה. התקרית גרמה לריב נוסף ביניהם, ולא פחות מכך, פגעה בתדמית של ג׳נטי בעיני ההנהלה, ושיפרה את זו של מייקלס. פתאום השאלה לא הייתה מי מבוגר יותר, אלא מי בוגר יותר. וינס מקמהון רצה כוכב שהוא יכול לסמוך עליו, ושון מייקלס כבר התחיל להיראות כאופציה הטובה יותר.

ובכל זאת, כשהוחלט סוף סוף לפרק את הצמד, הניסיון היה לראות גם איך מייקלס מסתדר כהיל וגם איך ג׳נטי מסתדר כפייס, ולעשות זאת ביריבות ביניהם. זו העלילה הכי ישנה בספר - צמד מגיע לפסגה, האחד מתחיל לקנא בשני, הם רבים כמה פעמים במהלך הקרבות שלהם עד שלבסוף האחד תוקף את השני. האלק הוגן ומאצ׳ו מן, אוון הארט וברט הארט, שון מייקלס ומרטי ג׳נטי. כל מה שצריך זה צמד אהוב, בשלות של שני הצדדים לקריירת יחידים וחלון הזדמנויות. או במקרה שלנו, חלון הזדמנויות מזכוכית.

שון מייקלס מספר שכילד קטן בטקסס, הוא גדל על המערבונים הקלאסיים, הזיקוק של ״טוב״ נגד ״רע״, ולכן כשהתחילו המחשבות לגבי איך לביים את רגע הבגידה שלו בשותפו, הסצנה הראשונה שעלתה לו הייתה השלכה של ג׳נטי דרך חלון זכוכית, בדיוק כמו בסרטים עליהם גדל. למזלם, באותה תקופה הרגעים הגדולים באמת ב-WWF התנהלו ב״תכנית אירוח״ של ברוטוס ביפקייק, שלו היה גימיק של ספר. לספר הזה הייתה ״מספרה״ ובתוכה היה חלון זכוכית. וב-11 בינואר 1992, בתוך חלון הזכוכית היה מרטי ג׳נטי.

זה היה רגע קסום. כל עולם ההיאבקות דיבר עליו. יודעים מה? 30 שנה חלפו, ועדיין מדברים עליו. ״חלון המספרה״ נחשב לסטנדרט של התעשייה בכל הנוגע ליצירת רשע, להפעלת רגש אצל הקהל ול-shock-tv, אחת מאבני היסוד של תכנית היאבקות מוצלחת. העתיד נראה ורוד וברור - ג׳נטי ייעלם לכמה שבועות, ״יחלים״ ויחזור בדיוק בזמן לרסלמניה ולקרב שכולם חיכו לו, מייקלס וג׳נטי יגנבו את ההצגה וכל אחד מהם ינסוק לקריירת יחידים מצליחה. הכול היה מוכן. ואז מרטי ג׳נטי פוטר.

שבועיים בדיוק לאחר שידור ״חלון המספרה״, ג׳נטי יצא עם בחורה בת 19 (הוא כבר בן 32 פה, כן?) למועדון. היא נעצרה לאחר שנתפסה עם תעודת זהות מזויפת, והוא, במה שיהפוך לדפוס עם השנים, עשה את הדבר הכי טיפשי שהוא יכול היה לעשות ותקף את השוטר. ואני יודע שזה נשמע טיפשי, אבל למה זה הכי טיפשי? כי הוא עשה את זה כשיש לו בכיס גרם של קוקאין. שלושה אישומים מאוחר יותר, ומרטי ג׳נטי כבר לא היה מתאבק WWF.

באוקטובר אותה שנה נראה היה שג׳נטי הגיע לשפל, ושהוא עשה את הדבר המתבקש וטיפס חזרה למעלה. הוא התנקה, ריצה מאסר בית ואף חזר להתאבק בארגונים קטנים בדרום ארה״ב. שון מייקלס בינתיים החל להגשים את החלום שלו ושל מעסיקיו והפך לאחד ההילים החמים בביזנס. ה-WWF חיפשו קרב גדול שיוכל לשמור את הלהבות גבוהות, גיששו אצל ג׳נטי, הבינו שהוא שיפר דרכיו והחליטו בכל זאת לערוך את הקרב בין השניים, בינואר 1993. העתיד שוב נראה ורוד וברור - ג׳נטי היה אמור להפסיד, מייקלס היה אמור להמשיך כל הדרך לפסגה ויריבו היה צריך להתחיל מלמטה אמנם, אבל לפחות היה לו מסלול חזרה לתלם. ואז מרטי ג׳נטי פוטר.

הפעם, לשם שינוי, הקרב התקיים. הוא אמנם היה חלש יחסית לציפיות, אבל את זה ניתן היה לייחס גם להתקררות של הסכסוך בין השניים וגם לחלודה של ג׳נטי. הבעיה הייתה כשהתחילו לייחס את זה לכך שג׳נטי נמצא מעולף בחדר ההלבשה לפני הקרב. הוא עצמו טוען עד היום שהוא פשוט ישן כי יצא עד מאוחר בלילה שלפני. הגרסה הרווחת יותר מדברת על השפעת סמים או אלכוהול. השורה התחתונה היא שב-WWF הבינו שאולי ג׳נטי לא באמת שיפר דרכיו כפי שהם חשבו.

אבל אי אפשר היה להכחיש שלמרות הקרב הבינוני, הקהל אכל אותו עם כפית. שון מייקלס ומרטי ג׳נטי סוף סוף נפגשו בזירה אחת, ולחלק גדול מהצופים, זה היה מספיק. כמה חודשים מאוחר יותר, שוב התקבלו דיווחים שהבחור התאפס על עצמו. ה-WWF החליטו ללכת על זה עוד פעם אחת. ג׳נטי חזר במפתיע בחודש מאי, ובקרב הראשון שלו ניצח את מייקלס על האליפות הבין-יבשתית. הוא אמנם הפסיד לו את החגורה חזרה כעבור מספר שבועות, אבל נראה היה שג׳נטי הגיע לנחלה. העתיד, אפשר לומר, נראה ורוד וברור - ג׳נטי היה נקי, הוא היה מקצוען, הפעם שום דבר לא היה אמור לעמוד בדרכו לקריירה ארוכה ומוצלחת. נדמה לי שאתם יכולים לנחש מה הדבר הבא שקרה.

הפעם אי אפשר באמת להאשים את ג׳נטי. פשוט כשאתה עוזב וחוזר ושוב עוזב ושוב חוזר, הקהל מפתח אדישות. הוא מתחבר לכוכבים חדשים, היריב המיתולוגי שלך מוצא יריבים חדשים ואתה סתם נתפס כמשהו מפעם שאיכשהו נשאר בסביבה. שנה אחרי הקאמבק השני, ג׳נטי שוב שוחרר. למקרה שחששתם, הוא גם חזר. ושוב שוחרר. ושוב חזר. וזה השלב שמזכירים לי שיש מגבלת תווים לטורים האלה.

אז ג׳נטי, על אף היותו פצצה מתקתקת, לא באמת התפוצץ מעולם. לא לטובה ולא לרעה. הוא פשוט דעך לו.  כמו גלים ששוחקים סלע, כך נשחקה האכפתיות של הקהל עם כל קאמבק. גם בחיים האישיים ג׳נטי התדרדר חזרה להתמכרויות ולהסתבכויות. בעוד הוא ראה את שותפו לשעבר מגשים את גורלו והופך לאגדה, הוא עצמו הפך לעוד סיפור של ״מה אם״.

לא ברור אם הסיפור על מכונות המזל שאיתו פתחנו הוא אמיתי או אגדה אורבנית. אבל לכל הפחות הוא משל. להחמצה, לכמעט, לכאב שבלראות מישהו אחר מגשים את הגורל שלך. אבל במקרה של מרטי ג׳נטי, יהיה יותר מדויק להגיד שהכאב נבע ממקום אחר - אולי לא סתם המוט של המכונה לא הביא את המזל של ג׳נטי, אלא את זה של מייקלס - אולי הדבר הכואב באמת זו ההבנה שזה כנראה לא היה הגורל שלך מלכתחילה.