כמו בשנה שעברה, לפנינו שני מרוצים צמודים ברדבול רינג, והאקשן יחגוג, אם כי צוותי הקבוצות קצת פחות (וגם הכתבים), כי מדובר במירוץ השני מתוך 3 בתוך שבועיים והקבוצות לחוצות ועובדות קשה מבחינה לוגיסטית עם הצורך להכין ולשנע הכל ממרוץ למרוץ וכמובן עבור הנהגים שצריכים להיות מוכנים בכל סופ״ש מחדש לאתגר ולשים את הרגשות של המירוץ הקודם מאחוריהם ולהתרכז במירוץ החדש.
מאפייני המסלול
המסלול הקרוי כיום רדבול רינג התחיל את דרכו בפורמולה 1 כמסלול האוסטרייכרינג המדהים והמפורסם. על התוואי המקורי והשוני לעומת המסלול בימינו, הרחבתי כבר בעבר. אם התוואי המקורי המדהים שילב פניות סופר מהירות וארוכות יחד עם שינויי גובה נוסח ספא וישורות ארוכות, הרי שהתוואי המודרני החל מ 1997, הפך את המסלול למעין ״מיני זירה טלוויזיונית״ עם הקפה סופר קצרה בה בכל דקה וכמה שניות, יש לפחות שני מקומות מועדים לעקיפה, אם לא שלושה: הפנייה הראשונה, הפנייה השנייה והפנייה השלישית. מבחינה מסויימת במסלול המודרני קל יותר לעקוף מאשר במסלול הישן, בגלל הבלימות החזקות והארוכות אל הפניות האיטיות הללו. זה אומר שלנהגים אין מנוחה וקרב עקיפות עשוי להימשך במשך כמה פניות רצופות, בתנאי שהצמיגים והבלמים מחזיקים מעמד כמובן.
כאמור, תוואי המסלול המודרני נשלט על ידי שלוש ישורות די ארוכות כאשר הפניות ביניהן איטיות יחסית (הילוך שני או שלישי, אם כי הפנייה הראשונה עשויה להיות הילוך רביעי בהקפת דירוג) ולכן הדגש החד משמעי הוא על יכולת ההאצה והבלימה. כיוונון המכוניות מתרכז במאפיינים האלה והנהגים צריכים ללמוד להתמודד עם הסקטור האחרון, המפותל וההרבה יותר מהיר של המסלול עם סטאפ לא אופטימלי.
הטריידאוף בין הצמדה אווירודינמית וקירור הבלמים לגרר מחייב כל קבוצה לפשרה המתאימה ביותר למכונית שלה. בפול ריקאר, מרצדס נטו לכיוון ההצמדה יותר (בין השאר כי תכנון ה-low rake שלהם מעניש פחות בגרר) בעוד רדבול בחרו בפחות הצמדה לטובת מהירות בישורות, כל עוד זמן ההקפה לא נפגע וכמובן שחיקת הצמיגים נשלטת. בפול ריקאר שתי הפשרות ההפוכות הללו העניקו זמני הקפה קרובים מאד ותחרות צמודה.
העניין מעט מסובך יותר ברדבול רינג כי בניגוד לפול ריקאר, המסלול האוסטרי מצוי בגובה של כ-700 מטר מעל גובה פני הים ובכיוונונים הסופר עדינים של הפורמולה 1 זה אומר שהאוויר דליל מהרגיל (אך עדיין לא ברמה של מקסיקו סיטי) וזה אומר שכל החלקים האווירודינמים יפיקו טיפה פחות הצמדה, אך גם פחות גרר. מנועי הבעירה הפנימית גם אמורים להפיק קצת פחות כוח, אבל בגלל גדישת הטורבו, זה זניח ובל נשכח את הכוח החשמלי שלא נפגע.
צמיגים ומזג האוויר
חגיגה! פירלי מוסיפים תבלין לחגיגה הכפולה בכך שהם מביאים תרכובות שונות לשני המרוצים. במרוץ הראשון תהיינה שלושת התרכובות ״האמצעיות״ C2, C3, C4 ואילו במרוץ השני תזוזנה התרכובות ליותר רכות C3, C4 וה C5! ככה הקבוצות תאלצנה להתאמץ בין שני המרוצים על אותו מסלול וראינו דבר דומה בסילברסטון בשנה שעברה, כאשר לאחר המרוץ המטורף הראשון, בו המילטון ניצח עם פאנצר, במרוץ השני וורשטאפן ניצח.
על זה מתווספת חגיגה אפשרית של מזג האוויר. כרגע נראה שלפחות בשישי ושבת הקרובים, יהיה מזג אוויר סוער וגשום על המסלול. ייתכן שבראשון לא ירד גשם ואפילו יהיה אספלט רותח, אבל אם שישי ושבת יהיו גשומים, אז הקבוצות תגענה למרוץ עם סטאפ שהוא הימור מסויים, לעבור את הדרוג הרטוב ואז להיות הכי תחרותיים במרוץ יבש כאשר המסלול יהיה ״ירוק״ (כי החלקיקים הקטנים של הצמיגים לא חודרים לפני המסלול בגשם) והשחיקה עשויה להיות גבוהה מהצפוי כמו שקרה בפול ריקאר! שינוי כזה היה הרסני למשל עבור פרארי.
כל חוסר וודאות כזו מבורכת שכן זה תורם למרוצים מפתיעים. אם זה אכן יקרה, כל הקבוצות תאלצנה לייצר סטאפ למרוץ ״על עיוור״ ולנסות לשרוד איתו את הדירוג. האסטרטגיה המקובלת ברדבול רינג היא של עצירה אחת, אבל על מסלול ירוק ולוהט, ייתכן ששוב יהיה עדיף לעצור פעמיים. ההבדל מפול ריקאר, הוא שהיסטורית, יש סיכוי גבוה יותר למכונית בטיחות ברדבול רינג, אז ייתכן שיהיה מי שיהמר על עצירה אחת עם תקווה לעצירה שנייה ״חינם״ תחת מכונית הבטיחות.
הימורים
לאור מזג האוויר הלא צפוי, נשאר רק לציין חוזקות וחולשות. למרצדס יש העונה דווקא יכולת שימור צמיגים טובה (בניגוד לעונות עבר בהן זו הייתה חולשה יחסית שלה) במיוחד ביחס לרדבול ועל אחת כמה וכמה אם הקבוצה הביתית, שוב תלך על פשרה של פחות הצמדה לטובת המהירות. ראינו בעבר מכוניות מפתחות ״שלפוחיות״ במזג אוויר החם ברדבול רינג, גם בצמיגים האחוריים וגם בקדמיים.
בתנאי גשם, המילטון וורשטאפן מהווים את הקרם דה לה קרם בקרב הנהגים, כך שכל מצב של תנאים משתנים, אמור לעבוד לטובתם. אם מדובר יהיה רק בשישי ושבת, אזי היתרון שמרצדס הציגה באימולה, לא יבוא לידי ביטוי לאורך הקפת דירוג אחת, אלא דווקא עשוי להתגלות כחוסר יכולת לחמם מספיק את צמיגי הגשם להקפה אחת. כמובן שזה עשוי להתהפך במרוץ יבש וחם כאשר מרצדס תשמור טוב יותר על צמיגיה.
המהפך החשוב ביותר אולי העונה ברדבול, הוא שפרז הפך להיות גורם מאיים על מרצדס! קשה להפריז בחשיבות האסטרטגית של זה. במרוץ של חוסר וודאות שעשוי להתפתח, פרז יכול שוב לנסות עצירה אחת בעוד מקס תוקף עם שתיים. קבוצה תחרותית באופן קבוע עם מרצדס עם שני נהגים לא ראינו אפילו מפרארי ב-2018.
את המידפילד אמורה להוביל מקלארן, במיוחד כאשר פרארי הבינו שיש להם בעיית שחיקה קשה של הצמיגים הקדמיים. גם ככה, למקלארן עדיפות בישורות ובפניות המהירות של הסקטור האחרון. ריקארדו הראה סימני חיים בברצלונה ובפול ריקאר וזה יעזור לקבוצה שהתבססה עד עכשיו על לנדו הנהדר.
לתחושתי היריב העיקרי של מקלארן לאורך המרוץ, יהיה גאסלי, שקרוב במהירות וביכולת שימור הצמיגים. טסונודה לא יציב וכך גם אלפין. אוקון ואלונסו יכולים להפתיע, אבל זה לא יותר מסיכוי. העובדה שכמעט ולא היה מרוץ טוב לשניהם גם יחד, מצביעה על בעיה מעבר לנהגים.
פרארי כאמור בצרות והבחירה בצמיגים הרכים, יחד עם חוסר הוודאות שמזג האוויר צפוי לייצר, יחייבו את פרארי לפשרה, בכדי לשמור על טמפרטורות הצמיגים. סיכוי רב, שבנוסף להגברת ההצמדה, הסקודריה תצטרך להתפשר על קירור רב יותר של הבלמים (כי החום עובר לצמיגים ומחריף את השחיקה) והפשרה הזו תשאיר את המכוניות פגיעות מאד לאורך הישורות, כאשר גם ככה הן סובלות מחוסר בהספק. הקיץ והמסלולים המהירים הגיעו והחולשות של פרארי נחשפות.
אלפא רומיאו עשויה להפתיע בסיכוי גבוה משל האחרים, עם יכולת טובה בהצמדה נמוכה יחסית. ראסל הצליח לנצח אותם בצרפת עם ביצועים מרשימים במרוץ, שנבעו מהתאמה טובה של סטאפ שהתמקד במרוץ ולא בדירוג. אם ישכיל לעשות זאת גם כאן, הוא יכול לזכות בנקודות, אבל חוסר הוודאות של מזג האוויר ומצב המסלול הם הדבר הברור היחיד כאן. סליחה, זה והאס באחורי הגריד. כל דבר אחר יהיה מדהים!
מזכיר לבדוק לגבי מפגש צפייה בקבוצה של ״פורמולה 1״ בפייסבוק.
