רבות דובר על כך, שקהל גדול של אוהדים מתגעגע למסלולים האירופאים הוותיקים, ומבחינה זו, עונת הקורונה בשנה שעברה, אפשרה ל-FIA (למעשה הכריחה) לפנות למסלולים אירופאים, שננטשו או כלל לא נשקלו, על ידי אקלסטון וחבר מרעיו במרדף אחרי עוד יותר כסף. כך זכינו למירוצים מדהימים במוג'לו, פורטימאו וזכינו לחזור למסלולים כגון הנורבורגרינג, איסטנבול ואימולה. האנשים הטובים בליברטי, ראו כי טוב והנה גם העונה אנו זוכים במירוצים באימולה ובפורטימאו. להגיד שאני מבסוט ממה שליברטי עושים עם הפורמולה 1 יהיה אנדרסטייטמנט. האמריקאיים לא רק שהצילו את הספורט מהקורונה, אלא הצילו אותו מעצמו, עם שורה של מהפכות קריטיות, שאנחנו עדיין במהלכן.
אחסוך מכם את הסקירה ההיסטורית שעשיתי בכתבת ההכנה למירוץ באימולה בשנה שעברה, אבל לא ניתן להסביר את התוואי הנוכחי של המסלול הוותיק ואת מאפייניו, מבלי להבין את המתח בין הרצון לחזור לישורות הארוכות שהיו פעם חלק מהד.נ.א. של המסלול ובין הפחד מתאונות קשות, נוסח 1994. התוואי הנוכחי הינו ניסיון להחזיר ישורת ארוכה באיזור הזינוק / סיום, תוך השארת השיקייניים בפניות טאמבורלו וווילינב.
התוצאה של כל השינויים הינה שמבחינה טכנית, המסלול בתוואי הנוכחי מהווה אתגר קשה לקבוצות, שמחייב פשרות מסובכות אף יותר מהרגיל במסלולים אחרים. פשרה מסובכת במיוחד דורשות פניות השיקיין ואבני השפה המוגבהות שלהן. אני לא חושב שיש כיום באליפות מקום בו המכוניות מקפצות כמו בוריאנטה אלטה, כאשר צמיגי הבלון הנוכחיים (שיוחלפו בשנה הבאה) סופגים חלק ניכר מהאנרגיה ובכך מאפשרים לקבוצות להתחרות עם מתלים נוקשים יחסית עבור הפניות המהירות יותר במסלול ובראשן, פניית פיראטלה (שהייתה כמעט פלאט-אאוט בשנה שעברה, אבל הרבה יותר בעייתית השנה עם הפחתת ההצמדה).
במסלול יש את כל מגוון הפניות האפשריות: מאיטיות (טוסה, אקווה מינרלה וריבאצה 1), דרך בינוניות (טאמבורלו, וילינייב, וריבאצה 2) ועד המהירות (פיראטלה, פנייה 17, היציאה מטאמבורלו והכניסה לוילינייב), יחד עם שינויי גובה משמעותיים. כל הפניות הללו, דורשות הצמדה אווירודינמית משמעותית, תוך פשרה מול המהירות בישורות הלא קצרות. לרב הפשרה באימולה נעשית לטובת ההצמדה, אבל זה שם דגש על כוח המנוע. לשמחתנו, עושה רושם, שהונדה סגרו את הפער מול מרצדס וזה לא יהווה חולשה עבור רדבול. נקודה טכנית נוספת הינה שבחלק גדול מהפניות, נותרו מלכודות חצץ קלאסיות, שמחכות לנהג שיעשה שם טעות ויתקע (שימו לב במיוחד לריבאצה 1, שממוקמת בקצה ירידה חדה).
פירלי בחרו בשלושת התרכובות האמצעיות, כמו שהביאו לאימולה בשנה שעברה, אך קריטי לזכור שמבנה הצמיגים חוזק ולכן פיצוץ צמיג נוסח מה שקרה לורשטאפן בשנה שעברה, לא צפוי לקרות. הצמיגים הרכים צפויים להיות מהירים מצמיגי המידיום ומהצמיגים הקשים. לעומת זאת, במירוץ יבש, כמעט בטוח שצמיגי המידיום יהוו את הפשרה הטובה ביותר בין ביצועים לאורך חיים ולכן שוב היכולת של מרצדס ורדבול (אתגר חשוב לפרז) לעבור את Q2 על צמיגי המדיום הצהובים, תהווה עבורם יתרון טקטי גדול על יתר הקבוצות, א-ב-ל, אם יצפו לגשם, אזי אף נהג לא "יתאבד" על זה עם הניסיון הראשון לא יהיה מוצלח.
מזג האוויר, לשמחתי, צפוי להיות קריר ולהפוך לגשום ביום ראשון (במיוחד בבוקר). זה מעלה כמובן את הסיכוי להפתעות במסלול כה טכני ויקל על ביצוע עקיפות תחרותיות, אפילו בין מכוניות עם ביצועים דומים. גשם שכזה ביום המירוץ, לא משפיע רק על הטקטיקה בדירוג, כאמור לעיל, אלא גם מחייב את הקבוצות לבצע פשרה מסויימת לסטאפ שלהם, במיוחד מבחינת הגבהת גובה המכונית (Ride height). כמובן שבגשם או בתנאי מזג אוויר משתנים, שני המועמדים הראשיים לניצחון: המילטון וורשטאפן, הם עדיין הנהגים הבולטים, אבל הכל יכול לקרות כמו למשל באיסטנבול בשנה שעברה.
אז למה לצפות?
הדבר הראשון והמעניין ביותר, יהיה לראות את המכוניות, החדשות עדיין, לראשונה, על מסלול שאינו בחריין (אימוני טרום העונה והמירוץ הראשון נערכו שם). המאפיינים הנ"ל של המסלול באימולה עשויים לייצר דירוג שונה של תחרותיות הקבוצות השונות! לא מהפך מוחלט, אבל בהחלט שינוי. למשל, נראה לי, שאלפא טאורי, שהגיעו מוכנים (בילו שם ביום צילומים) ותחרותיים במיוחד לאימולה בעונה שעברה, יהיו תחרותיים יותר אפילו מבבחריין העונה. השאלה הגדולה כמובן היא על יחסי הכוחות בחוד, בין מרצדס לרדבול, אבל דווקא במידפילד כל שינוי קטן בביצועים יכול לשנות את דירוג הקבוצות. המסלול באימולה מתגמל יותר על המהירות בפניות מאשר המסלול בבחריין ולכן יש לדעתי סיכוי גבוה יותר, דווקא ליתרון של רדבול על מרצדס ושל מקלארן ואלפא טאורי על פרארי, אסטון מרטין ואלפין. באותה מידה, אלפא רומיאו עשויים גם להפתיע לטובה!
תנאי גשם כלשהם (למשל זינוק על רטוב והתייבשות המסלול), ביום המירוץ יהפכו את הכל לבלגן, מלבד המאבק הצפוי בחוד בין שני נהגי הגשם המובילים. אלה המירוצים הטובים ביותר, בין השאר משום שבהם יכולת הנהג קובעת יותר ביחס לאיכות הטכנית של המכונית וכמובן בגלל כל ההפתעות שקורות. דמיינו ניצחון ראשון למקלארן מאז 2013. דמיינו פודיום לאלונסו (נהג גשם משובח).
שווה לעקוב
מבחינת הנהגים, מעניין אותי במיוחד לראות כיצד פרז ורדבול יתמודדו עם הצורך לגבות את ורשטאפן. בשנה שעברה, מקס נאבק לבדו מול שתי המרצדסים ונתקע מאחורי בוטאס בזמן שהמילטון ברח קדימה באסטרטגיה שונה. רדבול חייבים את פרז כאיום שווה על מכוניות המרצדס, אחרת מרצדס יתקפו את ורשטאפן עם אסטרטגיות שונות. מבחינה זו, יהיה מעניין לראות איזו אסטרטגיה יתנו לבוטאס לעומת המילטון. המאבק הברור על אליפות הנהגים העונה מול ורשטאפן, מגביר את הלחץ על מרצדס להעדיף את המילטון, מכל הסיבות המובנות. למעשה, אם אני טוטו, הייתי מפעיל מיידית הוראות קבוצתיות, שכן נראה שמרצדס בנחיתות קלה בביצועים מול רדבול (לפחות בדירוג), והסיכוי הטוב ביותר לאליפות נהגים עבור מרצדס, היא למקסם את התוצאות של המילטון. השיוט לאליפות בטוחה של נהג מרצדס לא יתקיים העונה, והקבוצה חייבת לקחת החלטות קשות.
אלפא טאורי עשויים להיות היריבים הקשים ביותר של מקלארן במאבקי הבסט אוף דה רסט באימולה, ומבחינה זו, גאסלי ירצה לתקן את התוצאה העגומה מבחריין, אבל עוד יותר מעניין יהיה לראות כיצד טסונודה יתמודד עם מסלול חדש לגמרי עבורו, שכן ה-F2, לא התחרו שם בעונה שעברה. גאסלי ינסה במזג אוויר יבש וכל עוד התחרותיות הצפויה של הקבוצה תתממש, אסטרטגיה של זינוק על הצהובים ומשיכתם ככל הניתן. הוא הפגין את יכולת שימור הצמיגים שלו בעבר. טסונודה עשוי לסבול מחוסר הניסיון ולכן ללכת, דווקא, על אסטרטגיה של עצירה נוספת אופציונלית וזינוק על האדומים.
במקלארן יהיה מעניין מאד לראות האם לנדו יכול להמשיך להפתיע את ריקארדו, אבל צריך לזכור, שכל טעות קטנה של אחד מהם, תעלה בכניסה של נהגים אחרים ביניהם. דניאל חדש בקבוצה וקיבלתי את התחושה בבחריין, שנוריס מתנהג בעדינות, אבל מתרגם את הותק לתחושת בכירות. קיים תרחיש בהסתברות לא זניחה, שמקלארן יהיו מספיק תחרותיים, בכדי להדאיג את מרצדס. במצב כזה, מקלארן ינסו לזנק על הצהובים וכמו במונזה בעונה שעברה, יפעילו הוראות קבוצתיות בכדי למקסם, בצדק, את התוצאה לקבוצה. הנהגים שלהם לא יקחו את אליפות העולם, אבל מקום שלישי באליפות היצרנים, הוא בהחלט מטרה ברת השגה למקלארן, ששכרה בצידה.
פרארי כולה עומדת למבחן, מאחר והתוצאות בבחריין היו חיוביות, אבל בוודאי לא מפתיעות לטובה. לקלר הצליח לנפק הקפת דירוג משובחת ב-Q3, אבל דווקא סאיינז נתן את הסטינט המרשים ביותר בסוף המירוץ והקבוצה מקווה שהיא תצליח ללמוד לנצל את מה שהתגלה שם על הצמיגים הקשים. שני הנהגים וכל הקבוצה יהיו תחת זכוכית מגדלת באיטליה, שלא יכולה לספוג עוד עונה של בושות כמו בשנה שעברה. אני בספק שהקבוצה תצליח לעבור את Q2 עם הצמיגים הצהובים, מה שיגביל מאד את האסטרטגיות של לקלר וסאיינז. ייתכן שכמו בבחריין, לקלר יתקוף יותר עם צהובים בעצירה בעוד סאיינז עשוי לנסות שוב את הלבנים.
ריסיינג גרין
אסטון מרטין מצויים בבעיה שאת עומקה ניתן יהיה להמשיך לבחון באימולה. הייתי אומר, שתי בעיות, מאחר והביצועים של פטל בבחריין נראו כהמשך ישיר של העונה האחרונה שלו בפרארי. מגיעה לקבוצה ולפטל תקופת חסד, לפתור את הבעיות, אבל אם אכן הביצועים שלהם יהיו עוד פחות תחרותיים באימולה מאשר בבחריין, הלחץ של הכסף הגדול שנשפך לתוך המיזם ועל פטל, יתחיל לפעול. לאנס סטרול הצליח להיכנס לנקודות בבחריין, אבל הוא לא הנהג שעושה קסמים ויכול להביא לקבוצה תוצאות לא צפויות. מקומו מובטח, אבל הישועה לא תגיע ממנו.
לשם קיצור הכתבה, נזכיר כי באלפין, אוקון ממשיך להתקשות ואם זה ימשיך, הוא עשוי למצא את עצמו מחוץ לפורמולה 1. אלפא רומיאו הפתיעו קצת בבחריין, אך עשויים להפתיע עוד יותר באימולה ולאיים למשל על אלפין ואסטון מרטין. ויליאמס לא נראו טוב ביחס לאלפא רומיאו, אלא רק ביחס להאס וזה לא מספק עבורם, ובמיוחד עבור ראסל. האס הוכיחו שבלי השקעה צונחים לאחור בפורמולה 1 ולכן אינני מצטרף למסיבה הגדולה שנערכת סביב הקשיים של מזפין, משום שהיה נראה שהוא מנסה יותר קשה משומאכר ג'וניור, ואת זה אני מכבד.
לסיום אזכיר שתתקיים צפייה משותפת במירוץ בתל אביב, לבני 18 ומעלה. לבירור, חפשו קבוצת "פורמולה 1" בפייסבוק.
