"אני רק רוצה להישאר עסוק. תחרות משאירה אותי מפוקס. בכל פעם שאין לי קרב באופק, אני נוטה להחליק"
באופן לא מפתיע, הציטוט הנ"ל שייך לקונור מקגרגור. באופן מפתיע קצת יותר, הוא נאמר כבר בחודש אפריל 2013, רגע אחרי ניצחון הבכורה שלו ב-UFC שהגיע בנוקאאוט מרשים תוך 67 שניות.
במהלך הזינוק המטאורי שלו לפסגת העולם, מקגרגור היה חד וממוקד במטרה. העבודה הרצינית נעשתה מאחורי הקלעים - משמעת עצמית, תזונה ושינה הם דברים שחשובים יותר מכל דבר אחר עבור ספורטאי ששואף גבוה. הוא סחף אחריו מיליוני מעריצים בזכות הכריזמה והוכיח שהוא "לא רק דיבורים" באוקטגון עצמו. היו המון נקודות ציון בדרך, אבל השיא האמיתי הגיע בנובמבר 2016, אז הפך לראשון בהיסטוריה שמחזיק בשתי חגורות אליפות בו זמנית.
ואז הגיעה הנפילה. האירי אמנם עוד הספיק לחצות את הכביש ולהילחם בפלויד מייוות'ר, המתאגרף הטוב בדורו, בקרב ששבר את כל השיאים האפשריים, אך משהו השתנה. 100 מיליון דולר נכנסו לחשבון הבנק של "הידוע לשמצה", ובתוך מספר שנים הוא הפך מבחור מדאבלין שמתקיים מ-235 דולר בחודש שקיבל ממשרד הרווחה, ללוחם ה-MMA המצליח בעולם.
מרווין האגלר, אלוף העולם לשעבר באגרוף, לא סתם אמר בעבר: "קשה יותר לצאת מהמיטה ב-5 בבוקר כדי לרוץ, כשאתה ישן בפיג'מה ממשי".
למרות הדם הרע שעבר בינו לחאביב נורמגומדוב והרצון לנקום בדגסטני, דפוס החשיבה של האירי לא היה במקום הנכון. מאמניו סיפרו שהיה מגיע למכון ונעלם לשלושה ימים, ומקגרגור עצמו הודה כי התמכר לוויסקי שהוא מייצר, ושתה אפילו במהלך השבוע שהוביל לקרב. תירוצים? במקרה הזה כנראה שלא, מאז ומתמיד מקגרגור אמר את אשר על ליבו וידע לקבל את החיצים שהופנו כלפיו.
"הכסף לא משנה אותך, הוא מראה את פרצופך האמיתי"
זה קורה פעמים רבות בספורט המקצועני. אדם צעיר נתפס בתהילה, בכסף, בפיתויים; לא מודע לכמה ההישגים יכולים לשנות אותו. ובהיסטוריית ה-MMA, אף אחד לא השיג את רמת העושר והפרסום של "הידוע לשמצה".
אחרי שנלחם במייוות'ר, הדרך היחידה של "הדאבל-צ'אמפ" הייתה למטה. סגנון חייו גבה את המחיר עם שערורייה אחר שערורייה. הוא התפרע באירוע לחימה מקומי, הסתבך עם המאפיה בדאבלין ואפילו הדוח שקיבל על מהירות גבוהה יצר כותרות. וזוהי רק ההתחלה. מקגרגור הופשט מהתואר בעקבות תקרית האוטובוס עם חאביב בניו יורק, שבר טלפון של מעריץ במיאמי והכה אדם מבוגר בבר באירלנד, כשבקבוק ויסקי בידו השנייה. הטקס חזר על עצמו - מעצר, שחרור והתנצלות. אבל אם יש מישהו שיכול לזרוח מחדש, זה האייקון האירי.
בנקודה זו, משהו חייב היה להשתנות. לאחר למעלה משנה בה לא התחרה, מקגרגור יזם מסיבת עיתונאים וסיפר על התוכניות שלו לקראת 2020. בין היתר, הוא הבטיח שלושה קרבות (לפחות), כשהראשון בינהם יתקיים ב-18 בינואר (אור ליום ראשון, שעון ישראל) בלאס וגאס. כן, האירי יחזור ל-T-MOBILE ארנה, המקום בו פרצה המהומה הגדולה בסיום ההפסד לנורמגומדוב, בקארד הראשון של העשור החדש.
HOLD YOUR HORSES
הזמן עשה טוב למקגרגור. הוא הפך לאבא בפעם השנייה, ובראיונות לקראת האירוע אפשר להבחין באדם שונה - רגוע, שמח ובעיקר פיכח. ב-2020 הוא חזר לעבר, קונור החדש הוא בעצם קונור הישן. "אני רק רוצה להישאר פעיל. אם אנצח בתוך מספר שניות, וזה בהחלט יכול לקרות, אולי אלחם אפילו בחודש הבא. זה דפוס החשיבה בו אני נמצא. היריב לא משנה, יש כל כך הרבה", אמר כשבוע לפני הקרב.
וזה לא שמקגרגור מזלזל, הוא פשוט נמצא במקום אחר, צועד בדרך ששירתה אותו מאז תחילת המסע. כמעט שבע שנים אחרי קרב הבכורה שלו ב-UFC, הנרטיב חוזר על עצמו.
אבל לא כל כך מהר. האיש שיקבל את פניו של "קונור החדש-ישן" הוא לא אחר מאשר דונלד "קאובוי" סרוני. הלוחם מדנבר, קולורדו, נחשב לאגדה מהלכת (או יותר נכון רוכבת), כזו שמחזיקה בשיאים רבים בארגון הלחימה הטוב בעולם. בזמן שמקגרגור נלחם בקושי פעם אחת בשלוש השנים האחרונות באוקטגון, הקאובוי, שמחזיק באידאולוגיה פשוטה - כל אחד, בכל זמן, בכל מקום - נכנס לזירה 11 פעמים.
זה יהיה הקרב ה-34 שלו ב-UFC (שיא), מתוכם ניצח 23 פעמים (שיא), 16 פעמים "סיים" את יריבו (שיא), 7 פעמים בבעיטות (שיא) ו-18 פעמים זכה בבונוס של הערב (הבנתם לבד). סכנה היא השם השני של הקאובוי, לא סתם הוא קרא לבנו DANGER.
המלך חזר?
ביום ראשון נקבל מושג לגבי הקריירה העתידית של קונור מקגרגור. האירי (31) דיבר השבוע על האפשרות שיילחם אפילו עד גיל 40, אבל קודם כל נתמקד בזמן הקרוב. ניצחון יקפיץ כמובן את המניה שלו, כשהדיבורים על קרב חוזר מול חאביב שוב יתחילו או אפילו עימות מסקרן נגד חורחה מסבידאל יהיה על הפרק. אם יפסיד, בהחלט ייתכן שזוהי תהיה שקיעתה של הזריחה.
