כמו הרגע בו הסוכן סמית לופת את גרונו של ניו בסרט "המטריקס" הראשון, ושואל אותו האם הוא יודע מה פשר הרעש של הרכבת המתקרבת לדרוס אותם – "זהו הקול של "INEVITABILITY"", כך מתקדמת לה עונת המירוצים הזו לעוד אליפות של המילטון ומרצדס. בגזרת היצרנים דרוש אירוע בסדר גודל קטסטרופלי בכדי שמרצדס לא ישייטו לאליפות, אבל אליפות הנהגים עדיין פתוחה בין נהגי מרצדס.
הדגש כאן הוא על "עדיין", שכן המילטון הצליח לפתוח לראשונה העונה, פער של 17 נקודות על בוטאס וזה מתחיל להראות מסוכן עבור הפיני. יש יאמרו "בלתי נמנע", אבל כמה גורמים חשובים עוזרים לדחוף את ולטרי ולא לוותר. הגורם הראשון הינו היתרון העצום של מרצדס בניקוד ואפילו בביצועים. כל עוד היתרון הזה קיים, הקבוצה לא תפעיל הוראות קבוצתיות לטובת אחד מהנהגים. הגורם השני הינו המאבק האישי שלו לשמור על מקומו במרצדס. עתידו של המילטון במרצדס מרחף באופן מפתיע באוויר והקבוצה רוצה למצא את המחליף שלו, הנהג שיוכל להוביל את הקבוצה בעתיד. לרד בול יש את ורסטאפן ולפרארי יש את לקלר (למרות כל השטויות שמתעופפות סביב הקבוצה כרגיל), אבל למרצדס אין את אלוף העולם הבא שלה. או שמא יש לה? רבים טוענים כי מרצדס סימנה את אוקון כיורש של המילטון והעונה הזו היא ההזדמנות האחרונה של בוטאס להוכיח אחרת. עם זקן או בלעדיו.
המסלול על שם ז'יל וילינב זצ"ל במונטריאול הינו מסלול מאד ייחודי, ששם דגש מיוחד על יכולת ההאצה, הבלימה והמהירות הסופית. כל הפניות במסלול הינן איטיות יחסית עם אספלט חלקלק ולכן הדגש הינו על היכולת להאיץ מתוכן, להגיע למהירות גבוהה ואז לבלום מאוחר ככל הניתן לפנייה האיטית הבאה. זו הסיבה מדוע פירלי מביאים למסלול את שלושת התרכובות הרכות ביותר שלהם, כאשר צמיג הסופט שווה ערך לצמיג ההייפרסופט של שנה שעברה, צמיג המידיום שווה ערך לצמיג האולטרה סופט של שנה שעברה והצמיג הקשה שווה ערך לצמיג הסופט של שנה שעברה. כך יש לנו שוב את "קפיצת המדרגה" בין מה שהיה האולטרה סופט לסופט. השוני בדרישות תרכובות הצמיגים הללו מבחינת טמפרטורת העבודה האידאלית שלהן, מצריכה מהקבוצות להתאים את המכוניות באופן של פשרה, אבל מבחירות הצמיגים של הנהגים, נראה כי רב הנהגים ינסו להימנע מהתרכובת הקשה ולנסות לבצע רק החלפה אחת בין צמיגי הסופט לצמיגי המידיום. מזג האוויר החם עשוי להפריע לאסטרטגיה זו.
בחירות הצמיגים של הנהגים
על פניו המאפיינים המיוחדים ש מסלול זה מאפשרים שביב תקווה לפרארי ואפילו רד בול, להיות תחרותיים עם מרצדס מבחינת ביצועים. ההצמדה האווירודינמית הנמוכה לטובת ההאצה והמהירות בישורות, עשויה לנטרל חלק מהחיסרון של פרארי בפניות, במיוחד מאחר ואין פניות מהירות, אולם, עיקר הבעיה של פרארי מתבטא ביכולת ניצול הצמיגים וזאת לא שאלה רק של רמת ההצמדה האווירודינמית, אלא גם (ואף בעיקר, כאשר מדובר בפניות איטיות) של מערכת המתלים ואיכויות השלדה. עד עתה פרארי סבלו מנחיתות מוחלטת בנקודה הזו מול מרצדס ואפילו רד בול. המסלול הדומה ביותר עד כה למונטריאול – באקו, הוכיח את גודל הבעיה של פרארי, כאשר בדירוג נעלמה התחרותיות של פרארי, יחד עם ירידת הטמפרטורות של המסלול. מבחינה זו, נראה שככל שהמסלול יהיה חם יותר, כך ייטב לפרארי.
מבחינת רד בול, הבעיה שלהם הינה כוח המנוע של הונדה. אולי מצבם טוב משל רנו, אך לאור המנוע החדש שמרצדס מביאה לקנדה, נראה שהפער רק יגדל. החוזקה של רד בול הינה יכולת הבלימה של המכוניות, אבל זה לא יספיק בכדי להדאיג את מרצדס. לעומת זאת, יכולת הבלימה עשויה לעזור מאד לנהגי רד בול במהלך המירוץ.
במרכז הגריד אני צופה שינוי ממונקו. חשוב לזכור שההפרשים בין הקבוצות כה קטנים, עד שטעות או הקפת דירוג מעולה במיוחד, עשויים לגרום לשינוי של הרבה מיקומים על הגריד. עם זאת, נראה לי שרייסינג פוינט יהנו מסופ"ש הרבה יותר תחרותי מאשר במונקו ויחזרו להתחרות בראש מרכז הגריד, כמו גם אלפא רומיאו. האס לעומת זאת עלולים לסבול שוב מבעיות צמיגים והמחסור בפניות מהירות. רנו, טורו רוסו ובמיוחד מקלארן המרשימים, ינסו לנצל זאת לטובתם. ויליאמס ינסו להמשיך לסגור פערים, אבל בניגוד למונקו, כאן יוכלו לעקוף אותם. עדיין, נראה שהקבוצה מתקדמת סוף סוף למצב פחות מביך. לצופים נותר לקוות למירוץ מרתק לפחות כמו במונקו.
