ספאנג הוא מגרש האימונים של כל הרוכבים – יש בו יותר ימי אימון מכל מסלול אחר בסבב. הדוקטור כבר ספר הרבה למעלה מ-100 אלף ק"מ שהוא עשה בספאנג. מספיק כדי לשפוך 100 מנועים, ואתם יודעים כמה עולה מנוע.
הוא אחד מהארוכים בסבב, עם 5.5 ק"מ, ישורת של למעלה מ-900 מטר, פניות מהירות ורחבות, אבל גם לא מעט נקודות בלימה ועקיפה. מרוצי המוטו 3 נראים עליו כמו מרוצי מיני-בייק.
כאילו כל זה לא מספיק, איזור קואלה לאמפור מתאפיין באקלים דרום מזרח אסייתי טיפוסי, עם גלי חום, שמופרעים על-ידי קיתונות של גשם. כך, או שמתחרים עליו ונצלים מחום ולחות מעיקה, או תחת מטחי גשם כבדים, או מתמודדים מול מסלול רטוב שמתייבש מהר. או, כמו שקורה ברוב המקרים, גם, גם וגם.
חתום עליו, איך לא, ד"ר מנגלה של הרוכבים, הרמן טילקה, סלב האספלט, שתכנן בעידן הפוסט-מודרני חלק לא קטן מהמסלולים, שמאפשרים מרוצים שעושים את עורנו חידודין חידודין. בין השאר תכנן טילקה את המסלולים של אוסטין, ולנסיה, שנחאי, איסטנבול, ועוד ועוד. כוס תרעלה בשווייץ הוא היה גומע, לו מישהו היה מבקש ממנו לחתום על המסלול באוסטריה – המסלול השנוא עלי בסבב.
ספאנג הושלם בחודש מארס של השנה האחרונה למילניום הראשון. חודש לאחר מכן הוא כבר אירח את המוטו ג'י-פי. מלזיה היא לא מדינה מאוד מדוברת בעולם, גם מוסלמית, גם משטר סמכותני. לכן, מישהו שם שם לא מעט כסף, כדי לקבל יחסי ציבור חיוביים באמצעות משיכת האליפות. הם עושים את זה עם מסלול מרהיב לרכיבה שנראה כמו מונומנט אדריכלי - עם צמד צדפות ענק המחפות עליו ממעל. כנראה שמי ששם כסף, שם הרבה, כי הרוכבים חוצים שוב ושוב את העולם כדי להתאמן במלזיה במבחני טרום העונה, למרות מזג האוויר הלא צפוי, החום, הגשם, ורשרוש של המים.
אגב, הפורמולה 1 הדיחה את עצמה מספאנג בשנה שעברה, עקב ביקוש נמוך לכרטיסים. לעומתה, המוטו ג'י-פי מלא גם בימי האימונים, וכל 95 אלף הצופים שהגיעו למרוץ מריעים בקול לכל אחד מהרוכבים המובילים. מה זה אומר? שאו שהם הובלו לשם באיומים כי יושלכו למרתף העינויים הקרוב לביתם, או שבכל דרום מזרח אסיה עפים על המוטו ג'י-פי.
מה שכן, ועל-מנת לעבד מחדש את זכרונות הילדות הכואבים, אצלי הרוכבים העונה יקבלו תעודת סוף שנה.
כך יש לסכם את העונה המפרכת הזאת, מהטובות שהיו לסבב בלא-יודע-כמה שנים אחרונות; שבה היו ארבעה או חמישה רוכבים צמודים זה לזה עד שלב מתקדם של העונה; שבה, האליפות תוכרע במרוץ האחרון, גם אם צריך לקרות המון כדי שתהיה בו אפוקליפסה של ולנסיה.
כן, העונה הזאת התאפיינה בהכי הרבה מרוצים מותחים, עם הכי הכי הרבה רוכבים שיכולים לנצח מרוץ (לנצח, לא לגנוב, נא לא להתבלבל עם העונה הקודמת). זו עונה שבה נקבע רף חדש של ללא-פחד, שבה הרוכבים יעקפו, על החיים ועל ההתרסקות. עונה שבה במרוץ יש מלחמה, ואחריו יש חיבוקים וחיוכים ביישניים.
ועכשיו, הנה זה מגיע. שומעים את הלמות התופים? לפניכם, ורק לפניכם, גליון הציונים של רוכבי המוטו ג'י-פי.
אל תאמינו לתירוצים שלהם, יגידו לכם שהתעודה מחולקת מרוץ אחד לפני הזמן, ויש להם עוד הזדמנות לתקן את הרושם. לא מעניין אותי, 17 מרוצים הם די והותר.
כי בוולנסיה יהיה טור סיום מיוחד - רגשני, משתפך, ס. יזהרי, עם דמעה שתיקווה בזווית העין.
עכשיו, אין מקום למעשי קונדס - שיסתדרו יפה בשורה ויקבלו תעודה.
מתחילים.
3. סם לואס. כמה בניתי עליו. אבל כנראה שגם שנה ראשונה וגם אופנוע מחורבן הם לא כזאת מתנה. בכל התרסקות של לואס, והיו הרבה כאלה העונה, חשבתי על אחיו התאום הזהה, אלכס (מתחרה בסופרבייק), שחש ודאי כאבי פאנטום כמו שתאומים זהים מרגישים. בשנה הבאה לואס על ק.ט.מ במוטו 2, ואני ממש מקווה שהעונה הנוראית הזאת לא דפקה לו את הביטחון.
הציון: לא בבית ספרנו.
4. בראדלי סמית. בראדלי נמצא במוטו ג'י-פי כבר חמש עונות בלי להשאיר יותר מדי רושם. בשנה הראשונה של ק.ט.מ הוא נבחן מול פול אספרגרו והפסיד כמעט תמיד. אפילו מול רוכב המבחן קאליו לא היה לו קל. סמית עצמו כבר תהה אם ק.ט.מ ישאירו אותו בעונה הבאה, וזכה לאמון מעט מפתיע מהאוסטרים. אולי הם רוצים לשמור על רציפות ארגונית בשלב כזה קריטי של פיתוח האופנוע.
הציון: טעון שיפור, בטרם הנשרה מבית הספר.
5. הקטור ברברה. אני חושב שברברה ובאוטיסטה הם אדם אחד. שניהם מדברים בקול צפצפה, ואני לא מבין מה שניהם עושים באליפות. ברברה, או באוטיסטה, עלה לכותרות לאחר שהיכה את החברה שלו בחרז, לפני כמה שנים. נכון, האופנוע לא משהו, אבל איך הוא יהיה משהו כשהרוכב לא משהו. ממש מלכוד ברברה.
הציון: עשר שמתחלק בין שני תלמידים שסתם תופסים כיסאות בכיתה.
6. טיטו רבאט. היה אלוף אפור של המוטו 2. אבל הוא וההונדה לא דיברו באותה שפה. האמת, שבמקרה של טיטו אני לא מאשים את ההונדה, כי במקום לרכוב, טיטו מלעלע, מגמגם, מתרסק. אלוהים אולי יודע למה הוא עדיין איתנו. בשנה הבאה נגלה אם הוא יידע ללמוד את שפת הדוקאטי.
הציון: לו זה היה תלוי בי, היה מודח, אבל ההורים התחננו לעוד הזדמנות.
7. קארל אברהם. הצ'כי הוא עורך הדין המהיר בעולם על שני גלגלים. הוא היה באליפות, עזב, לא הבריק גם בסופרבייק, וחזר. השנה, הוא הבליח לרגעים, אבל קשה לי להאמין שבלי הכסף של אבא, הבעלים של המסלול בברנו, הוא היה נשאר באליפות.
הציון: טיעוני התביעה נדחו, והנתבע זכה בעוד עונה. ואני אומר: אובג'קשן!
8. לוריס באז. בניגוד לאברהם אביו ובניו, באז הבריק בסופרבייק, והגיע למוטו ג'י-פי במידה מסוימת כדי להוכיח שגם ענקים בגובה 1.90 יכולים להסתדר על אופנוע מוטו-ג'י-פי. אז אולי ענקים יכולים, הנה רוסי מעל 1.80 וסקוט רדינג אפילו גבוה יותר. אבל באז לא הסתדר על הדוקאטי יד שנייה שהוא קיבל בשנתיים שהיה באליפות, ושונמך לסדרת הסופרבייק הצולעת.
הציון: כמה שהמבטא הצרפתי מגניב, כי נמאס מהמבטא הספרדי או האיטלקי, צריך להתברג בחבורת החוד, כדי להשמיע אותו. ומכיוון, שיש צרפתי אחר באליפות עם המבטא הזה – נמוך, ביישן, ענוג מבחוץ, אלים מבפנים - אז אנחנו מסודרים גם בלי באז.
9. אלכס רינס. גם חדש באליפות, גם שבר את המרפק, גם האופנוע כלל לא מתוק השנה. פלא שהוא התחיל להניע רק בשליש האחרון של העונה.
הציון: לילד יש פוטנציאל, אבל גם לאבי גבאי יש פוטנציאל, ואני לא רואה איך הוא מצליח לממש אותו. ביחס לרינס דווקא יש לי תקווה.
10. פול אספרגרו. שני האחים לבית אספרגרו עברו השנה לקבוצת מפעל – אספרגרו הגדול התחיל חזק אבל גילה שהאפריליה מזגזג בפיתוח שלו. אספרגרו הצעיר התחיל ממש חלש, אבל הראה מה יש בו ככל שהתקדם הפיתוח של הק.ט.מ.
בכלל, המהפך הזה בק.ט.מ עולה על המהפך ב-1977, ובו הקטומ הפך מאופנוע פח, לכלי שמאכלס תדיר את העשירייה הראשונה. ימשיכו כך, בשנה הבאה יהיו בחמישייה הראשונה, ושנה אח"כ יתמודדו בחבורת החוד.
הציון: בשבוע שעבר, עף לי בנתיבי אילון הורג הדציבלים מהאגזוז של הקטמ הקטן שלי. מאז, הצעצוע הכתום מפיק צליל חורך אוזניים של אופנוע המוטו ג'י-פי של החברה. וזהו, זה הדבר היחיד המשותף ביניהם – הראשון, מיוצר בזול בהודו וסוחב גבר לאה ומתבגר. השני, בן אצולה אוסטרי עם הרוכב הנכון לאיים על הגדולים.
11. אנדראה איאנונה. על פניו, היינו אמורים לקבל רוכב סופר מבטיח על אופנוע מבטיח שידע לנצח. אני פנטזתי על כך שיהיה הפתעת השנה, ויראה שהוא עשוי מחומר של אלופים. אבל ההפתעה הפכה למרה - יאנונה לא הצליח במקום שוויניאלס כיכב. האם באמת האופנוע איבד כיוון והלך לאחור? האם יאנונה הוא רוכב של אופנוע אחד? למה פנטזיות לא מתגשמות?
הציון: יותר מדי סימני שאלה יש בציוץ הזה. בעונה הבאה סימני קריאה בבקשה.
12. סקוט רדינג. הפסיד בשנה שעברה את הגביע הפרטי בקבוצה מול פטרוצ'י על מי שיקבל את הדוקאטי 17. נראה שבצדק הפסיד.
בשנה הבאה רדינג יהיה על אפריליה. לטובתו, זה צריך לעבוד.
הציון: התלמיד הכי ערס אשכנזי בכיתה, עם הקעקועים הכי דוחים. הגיע הזמן שיביא תוצאות, ולא טאטו על הצוואר.
13. אלש אספרגרו. האח הגדול של פול. הודח מסוזוקי לטובת יאנונה. קשה לי להאמין שהוא לא חוכך את ידיו בהנאה נוכח הביצועים הכושלים של סוזוקי השנה. הבעיה, שגם האפריליה ממשיך לא להבריק, ואספרגרו הגדול לא נודע באורך הרוח שלו.
הציון: מגיע לו יותר מאופנוע פח.
14. ג'ק מילר. אני צריך להריץ פעמיים את קטעי הווידאו שלו כדי להבין את האנגלית האוסטרלית המחופפת. רק משום כך, הייתי מדיח אותו. האוסטרלי שהוקפץ מוקדם מדי לאליפות, לא הצליח אפילו להשתלב בחבורת הקו השני. הונדה התייאשה מההימור שנכשל, ובשנה הבאה יעבור לדוקאטי שאולי יתאים יותר לסגנון הרכיבה שלו.
הציון: נשאר בכיתה אבל לא בקבוצתנו.
15. אלווארו באוטיסטה. הוא כאן? כל כך גבוה? לא יכול להיות. אולי זה ברברה?
הציון: נשאר באליפות, תחת מחאה והיעדר עניין של החתום מעלה.
16. יונאס פולגר. אף אחד לא ציפה ממנו, כי במוטו 2 היה רחוק מלהבריק. אבל למרות שחסה תחת צילו של זארקו, הצטיין בזכות עצמו, עד שחטף וירוס מסתורי והושבת.
הציון: ניתן הפעם מאחות בית הספר: החלמה מהירה.
17. קאל קראצ'לו. התחיל את העונה על גל הנצחונות של העונה הקודמת, אבל חזר למנהג הוותיק שלו – להתרסק. לקאל יש פה גדול וכריזמה בכמויות, אבל העונה הוא ייזכר בעיקר בשל תקרית הפרמז'ן, שבה כמעט קטע לעצמו את האצבע עם סכין חיתוך גבינה. בשאר הזמן התרסק. קשה להיפרד מהרגלים בגיל 32.
הציון: די, אנחנו כבר לא יכולים לעמוד בחשבון התיקונים.
18. דנילו פטרוצי. מי שרוכב עם הקווים הכי מוזרים, ויודע להצחיק את כולם באנגלית משובשת ושבורה, שדרג עצמו השנה למי שדולק אחר חבורת החוד - לא בכל מרוץ, אבל בתדירות שמספיקה לסמן אותו לפני כל מרוץ. פטרוצ'י הוא גם רוכב גשם מצטיין, ומזג האוויר המשוגע השנה סייע לו בכך. בשנה הבאה הוא יצטרך להוות איום של ממש על המובילים, כדי לשמור על אופנוע המפעל שלו, לפני שימתג עצמו כרוכב שורה שנייה.
הציון: טוב מאוד, אבל יש לי תחושה שחייבים להרחיק ממנו את הבנות של הכיתה.
19. חורחה לורנזו. מתחרה עם ויניאלס על תואר אכזבת העונה. חשב לעשות את מה שהדוקטור לא הצליח לעשות, ולקחת אליפות ראשונה עם דוקאטי מאז סטונר. לורנזו הוא מגה-בכיין, אבל העונה הוא לא יכול להאשים את הדוקאטי, כשדובי מנצח שוב ושוב.
בכל מרוץ מבטיח לנו חורחה, שהנה הוא מתחבר לאופנוע. נכון, בספאנג הגיע שני, אבל אף אחד לא תכנן שלמרוץ האחרון הוא יגיע רק עם שלושה פודיומים, ויובך מהצל הענק של הפועל השחור דובי.
הציון: פחחחחחחחחח
20. יוהאן זארקו. סגן הפתעת העונה. האלוף הכפול של המוטו 2 התגלה כצרפתי מתוק, צנוע, כמעט מופנם, ודאי ביישן, מחוץ למסלול. לעומת זה, בזמן המרוץ בוקע ממנו טורף מפחיד וחסר עכבות. זה לא ד"ר ג'ייקיל ומר הייד. זו מתקפת ערפדים-זומבים רצחניים מול מופע מחול קלאסי למתנשאים ועילאיים במרכז גולדה. כי זארקו הוא מי שהרים את רף האגרסיה בעקיפות. כי זארקו הוא מי שמאיים על חבורת החוד, כמעט בכל מרוץ. כי זארקו הוא הדבר הכי מרענן באליפות.
הציון: טעון שיפור בהתנהגות: זה ייגמר במכות, או בבכי, או באליפות.
21. דני פדרוסה. נער הזהב של הונדה שינה מצב צבירה – מאחד החייזרים שמובילים את האליפות, לרוכב שורה שנייה שמתחיל להריח את שלהי הקריירה שלו. הוא עדיין ננס, עדיין במשקל נוצה, ומתקשה עוד יותר עם צמיגי המישלן. גם לא בטוח שהוא ערוך לסגנון החדש של האליפות – יאללה, מכות.
הציון: אין ציון. הוא הילד הכי נמוך וקטן בכיתה, כמה אפשר לרדת עליו? רחמים.
22. ולנטינו רוסי. העונה הכי גרועה של הדוקטור על ימאהה, או על הונדה. כמעט גרועה כמו השנתיים שלו על הדוקאטי.
יכולת הרכיבה שם. הנחישות בטח שם. הכריזמה לא הלכה לשומקום, אבל הימאהה הפך לפח אשפה. לכן, ואני מאיים, כדאי מאוד שימאהה יביאו בשנה הבאה אופנוע נורמלי, ולא יכתימו את שלהי הקריירה של הדוקטור. אז יהיה להם חשבון איתי, וכשאני ממש זועם, אז אני ממש זועם, וכלום לא קורה.
הציון: חבל, זה הדוקטור, אני לא מתגרה באלוהים. מה אני צריך את זעמו על הראש שלי.
23. מאבריק ויניאלס. אכזבת העונה. לפי מבחני טרום העונה והמרוצים הראשונים, הוא היה אמור לטרוף את האליפות, ולהביט בלבן של העיניים של מארקז, עד שזה ישפיל את עיניו. במקום זה, הוא נכנע לימאהה, והלך ודעך ככל שהעונה התקדמה.
הציון: טופ גאן על הנייר.
24. אנדראה דוביציוזו. הפתעת העונה. הפועל האפור, שהיה אמור לנגן כינור שני ללורנזו, נולד מחדש, הפתיע את כולם, ואפילו ניצח את מארקז פעמיים, בפנייה האחרונה. זקוק לנס כדי לקחת את האליפות בוולנסיה, אבל גם משה היה זקוק לנסים כדי להוציא את ישראל ממצרים. וכשקוראים לי אני בא.
הציון: מצטיין דיקאן.
25. מארק מארקז. מלך מלכי המלכים. משנה לשנה הופך למכונת מלחמה עוד יותר מיומנת. רק אסון ימנע ממנו את האליפות הרביעית בוולנסיה.
הנה כי כן, יעשה את הצפוי ויזכה – יזכה בהרבה מלים בטור הסיום.
יקרה אסון ולא יזכה – יזכה בהרבה מלים בטור הסיום.
הציון: תעודה משעממת, כמו כל שנה מאז שהגיע לאליפות – ליגה אחת מעל כולם.
26. המרוץ. שוב עמד בסימן מזג האוויר, כמו כל העונה הזאת. שוב, הימאהה הרשמיות גמגמו בגשם, וזה לאחר שהדוקטור הצטיין ביבש. שוב, הראה דובי שהוא הרוכב הכי חכם על המסלול, ניצח את המרוץ, ונשאר בתמונה המתמטית של האליפות. כל זה, למגינת לבו של לורנזו שחלם על ניצחון ראשון, אבל שוב דעך בשלבים המאוחרים.
במסיבת העיתונאים שלפני המרוץ, נשאל זארקו אם קשה יותר לעקוף את רוסי או את מארקז. את רוסי קשה יותר, הפתיע זארקו – הוא בולם מאוחר, ולא מוותר, לא נותן לעקוף, נלחם כאילו זו ההקפה האחרונה.
בניגוד אליו, את מארקז, המשיך זארקו, קל יותר לעקוף. מארקז יודע שאם אעקוף אותו, הוא יעקוף אותי בחזרה לאחר מכן, הוא פשוט יודע את זה, לכן הוא לא נלחץ.
אתם מבינים עם מי יש לנו עסק.
עדיין לא?
אוקי, אז קחו את ההצלה של העשור ממקצה הדירוג הרביעי, שמצטרפת לעוד הצלות בלתי אפשריות של רוכב העל הזה.
ומי שיודע להציל אופנוע מכאלה מצבים, לא חושש שיעקפו אותו, ודאי לא חושש להגיע למרוץ האחרון עם יתרון של 21 נקודות.
הוא פשוט לא חושש.
שהאחרים יחששו.
