רק ב-1999 הוא נחנך. מיקומו בטבורו של עמק יפהפה, וכמעט מכל נקודה בטריבונות אפשר לצפות במרוץ כולו. אולי המסלול היחיד בסבב שמאפשר את התענוג הזה.
בכלל, זה המקום להבחין בין צפייה במרוץ מהטריבונות לבין צפייה בבית, או בעבודה, או במלון, מול מסך.
בבית, אנחנו נהנים מהזוויות הכי טובות, ודאי כשריבוי מצלמות נטועות במסכה הקדמית, בזנב, ברגליות ההילוכים, על-גבי מנופים לאורך הפניות, במסוק שמרחף ממעל, ובין גרגרי האספלט מתחת. בבית, יש גם פרשנים שמתארים את מהלך המרוץ, לוח זמנים, שבו אפשר בכל רגע לעקוב אחר קצב ההתקדמות של כל רוכב, ואפילו אפשר להחליף בין המצלמות השונות ולקבל פירוט של הסל"ד, מהירות, גיר, מרחק בין רוכבים, ואת כל כרכי אנציקלופדיית אביב במחיר מיוחד.
מנגד, מהטריבונה, אפשר לצפות רק בחלק מהמסלול, הרוכבים קטנים ורחוקים, השמש קופחת, או הגשם ניתך, רסיסי בירה נטולת אלכוהול מתבלים את פדחתכם ועשן הג'וינט עולה באפכם.
אז איך עוקבים אחר ההתרחשויות במרוץ? עין אחת צופיה למסלול, עין שניה פוזלת למסכי הענק שמשדרים אותו לנגד עיניכם. ואם כך, מה הקטע? הקטע הוא להיות חלק מההתרגשות, מהציפייה הדרוכה לפתיחת המרוץ, לדבר האמיתי שקורה למטה, בלי תיווך. אם תרצו, זה כמו ההבדל בין סקסטינג לבין סקס טלפוני. האחרון עדיף פי מאה, אבל עדיין לא הדבר האמיתי. רגע, ומהו הדבר האמיתי? הדבר האמיתי הוא להשתתף במרוץ על המסלול, ולא משנה איזה, גם של גמלאי אגד אם יהיה אחד כזה. סליחה על הכפירה בעיקר, אבל זה הדבר האמיתי. הטריפ שאין שני לו.
המסלול בוולנסיה שונה מהמסלולים הטיפוסיים של המוטו ג'י-פי. הוא קצר, רק ארבעה קילומטרים. נגמר ממש מהר. גם לרוכבים איטיים כמוני. אמנם לפנייה הראשונה מגיעים בהילוך שלישי, אבל אחריה מגיעות רצף פניות שמאליות, של 90 מעלות; הפנייה השנייה, שמאלית, צרה, בהילוך ראשון, שם הצלחתי להציל היי-סייד אבל דפקתי לעצמי מרוץ; השלישית, שוב שמאלית, בהילוך שלישי, כבר מהירה יותר; הרביעית, סוף-סוף ימנית, שם הצמיג קר ומתרסקים; בחמישית מתחילה הסימפוניה: שוב ימנית, הילוך שני, שבה צריך לצאת טוב, כי היא מובילה לשישית, שמאלית קשה, שאחריה נמצאת הישורת האחורית, ואז גאזזזז, שלישי, רביעי, חמישי, רביעי, שלישי שני, בלימה לתוך פניית הפרסה, ואז שיקיין, שמאלה, ימינה, בלימה בהטיה, שבה קל להתרסק, ושוב פרסה בהילוך ראשון או שני, שממנה חייבים לצאת טוב ומהר, כדי להגיע לשיקיין הבא. זה מצידו יוביל לשמאלית ארוכה ארוכה וסופר מפחידה, שבה הברך שלי באספלט ב-180 והמרפק של מארקז באספלט ב-220.
השמאלית הזאת מובילה לפנייה האחרונה - שוב בלימה בהטיה, שוב פנייה של 90 מעלות, שמובילה לישורת. צריך לצאת חזק מהפנייה הזאת, כדי להתחיל טוב את הישורת. מי שיפתח גז מוקדם מדי ימצא את עצמו בהיי-סייד של החיים, יילל כמו ילדה, יובל למרכז הרפואי של המסלול עם שלושה שברים ספיראליים בקרסול ויצלע שנה שלמה. כמוני למשל.
עם שמונה פניות שמאליות, ורק חמש ימניות, ולנסיה הוא מסלול שנמצא בניגוד לטרנד המסלולים של האליפות, שמתאפיינים ביחס הפוך של פניות ימניות ושמאליות.
הנה, זה בדיוק המקום להזכיר, כי הרוכבים האמריקנים מומחים בפניות שמאליות, כי במקום ללכת לגן חובה, ההורים שלהם לוקחים אותם להתאמן במרוצי עפר, דירט טראק בלשון עובדי עבודה זרה.
רוכבים אמריקנים נכחדו בינתיים מהאליפות, אבל רוכב ספרדי אחד ששמו מתחרז עם נקניקיות מארגז, מתאמן במרוצי עפר בערך מהרגע שהפסיק לעשות קקי בחיתול. לכן, הוא מצטיין במיוחד במסלולים שמאלנים. למשל, אוסטין, סקסנרינג, אראגון, וכן - ולנסיה. בעצם, הוא מצטיין גם במסלולים ימניים. בעצם, הוא מצטיין במיוחד גם במסלולים סגלגלים. בעצם, הוא מצטיין במיוחד גם בכל צירוף שבו מופיעה המלה מסלול. למשל, מסלול המראה. או חשב מסלול מחדש, או סיכת מסלול. או אליפות העולם. בצירוף הזה לא מופיע שם העצם "מסלול", אבל הוא חוזר על עצמו מדי שנה, כי זה המסלול הקבוע שלו.
אליפות בת ח"י מרוצים שמוכרעת במרוץ האחרון היא הסיום המושלם, האפי, לעונה מסמרת שיער. בפעם האחרונה חווינו סיום כזה בעונת 2015 השערורייתית, במרוץ אולי הטראומטי בתולדות האליפות, שעה שרק שבע נקודות אליפות הפרידו בין לורנזו לבין רוסי, וכדי להבטיח את האליפות כל אחד מהם היה חייב לנצח את המרוץ. עוד נחזור בקטנה לעונה ההיא.
לפני כן, חווינו סיום כזה ב-2013, בעונה הראשונה של מארקז בקטגוריה של הגדולים, שהיתה גם עונת האליפות הראשונה שלו.
לפני כן, חווינו סיום כזה במרוץ הדרמטי של 2006, בעונת ה-1,000-ים האחרונה טרם מצעד האיוולת של מנועי ה-800 סמ"ק. אז רוסי עשה קאמבק מדהים, הוביל בשש נקודות על היידן ערב המרוץ האחרון, והיה בדרכו לסגירת כל האליפויות של עידן האלף הראשון אבל התרסק בתחילת המרוץ וסיים אותו רק במקום ה-13 (השמועה אומרת שמישלן סגרו דיל עם הונדה והעניקו לו צמיגים פגומים, אבל סביר לא פחות שאלוהים גילה שהוא לא יכול ליצור משהו כביר ממנו).
לפני כן, היו עוד 13 מרוצים כאלה, מחוץ לוולנסיה, שבהם הוכרעו אליפויות במרוץ האחרון – ממיק דוהאן שחזר מהפציעה המחרידה בעונת 92 מול ווין רייני (רייני), דרך פרדי ספנסר מול קני רוברטס ב-83 (ספנסר), מאמולה מול לוצ'ינלי ב-81 (לוצ'ינלי), וגם דרך אגוסטיני מול היילווד ב-67 (אוגוסטיני), ועד מאזטי מול ג'ף דיוק ב-1950 (מאזטי). לפני כן, לא היתה אליפות העולם באופנועים, החיים היו נטולי משמעות ותכלית, שרר חושך על פני תהום, דינוזאורים הסתובבו ביערות העד, ובני האדם תקשרו בציורים על גבי קירות של מערות.
דוביציוזו הגיע למרוץ עם בעיה גדולה שהתעוררה לקראת סוף העלילה – פיגור של 21 נקודות ממארקז. ערב המרוץ נקלע דובי לבעיה עוד יותר גדולה – מארקז זינק למרוץ מהמקום הראשון, ודובי רק מהמקום התשיעי, עם קצב מרוץ מאוד לא פנטסטי.
זה הזמן, שבו נזקק דוביציוזו לאל מתוך המכונה. האם אלוהים, המכונה אלוקים, יוכל להעניק לו סיוע מתוך המכונה? בחיים לא. האלוקים שלי עייף מהמכונה הגרועה שלו. עד כדי כך עייף, שביום המרוץ עצמו, קיבל החלטה – אמיצה, או נואשת, או טפשית, או כל התשובות נכונות – להתחרות על השלדה מהעונה שעברה. זה קרה ביום המרוץ, כשצמד ימי הדירוג הוקדשו לכוונון האופנוע על-גבי שלדת הפח של העונה הנוכחית.
תשאלו מאיפה השיג אלוקים (כן, אני מתחזק באמונתי, כנראה שרק תפילות יעזרו לו) שתי שלדות מהשנה שעברה? שאלה מצוינת. התשובה - הוא פשוט דפק על דלת המוסך של קבוצת טק-3, שבה זארקו מתחרה על האופנוע שלו מהעונה שעברה, וביקש שילוו לו שתי שלדות.
איך זה עובד? כך, אם אתם בני תמותה ויש לכם שכנים טובים, אתם נוקשים על דלתם ומבקשים טיפה סוכר. אם אתם סטלנים ויש לכם שכנים ממש טובים, אתם נוקשים על דלתם ומבקשים ירוק. ואם אתם רוח הקודש של האליפות, עוד בחייכם, אתם נוקשים על המוסך של השכנים ומבקשים שתי שלדות מהעונה שעברה, ומקבלים.
אבל להתחרות במרוץ האחרון של האליפות על-גבי שלדה לא מכוונת זו משימה בלתי אפשרית. זה כך גם אם קוראים לכם אלוקים, ואתם נחושים בדעתכם לסיים את האליפות במקום הרביעי, או לכל הפחות לסייע לבן ארצכם ולהזיק על הדרך למי שגרם לכם להפעיל תרגיל שהתהפך עליכם, גנב מכם את האליפות העשירית, וגרם לכם להיות רדופים עד יומכם האחרון.
אז חירפתי את נפשי וירדתי לבצע תחקיר מעמיק בפאדוק של ולנסיה, כדי להבין מה הסיכוי של דובי לזכות בסיוע מלמעלה. שם, במסלול, לאחר שיחות שקיימתי עם עיתונאים שמסקרים את האליפות מהיום שהתחילו להתגלח (נכון יותר עיתונאי אחד, אבל מפורסם); ועם בכירים שמנהלים קבוצות מרוצים (נכון יותר בכיר), הבנתי למה הונדה מוסיפה להחזיק את פדרוסה בקבוצת המפעל. נכון שפדרוסה לא נלחם, אבל הוא רוכב מצוין (ראינו), ובעיקר לא מתלונן ומשלים עם מעמדו כמי שחוסה בצילו של מארקז. פדרוסה תמיד יהיה חיובי, גם כשהעצמות שלו הופכות לקוואקר, ותמיד ינסה לסייע למארקז כשצריך. ראינו.
לחלופין, האם דובי יכול היה לצפות לדאוס אקס מכינה מבן קבוצתו שלו, חורחה ילד-הכאפות-שחושב-רק-על-עצמו לורנזו? אילו לורנזו היה יודע לצחוק, הייתי אומר שהצחקתם אותו. אבל חורחה לא יודע לצחוק, הוא לא יודע להיות חבר, הוא לא יודע להישמע לתחינות הקבוצה לעבור למפת הצתה שתאפשר לדובי לעקוף. הוא אפילו לא מוכן להישמע לשלט הקבוצה שמבקש ממנו לרדת מקום. הוא חושב רק על עצמו חורחה, וביום שאחרי מסביר שאלה היו רק "הצעות", לא הוראות. לו מארקז היה בן הקבוצה שלו ולא דלאי-לאמה-דובי, הוא כבר היה ניגש אליו בערב, נוקש על דלתו, וגודע בסכין קהה את איבר המין המפוחד שלו.
וחוץ מזה, דוקאטי ידעו עם מי יש להם עסק כשהחתימו אותו, אז הם יכולים לבוא בטענות רק לעצמם.
אפס, דאוס אקס מכינה לא היתה באפילוג הזה.
ולו היתה כזאת, היא שוב נפלה בחיקו של הנמלה מקטלוניה, שהצליח להציל את האופנוע מעוד התרסקות בטוחה, כאילו מאתגר את תורתם של כל הפיזיקאים עלי אדמות, מניוטון ועד איינשטיין, דרך מכניקת הקוונטים ותיאוריית המיתרים. אבל גם לו היה מתרסק, וגם אילולי קרא תיגר על חוקי הפיזיקה, עדיין פדרוסה היה עושה הכול כדי להביא לו אליפות, ועדיין לורנזו היה עושה הכול כדי לעזור רק לעצמו. ועדיין דובי לא הצליח לספק את הסחורה ברגעי האמת.
בפאדוק מסתובבים כל מי שעובדים או קשורים למוטו ג'י-פי. שם נמצא הקרקס הנודד, שם חולפים כל הכוכבים על-גבי קטנועים ברכיבה משוגעת, שמצליחה לחמוק מהעוברים ושבים. שם מקבלים אוכל חינם, אלכוהול חינם, ומעבירים את הזמן בין המקצים בריכולים משוגעים.
בוטבול משקיע חלק לא קטן מזמנו וחלק מסוים מהונו לטובת המוטו ג'י-פי. בשנה הבאה הוא יהיה הסוכן של האמריקני, ג׳ו רוברטס, חתיך בן 20, שהיה אלוף המוטו אמריקה, מתחרה השנה בסדרה האירופית ועומד להיות חלק מהגריד במוטו 2. המטרה? להביא אותו לליגה של הגדולים ב- 2020. הוא גם מתכוון להציע חבילות אירוח במוטו ג'י-פי לישראלים שירצו לבקר במרוצים ולהיכנס למתחם המיוחסים. אירוח ה- VIP יכלול הכול, לרבות ביקור במוסך הקבוצה, אוכל ושתייה כיד המלך ועוד.
האמת, לאחר שהושחלתי לפאדוק ברגע האחרון כמו קוף למחט, קשה לי להמליץ על ביקור במרוץ וצפייה מהיציע בלבד. ההבדל פשוט גדול מדי. ואם כבר טרחתם, הזמנתם טיסה, שריינתם מלון, הקציתם תקציב למרצ'נדייז, אז אני לא יכול לחשוב על הוצאה מוצדקת יותר מאשר כניסה לפאדוק. ומרגע שנכנסתי, ולאחר שסיימתי לפשוט שוב ושוב על דוכני המרצ'נדייז, כלוחם פלנגות שלקח שני גרם קוק רגע לפני שהסתער על סברה ושתילה באף סתום ובעיניים מוצפות דם, נצמדתי לכל מי שהיה מוכן לדבר איתי, והטחתי בו שאלות בקצב של תותח וולקן במסיבת טכנו קשה על אסיד.
שם היתה לי הזדמנות לאשש או להפריך את ההנחות המוקדמות שלי אודות כוכבי הסדרה, אודות הבעיות במהלך העלילה, אודות הכוחות שמושכים בחוטים שמאחורי הקלעים.
שם עמדתי מקרוב על החשש מאחרי מות, על היום שבו יעזוב הדוקטור את הסדרה. על החרדה, כי ההילה שאופפת את הסדרה תתפוגג - היציעים לא יהיו מלאים, הרייטינג יירד, והמשכורת של הבכיר תרד ב-50 אחוז, כך העיד בעצמו. ואת זה אמר לי מנהל בכיר בקבוצה שמריצה אופנוע רשמי של הונדה. עד כדי כך.
רוסי הוא הדמות שאתה רואה בטלוויזיה, פיו ולבו שווים, הוסיף עיתונאי ותיק ומוכר בסבב. אבל הוא לא מצליח להתגבר על מה שקרה בעונת 2015. הוא ייקח איתו לקבר את הסיום של אותה עונה. אפילו את האקדמיה שלו הוא פתח כדי להתאמן עם הילדים, ללמוד איך חושבים ופועלים הרוכבים הצעירים. רוסי מתאמן היום יותר מכל אחד אחר, שב איתו והוא ידבר איתך רק על דבר אחד, אופנועים, כל יום, כל היום.
אז מה באמת קרה בעונת 2015? הבכירים ביותר איששו את תיאוריית הקונספירציה. אלה היו מארקז ופדרוסה שהחליטו למנוע ממנו את האליפות העשירית. רוסי לא ידע לאן להוליך את התסכול, הוא אפילו ניגש לפדרוסה לבקש ממנו שלא ישתף פעולה עם מארקז, אבל פדרוסה השיב את פניו ריקם. כי פדרוסה הוא כלב נאמן.
רוסי היה אובד עצות, ושאל לעצתו של דווידה בריביו מסוזוקי, כי גם רוסי מבין שהוא לא הרוכב הכי טוב אליפות, אולי אף פעם לא היה, אבל הוא הרוכב הכי חכם באליפות, וזה שידע להפעיל לוחמה פסיכולוגית על ביאג'י, ג'יברנאו, סטונר וגם לורנזו. בריביו הציע לו להשתמש במה שעבד עד אותו יום, ולהפעיל על מארקז את מה שעבד על כל האחרים. אבל התרגיל התהפך עליו. בתגובה, מארקז עלה שלב במלחמה והוציא לאור את מה שהצליח לעשות עד אותו יום בלי שאף אחד יבין, חוץ מרוסי.
בכלל, מארקז, שישן במוטור הום עם אחיו, ואבא שלו עושה לו מסדר שינה בתשע בערב (ראיתי במו עיניו של אחייני הלא ביולוגי, שותפי לפשיטה על דוכני המרצ'נדייז, ומי שחתום על ההתחזקות שלי בטור הסיום), הוא הדמות השנואה בין הרוכבים, העידו הבכירים ששוחחתי איתם. לא בגלל רוסי, אלא מכיוון שהוא אכזרי, ברוטאלי, ולא לוקח שבויים. עכשיו הוא מחניף לדובי, רק משום שדובי הוא דלאי לאמה. דברים קשים. ממש קשים.
ועדיין, פשטתי על הדוכן של מארקז וקניתי שתי חולצות לעצמי, שלוש חולצות לילדים, וכיסוי לקסדה. כי גם אם יש לו אופי קקה, וגם אם הוא ברוטאלי ביחס לרוכבים האחרים, וגם אם הוא גזל מאלוקים את האליפות העשירית, הוא רוכב כמו מי שניסח מחדש את חוקי התנועה, הזמן והמרחב. הוא רוכב כמו מי שיושב כמה קומות מעל מלך מלכי המלכים. כמו מי שממטיר גשם, טל, ברד ומטר.
וחוץ מזה, שאלתי על הימאהה הפח של השנה, והשניים הסבירו לי שהיפנים לא מוכנים להודות בטעות, כי זו טעות שעלתה להם עשרות מיליונים ודפקה את העונה של שני הכוכבים שלהם.
וחוץ מזה, שאלתי אם נכונות השמועות, כי מארקז יעזוב את הונדה, ושם הסבירו לי כי זו שאלה של זמן, כי יהיה חייב להראות לכולם שהוא גדול יותר מרוסי.
וחוץ מזה, שאלתי אם זה נכון, שהונדה כבר מקשיבים פחות למארקז בפיתוח של האופנוע, והשניים הנהנו בהסכמה. הונדה למדו לומר למארקז שזה מה שיש, אתה משיג זמנים טובים, ותסתדר עם מה שיש.
אז מי מפתח, שאלתי. קראצ'לו, ענה לי הבכיר, הוא הראשון שיודע מה לא בסדר באופנוע. מנגד, הוא לא יודע לומר מה צריך לעשות ואיזה כיוון צריך לקחת, הודה מי שמחזיק אותו בקבוצה. בזה רוסי הכי טוב. אבל רוסי לא ידע בדוקאטי מה לעשות, הקשיתי. הוא כן ידע, ענו לי, הוא הסביר לדוקאטי שהם חייבים להתחיל מאפס, לא לשפר את הקיים. ואת זה דוקאטי הבינו רק לאחר שאאודי רכשו אותם.
וגם על ויניאלס דיברנו (הבטיחו לי שהעונה הזאת תהיה מאחוריו) ועל ברברה, ועל חשבון ההתרסקויות (באראגון חיסלה קבוצת LCR את תקציב ההתרסקויות שלה שעמד על 850 אלף יורו, וזה על רוכב אחד); וגם על מילר – השגיאה הגדולה של הונדה, גם אמרו לו שהוא מארקז מספר 2, וגם שמו אותו על אופנוע גרוע.
ושאלתי, ושאלתי, ושאלתי ושאלתי, עד שהגיע הבוס של כל הבוסים, והתרה בי, יאללה דואק, הרגת אותנו, ואם לא תעצור כאן, אז אתה חוזר למלון בטרמפים. והיה חשוך בחוץ, ועם הפרצוף שלי מי יעצור לי טרמפ, אז חתכתי.
5. המרוץ. ביקשנו דרמה קיבלנו דרמה. 110 אלף צופים עצרו את נשימתם, כשהרוכבים ירו את עצמם מקו הזינוק עד לפנייה הראשונה. מהרגע הראשון נראה שמארקז מנהל את המרוץ. אחר כך אמר שהמרוץ היה קשה לו במיוחד, כי הוא לא רכב במאה אחוז מהיכולת שלו.
מהרגע הראשון אפשר היה לראות שפדרוסה שומר על האליפות של מארקז.
מהרגע הראשון אפשר היה לראות מקרוב את הכישרון של זארקו, שכמעט ניצח את המרוץ.
מהרגע הראשון, היה אפשר לראות שדובי מתקשה, ואפילו לא מצליח לעקוף את מי שהדוקטור הצליח להעיף מימאהה.
מהרגע הראשון, אפשר היה לראות שרוסי מתקשה, ולהבין את התסכול שלו גם דרך המיקום של ויניאלס, שלא היה אפילו בחבורה השלישית.
וכמובן, מהיציע אפשר היה לראות את ההצלה העל אנושית של מארקז, את ההתרסקות של לורנזו, ומייד אחריה את ההתרסקות של דובי, שנעלה סופית את הסיפור. אבל גם לו מארקז היה מתרסק, כמו בן תמותה; וגם אילולי דובי היה מתרסק, פדרוסה היה שומר על מארקז ומונע מדובי לנצח, הוא פשוט היה רחוק מדי.
וגם מהיציע אי אפשר היה שלא להזדהות עם הכאב של דובי, ועם ההתרגשות של קבוצת דוקאטי, שכמעט היתה שם, שכמעט עשתה את זה, מול רוכב ואופנוע יחיד בדורו, אולי יחיד בהיסטוריה של הספורט הזה.
5.1 פרידה. ניק האריס השדרן המיתולוגי של האליפות הודיע על פרישה לגמלאות, במסיבת העיתונאים שלפני המרוץ. האריס, בהתלהבות ובכישרון שאין שני להם, טבע עשרות ביטויים המתארים את הדרמה של עולם המוטו ג'י-פי.
שמו של האריס הולך לא פחות לפניו בזכות תרועות הסיום שלו, שעה שהמנצח חוצה את קו הסיום. כשמארקז חוצה, האריס בדרך כלל מכנה בגרון ניחר את הרכיבה שלו כמאסטר-קלאס, מופת של ממש. כשהדוקטור חוצה, האריס מבקש מהקהל להצדיע לדוקטור, להצדיע לגאון.
ולי לא נותר להצדיע לדוקאטי, שכמעט הכניעו את הגאון.
להצדיע להאריס, שהדביק המונים בכל העולם בתשוקה לספורט הזה.
להצדיע למארקז, שבאמת אין שני לו.
ולהודות לכם, קומץ קוראי הנאמנים, על שהתרגשתם איתי וחיממתם לי את הלב במהלך העונה הנפלאה הזאת – מקטאר ועד ולנסיה.
היום אני מצדיע לכם.
שלום.
מהרגע הראשון אפשר היה לראות שפדרוסה שומר על האליפות של מארקז.
מהרגע הראשון אפשר היה לראות מקרוב את הכישרון של זארקו, שכמעט ניצח את המרוץ.
מהרגע הראשון, היה אפשר לראות שדובי מתקשה, ואפילו לא מצליח לעקוף את מי שהדוקטור הצליח להעיף מימאהה.
מהרגע הראשון, אפשר היה לראות שרוסי מתקשה, ולהבין את התסכול שלו גם דרך המיקום של ויניאלס, שלא היה אפילו בחבורה השלישית.
וכמובן, מהיציע אפשר היה לראות את ההצלה העל אנושית של מארקז, את ההתרסקות של לורנזו, ומייד אחריה את ההתרסקות של דובי, שנעלה סופית את הסיפור. אבל גם לו מארקז היה מתרסק, כמו בן תמותה; וגם אילולי דובי היה מתרסק, פדרוסה היה שומר על מארקז ומונע מדובי לנצח, הוא פשוט היה רחוק מדי.
וגם מהיציע אי אפשר היה שלא להזדהות עם הכאב של דובי, ועם ההתרגשות של קבוצת דוקאטי, שכמעט היתה שם, שכמעט עשתה את זה, מול רוכב ואופנוע יחיד בדורו, אולי יחיד בהיסטוריה של הספורט הזה.
5.1 פרידה. ניק האריס השדרן המיתולוגי של האליפות הודיע על פרישה לגמלאות, במסיבת העיתונאים שלפני המרוץ. האריס, בהתלהבות ובכישרון שאין שני להם, טבע עשרות ביטויים המתארים את הדרמה של עולם המוטו ג'י-פי.
שמו של האריס הולך לא פחות לפניו בזכות תרועות הסיום שלו, שעה שהמנצח חוצה את קו הסיום. כשמארקז חוצה, האריס בדרך כלל מכנה בגרון ניחר את הרכיבה שלו כמאסטר-קלאס, מופת של ממש. כשהדוקטור חוצה, האריס מבקש מהקהל להצדיע לדוקטור, להצדיע לגאון.
ולי לא נותר להצדיע לדוקאטי, שכמעט הכניעו את הגאון.
להצדיע להאריס, שהדביק המונים בכל העולם בתשוקה לספורט הזה.
להצדיע למארקז, שבאמת אין שני לו.
ולהודות לכם, קומץ קוראי הנאמנים, על שהתרגשתם איתי וחיממתם לי את הלב במהלך העונה הנפלאה הזאת – מקטאר ועד ולנסיה.
היום אני מצדיע לכם.
שלום.
