כל זה לא מפחית במאומה מהאליפות והיכולת של רוזברג. ניקו לקח אליפות מול הנהג הטוב בעולם, כשהם נהגי אותה קבוצה. אולי להמילטון היה חוסר מזל העונה ביחס לרוזברג, אבל המצב היה הפוך בעונה שעברה וזה לא הפחית מההישג של המילטון. שימו לב גם לביצועים והתוצאות של רוזברג. הוא לקח את האליפות עם 385 נקודות אליפות ותשעה נצחונות כאשר המילטון לקח בדומיננטיות את העונה שעברה עם 381 נקודות ועשרה נצחונות (נקודה אחת בדיוק יותר מהעונה הנוכחית ואותו מספר נצחונות). לאורך שנים עלו טענות שהאלוף צריך בכלל להיות בעל הניצחונות הרבים ביותר, אבל אלה היו חוקי הפורמט מאז ומתמיד (מלבד אולי עונת 1988). נקודה מעניינת היסטורית היא, שאבא של ניקו, קקה רוזברג, לקח את אליפות העולם ב 1982 עם נצחון אחד בלבד(!), אבל זאת הייתה עונה מטורפת במיוחד (אף נהג לא ניצח יותר מפעמיים). דוגמה טובה יותר היא סטרלינג מוס הבריטי האגדי בקבוצת ואנוול הבריטית, שניצח בעונת 1958 ארבע פעמים והפסיד את האליפות למייק הוט׳הורן בפרארי שניצח מירוץ אחד בלבד.
אחרי שטיפלנו בנושאים החמים ביותר, אפשר לדבר על דומיננטיות - מרצדס. הייתה זו עונה שלישית עם אותן תקנות טכניות. תאורטית, כל הקבוצות אמורות כבר להתקרב למקסימום הביצועים האפשרי ומכאן שהיתרון של מרצדס היה אמור לקטון עם כל עונה. חרף זאת, מרצדס סיימה את העונה עם 765 נקודות ו19 נצחונות לעומת 703 נקודות ו 16 נצחונות ב 2015 ו701 נקודות ו16 נצחונות ב 2014. כלומר, מרצדס הצליחה אף להגדיל את יתרונה על יריבותיה. פרארי אמנם ״חירבשו״ את העונה הזאת, אבל בסופו של דבר, זאת המהות של תחרות ומרצדס ״ניגבו את הרצפה עם המתחרים שלהם״ במשך 3 העונות האחרונות. נותר רק להסיר את הכובע בפני המצויינות הטכנולוגית של מרצדס ולהודות להם מקרב לב, שבניגוד למשל לפרארי בתחילת שנות האלפיים, הם נתנו לנהגי הקבוצה חופש להתחרות האחד בשני.
קודם כל ומעל הכל - מקס וורשטאפן. המירוצים האחרונים של העונה הוכיחו שוורשטאפן הוא הכוכב הבא בפורמולה 1. בברזיל וורשטאפן הוכיח יכולות נהיגה מדהימות בגשם ובאבו-דאבי חזר מסוף הטור אחרי הסבסוב וסיים רביעי ובשני המקרים שם בצל את חברו לקבוצה ריקארדו, שנחשב עד העונה לכוכב הגדול של רדבול. יש בוורשטאפן את כל התכונות הדרושות לאלוף עולם מספר פעמים, אבל כמו שאלונסו יסביר, נדרש רק הימור אחד על הקבוצה הלא נכונה בכדי להיקבר במצב לא תחרותי. כרגע כל העולם לרגליו של וורשטאפן ולנו נותר לקוות שנמשיך לראות ממנו את הניצוצות והאש שהפגין השנה, אפילו במחיר של פגיעה בכמה אגואים אחרים.
החזרה של רד-בול ורנו. אחרי העונה הנוראית של 2015 והכמעט פרידה, הקבוצה והיצרן חזרו חזק והאכילו מרורים את פרארי בקרב על המקום השני באליפות היצרנים. הביצועים והאמינות של רנו יחד עם היכולות התכנוניות של רדבול בראשות אדריאן ניואי, מקנים לקבוצה סיכויים טובים לעבור את מרצדס בעונה הבאה בגלל כל השינויים בתקנות הטכניות. זה בשילוב צמד הנהגים הלוהט מבטיח רבות.
פסקל ורלין – קל למשוך את תשומת הלב כשנוהגים בחוד, אך קשה הרבה יותר לעשות זאת בתחתית הגריד. עד היום לא היה נהג בוגר DTM שהרשים בפורמולה 1, אבל ורלין הצליח. הביצועים המרשימים ביותר שלו היו על מסלולים מהירים מעוטי הצמדה, בהם החסרונות של המכונית של מנור השפיעו פחות ויחידת ההנעה של מרצדס עזרה, אבל כאלה יש להרבה קבוצות. הביצועים של ורלין באוסטריה היו מהטובים שנהג כלשהו הפגין במהלך העונה, אבל פורמולה 1 זה קודם כל כסף ומזל, והבחירה של קבוצת פורס אינדיה המשתפרת בבן קבוצתו, אסטבן אוקון, מוכיחה זאת. נקווה שהכישרון הגדול יוכח במיקומים קדמיים יותר בעונה הבאה.
אכזבות:
פרארי – כגודל ההבטחה, עוצמת הנפילה. מבחינה טכנית הקבוצה סבלה מחוסר הצלחה לשפר ולחדד את הקונספט הבסיסי של המכונית ולכן ממצב בו בתחילת העונה, היו שניים בביצועים למרצדס, התדרדרו לאחור ביחס אליהם ונפלו גם אל מאחורי רדבול. המכונית סבלה ממחסור בהצמדה אווירודינמית ושימוש לא טוב בצמיגים, במיוחד האחוריים, שנטו להתחמם יתר על המידה. הקבוצה נאלצה לכוון הרבה משאבים בניסיון לשפר את ביצועיה במהלך העונה וזה מהווה סכנה גדולה ביחס לתכנון של המכונית לעונה הבאה על כל השינויים הטכניים. מצער לא פחות היה האובדן של ג'יימס אליסון מצוות התכנון בעקבות פטירתה של אשתו. השילוב של הנתונים האלה יחד עם הנטייה בקבוצה האיטלקית לחלופי האשמות בין המחלקות השונות, מטיל צל כבד על העונה הבאה. החזרה של רורי ביירן לצוות התכנון, עשויה לעזור, אבל ייתכן שהיא מאוחרת מדי, או טריק PR להפחתת הלחץ מהמדיה האיטלקית.
סבסטיאן פטל – אינני יודע עד כמה בידי הנהג המוביל, להנהיג באמת את קבוצת פרארי ולעזור בבעיות הנ"ל, אבל הביצועים שלו על המסלול העונה סבלו מחוסר עקביות. הרבה מהפספוסים של פרארי, אם לא רובם, נחים לפתח הניהול הטקטי של המירוצים בפרארי ולא של פטל, אבל נקל היה להבחין שסבסטיאן מאבד את קור הרוח שלו, ככל שהביצועים של פרארי נתקעו ורדבול עקפו. לאור זאת הביקורת על פטל אולי לא הוגנת, אבל הוא יכול היה להוציא יותר העונה. גם הביצועים שלו ביחס לקימי רייקונן, סבלו ככל שהעונה התפתחה.
מקלארן הונדה – ההימור של הונדה בעונה שעברה היה כשלון מוחלט וחרוץ. קיוויתי כי לעונת 2016 יגיעו עם מנוע שלא ייפול באופן משמעותי בביצועיו ממנועי הדרג השני של רנו ופרארי. טעיתי. אולם, גם מקלארן הצליחו לייצר מכונית בעייתית מאד במאפייניה, עם התנהגות לא צפויה מבחינה אווירודינמית. הביצועים על מסלול הבית של הונדה בסוזוקה הפתיעו כה לרעה שבימים אחרים המילה "חארקירי" הייתה נשמעת. לפרננדו אלונסו מגיעה מכונית תחרותית בשלהי הקריירה שלו בכדי להוכיח מה הוא שווה.
נסכם בדברי פרידה קצרים מג'נסן באטן, אלוף העולם ב 2009, שיוצא לעונת חופשה, אבל מהסוג ממנה קשה מאד לחזור. באטן נחשב לאורך כל הקריירה שלו לנהג עם סגנון נהיגה חלק ומדוייק במיוחד. ב 2009 ניצל את ההזדמנות יוצאת הדופן בבראון וזכה באליפות תוך שהוא גובר על באריצ'לו, אבל גם במקלארן הצליח שלא להיות בצלו של המילטון ולהשיג מספר נצחונות יפים במיוחד.
