המנטרה שהוכיחה את עצמה
אומרים שכל איש עסקים מצליח הגיע למעמדו רק אחרי שחווה כמה מפולות לאורך הדרך. מצבים בהם הוא איבד כמעט הכול, אבל למרות זאת הוא הצליח התעשת בזמן ולקום על הרגליים ולהתחזק במידה כזו גדולה שגרמה לו להתחשל ולהיות חזק יותר מכפי שהיה קודם לכן כשהיה בשיאו. אני יכול לומר לכם בגילוי לב שמעולם לא חשבתי שהמשפט הזה קיים גם בעולם מרוצי המכוניות ושנהגי מירוצים יכולים להיות אותם אנשים שהביטוי הזה מיוחס אליהם. תמיד האמנתי על פי הערכים שלי ודרך החינוך שלי שאם תשקיע מספיק עם רצון כן ואמיתי, שום דבר לא יוכל לגרום לך ליפול. אבל לצערי בעולם הזה של מירוצי המכוניות יש גם דברים שהם מעבר ליכולת נהיגה. אולי תתפלאו לדעת, אבל הנהיגה עצמה היא החלק הקליל בקריירה. אבל אם נחזור רגע לפתיחה ולמנטרה ההיא על החוזק והנפילה, אני כאן בכדי לומר לכם את האמת שלי: זה קרה גם לי וחוויתי את זה על בשרי. בשלב מסוים בקריירה שלי, כשהכול היה נראה נפלא ומוצלח, בדיוק אז איבדתי הכול והגעתי למצב שבו החלטתי בלית ברירה לפרוש מנהיגה. הדבר האהוב והמשמעותי ביותר בחיי עד אז ואולי בכלל. אבל אז, תקופה קצרה מאוד לאחר ההחלטה הכואבת שהזיכרון שלה עדיין נמצא בתוכי, החיים שבו והתהפכו לגמרי.
החלום ושברו
בשנים 2013-2014 התחרתי במדי קבוצת מרצדס, לכאורה נגעתי באחת הפסגות שכל נהג מירוצים מקצועי שואף אליהן וזה היה כמו חלום שהתגשם. בשנה הראשונה השתתפתי באליפות העולם למירוצי מכוניות ספורט בקטגוריה GT3 וזאת הייתה אחת השנים החזקות ביותר בקריירה שלי עד עצם היום הזה. ניצחתי במרוצים באליפות העולם, הייתי נהג מרצדס הכי מהיר באליפות, הייתי מועמד למבחנים באליפות הDTM- היוקרתית שנחשבת לחשובה והטכנולוגית ביותר באליפויות מירוצי מכוניות הסאלון שנערכת על המסלולים החשובים ביותר באירופה לעיני עשרות מליונים ברחבי העולם בשידורים חיים ובמסלולים עצמם, מדרגה אחת מתחת לפורמולה 1. שמי הלך לפני ונחשבתי לאחד הנהגים הטובים ביותר והמבטיחים של מרצדס עם עתיד ורוד לפני. השיא היה שהצעות לחוזים זרמו מכל עבר ובתחילת 2015 כבר קיבלתי חוזה ממומן תחת מרצדס כדי להתחרות באליפות גרמניה בקטגוריה GT3 ובמקביל גם באליפות העולם במרוצי סיבולת. זאת הייתה יכולה להיות עסקת חיי, העסקה הכי טובה שנהג בגילי יכול לקבל ולהגשים את החלום. אבל בדיוק מאותו רגע שבו כבר החלומות נרקמו, ריח ההצלחה עלה באפי ותחושת המוטיבציה הרקיעה שחקים, ממש אז המצב התהפך לגמרי. כל הרעש וההמולה, כל המהירות שבה הסתובבה הקרוסלה הזאת שעליתי עליה, הימים הרבים שבהם זרם המכתבים בדו"ל לא פסק, פתאום כל זה נעצר בבת אחת. דממה ארוכה ומעיקה השתררה בין ההתכתבויות במהלך המשא ומתן, דברים הפכו מעורפלים, עד שבסופו של דבר הגיע המייל המכריע שהודיע שהספונסר הראשי של הקבוצה עוזב ווהמתבקש מכך הוא שאין מימון, ובשורה תחתונה נכתב: שלך בהוקרה, להתראות.
מצאתי את עצמי ללא קבוצה באמצע חודש מרץ, הזמן שעונות המירוצים השונות כבר מתחילות, כל החודשים שבהם הנהגים הפנויים או המחוזרים בשוק עסוקים בסגירת חוזים ובאימונים לקראת העונה הבאה, כל אלה ירדו לטמיון ואין לי שום סיכוי למצוא כיסא פנוי בשום קבוצה. התיישבתי על הכיסא מול המחשב מדי בוקר ושיגרתי בכל יום עשרות מיילים לקבוצות שונות בניסיון למצוא מקום או לקבל סיכוי למקום ראוי ביחס לתוצאות ולהישגים שלי, אבל שום דבר לא צלח. ברגע שהבנתי שהמצב הזה די אבוד, ישבתי לשיחה עם ההורים שלי והגענו להבנה שכנראה השתתפות באחת האליפויות השנה לא תצא לפועל. לא נותרה לי שום ברירה אחרת פרט להמתין לשנה הבאה. רק לצורך הבנת משמעות ההחלטה אוסיף כי הוויתור על שנה שלמה עלול ליצור השפעה עצומה על קריירה של נהג מירוצים באשר הוא. הסיכון שאעלם מהמפה של שוק הנהגים ולא אנהג יותר אף פעם הוא הסיכון הגדול ביותר שנטלתי בקריירה כנהג מקצועני. מעולם לא עליתי לקרב בזירת אגרוף, אבל התחושה ברגעים שאחרי שההחלטה חלחלה בראשי היא הרגשה של נוק אאוט. אני לא אשכח לעולם את ההרגשה הזאת, להבין שהחלום שעבדת עליו מגיל 10 הולך ומתפוגג לנגד העיניים, זאת הייתה התפרקות שהובילה לחוסר אונים אותו לא יכולתי לעצור, כמה תסכול.
בוקר חדש ואופק בהיר
כבר ביום למחרת נפל לי איזשהו אסימון שבא בעקבות הדברים שקרו בערב הקודם. אחרי שנים בהן אני מוותר על כל כך דברים אישיים וחברתיים למען הקריירה, אחרי שנים שאני מתרוצץ במדינות שונות בעולם, טרמינאלים, טיסות, נסיעות, בתי מלון, מסלולים, אנשים חדשים, שפות זרות, תרבויות שונות, מאכלים, מנהגים, בריאות וחולי, הצלחות שהן פיצוי על הקרבה עצומה...כל זה נגמר. מעכשיו והלאה אני יכול לעשות הכל. אני יכול לקום ממש ברגע זה על הרגליים, לארוז תיק נסיעות ולטוס להודו או אוסטרליה לטיול צעירים כמו אלפי ישראלים אחרים שעשו זאת לפני תחילת החיים האמתיים שלהם והשחיקה הגדולה. אני יכול להירשם לסדנת ויפאסנה או להתחיל ליחצן מסיבות, אין יותר מגבלות ואין לוחות זמנים, אני חופשי לעשות כל מה שעולה בדעתי בכל רגע נתון. בהשראת יומן המסע של צ'ה גווארה על אופנוע ברחבי דרום אמריקה, בחלוף שבוע מאז שהחיים קיבלו תפית לא מתוכננת, ארזתי תיק גב במשקל 20 קילו, ויצאתי לבד לצעוד בשביל ישראל. רציתי משהו אחר, שונה, מסע חדש, סוג של ניקוי ראש. אם כבר אני נמצא בנקודת התחלה בחיים, אז מה איכפת לי? מפה אני יכול רק להתחיל לעלות למעלה. רק לפני כמה חודשים עמדתי במקום אחר כשאני לובש סרבל מרוצים וקסדה לראשי, ועכשיו אני עם דגמ"ח וחולצה תרמית עם תיק גב ושלוקר. מצאתי את עצמי הולך עשרות קילומטרים ביום, ישן בשק שינה בטבע בלילה אחד ובלילה השני ישן על רצפת בית כנסת בבית חב"ד. משפחות וקיבוצים שהסכימו לארח אותנו בחינם בזכות רוחב ליבם, אנשים ללא הפסקה וכל אחד בדרך כלל נושא איתו סיפור חיים מרתק. חלקם אפילו הפכו לחברים טובים לאורך המסע. חוויתי מקרים הזויים, שמחים, עצובים או אפילו מפחידים עד מוות, כמו ניסיון שוד במדבר באמצע הלילה... אבל מה שבטוח, אלו היו חוויות חדשות ושונות לגמרי מאלה שהתרגלתי בעבר.
נקודת קליטה, נקודת מפנה
אחרי הליכה בת חודש בשביל ישראל, באחד הימים בהם הייתי בנקודה שבה הסלולארי שלי איתת על סימני חיים, פתחתי את תיבת הדוא"ל וראיתי שאחת הקבוצות ששלחתי להן מייל, השיבה לבקשתי והזמינה אותי ליום מבחנים במחיצתם באיטליה. הייתה זו קבוצה מסבב אליפות הנאסקר האירופה, "יאללה אם כבר יש סיכוי למשהו, לא ננסה אותו? מה יש להפסיד כאן? גם ככה אני בנקודת ההתחלה". זאת הייתה התפנית המשמעותית ביותר בתקופה האחרונה ולכן נאלצתי להיפרד משביל ישראל ושבתי במהירות הביתה. אני כבר מיומן באריזת ציוד אישי לנסיעה למבחני נהיגה ומירוצים אז עד מהירה ארזתי את המזוודה שחיכתה בסבלנות וטסתי למבחן המסלול.
עולם חדש במסלולים אובאליים
המבחן התנהל בצורה הכי טובה שיכולתי לבקש. הקבוצה התרשמה מסגנון הנהיגה שלי ומהתוצאות שהציבו בפני וללא היסוס מיותר הוצע לי חוזה ואני חתמתי עליו בלי לחשוב מחשבות מיותרות. מאותו רגע הקרוסלה התחילה להסתובב והכל קרה במהירות: נחתם חוזה, נתפר סרבל חדש, והופ אני כבר שוב יושב במכונית מירוץ בקבוצה חדשה בליגה חדשה שמעולם לא התחריתי בה. אם נאמר את האמת, רמת ההתעניינות שלי במירוצי נסקאר עד לאותו יום שאפה לאפס ובאותו הקשר, גם מירוצים במסלולים אובאליים מעגליים לא ממש נראתה לי סיפור מיוחד ששווה להשקיע בו זמן. אבל עכשיו זה סופור אחר כי אני במכונית חדשה, יריבים חדשים, עולם אחרי לגמרי. לאט לאט ניסיתי להתברג לעולם הנאסקר. בכל מרוץ שצברתי הלכתי והשתפרתי. את שלושת המרוצים האחרונים של העונה סיימתי בניצחון והצלחתי אפילו לזכות בתואר סגן אלוף אירופה בשנה הראשונה שלי! הישג שבחיים לא חלמתי עליו!
אבל יש דבר אחד שליווה אותי בכל מירוץ ומירוץ והוא צץ ועלה בכל פעם שהתמודדתי עם המשבר הכי קטן שהיה לי במהלך השנה. משהו שאני אזכור לעולמי עולמים. הכוונה היא לאותה ההרגשה של איבוד כל מה שבניתי, אותה הרגשה נוראית להיות בשפל של הקריירה. באותם רגעים של התבוננות מרחוק על מה שעברתי ועל המקום שבו אני נמצא בו, יצרה בי מידת הערכה כה גבוהה לכל האנשים מסביבי. החל באבא שלי שמלווה אותי מתחילת כל הסיפור המוטורי שלי בכלל, דרך שאר בני המשפחה וגם החברים. אותה הערכה רבה שחשתי כלפיהם תמיד, הוכפלה ואף למעלה מכך. עצם העובדה שזכיתי לאפשרות לשוב ולהיות מאחורי ההגה ולעשות את מה שאני הכי אוהב, זה משהו כל כך לא מובן מאליו.
עברו שנתיים מאז, שנתיים שבהן הצלחתי לסיים כסגן אלוף אירופה ואלוף אירופה עד גיל 25 פעמיים. זכיתי בעוד מרוצים, ונבחרתי להשתתף בתוכנית הפיתוח לנהגי העתיד של ה-NASCAR NEXT שכוללת את 12 הנהגים הכי מבטיחים. הפכתי להיות לנהג הישראלי הראשון שמתחרה בנאסקר האמריקאי ולהשתתף ברבעה מירוצים ברמות הכי גבוהות. הצלחתי להיות אחד הנהגים הבולטים ביותר בעולם הנאסקר בזכות הפריצה שלי ולא פחות חשוב מכך בזכות הסיפור האישי והעובדה שאני מגיע מישראל חסרת הרקע המוטורי במסלולי מירוצים. ברגעים אלה ממש שבהם אתם קוראים את הסיפור שלי, אני אחד המועמדים להיבחר לתואר ספורטאי השנה של ישראל 2016 בקטגוריית ספורט מוטורי. משהו שאלון דאי אשר פסע ברגל לאורך עשרות קילומטרים כשתרמיל על גבו בשביל ישראל, לא היה מאמין שיקרה.
אז כנראה שלא רק אנשי עסקים מצליחים חווים מפולות קשות וקמים על הרגליים. מסתבר שגם נהגי מרוצים, ואני מודה על כל שניה ושניה שזה קרה ואפילו על כל רגע בחוויה הנוראית\מדהימה הזאת, שבאיזשהו מקום גרמה לי להבין באמת לעומק את המשמעויות של הדברים עצמם. בדרכי למדתי ששום דבר לא באמת נגמר וכל סוף הוא באמת ובתמים התחלה חדשה.
