עד לפני כשלושה שבועות הג'ודאית גילי כהן, שמתחרה במשקל של עד 52 ק"ג, הייתה אמורה לראות את המשחקים האולימפיים בטוקיו מהבית. אלא שהסיפור שלה הוא אולי אחד מהשיעורים הטובים ביותר שיש בספורט. אחרי פציעה קשה בברך ואחרי שהפסידה את הכרטיס האולימפי לחברתה לנבחרת גפן פרימו, בזכות משבר הקורונה היא קיבלה הזדמנות נוספת, הסתערה עליה, לא ויתרה וברגע האחרון, בגראנד סלאם תל אביב, גם עשתה מהפך והפכה לנציגה הישראלית במשקל בטוקיו.
לכבוד יום האישה תפסנו את הג'ודאית בטאשקנט לשיחה על השנה המטלטלת שעברה עליה וגם על ספורט נשים ושיויון מגדרי. "ממש ממש לא חשבתי שנה שעברה שאני אהיה בסוף עם הכרטיס האולימפי ביד. אני חושבת שאף אחד לא היה יכול לדמיין מה קרה בשנה החולפת, בכל תחום שהוא", סיפרה כהן, "היו כמה ימים קשים אחרי שהקריטריון נסגר, והייתי צריכה כמה ימים להתאושש מהאכזבה. אבל אחרי שבוע כבר חזרתי להתאמן כרגיל כי רציתי עוד להתחרות ולעשות ג'ודו, שזה מה שאני הכי אוהבת".
"די מהר אחרי כבר הקורונה תפסה תאוצה והתכניות של כולם השתנו", המשיכה כהן, "המשכתי להתאמן כרגיל ומהרגע שהודיעו על דחיית האולימפיאדה ידעתי שאולי יש לי עוד הזדמנות. כשהאיגוד הודיע על פתיחת הקריטריון מחדש, הייתי מוכנה לתת את הכל, ואני כמובן שמחה שהדברים הסתדרו על הצד הטוב ביותר".
כמה לדעתך העולם שלנו עדיין סובל מחוסר שוויון בין גברים לנשים?
"אני כן מרגישה שהעולם במגמה חיובית של צמצום חוסר השיוויון בין גברים לנשים. לאט לאט נשים צוברות בטחון וכוח לעמוד על שלהן ולדרוש מה שמגיע להן, אבל לצערי אני חושבת שיש עוד דרך לעשות. נדרש שינוי תרבותי בכל תחומי החיים, וספציפית גם בספורט, אבל אני אופטימית ומאמינה שהפערים בין המינים, ובכלל בין קבוצות שונות בחברה, יכולים להצטמצם".
האם בתור ספורטאית את מרגישה קיפוח וחוסר שיויון?
"אני חושבת שג'ודו הוא אחד הענפים הכי שיוויוניים שיש כיום, ושמחה מאוד שבאולימפיאדה הזו (לעומת הקודמות) השוו את מספר המשתתפים בכל משקל בין הגברים והנשים. כחברת נבחרת הנשים בג'ודו אני מקבלת אותם תנאים כמו בנבחרת הגברים, וברמה העולמית הפרסים והחשיפה של ג'ודאיות שווה לגברים, אז אני לא מרגישה שום קיפוח. אני יודעת שיש חוסר שוויון בתקצוב, חשיפה והערכה שמקבלות ספורטאיות בחלק מהענפים האחרים, אבל כמו שאמרתי, אני אופטימית ומקווה שבעתיד המצב ישתפר. ג'ודו זה (כמעט) כל החיים שלי, ואני אסירת תודה על כך שאני יכולה לקרוא לעצמי ספורטאית מקצוענית. אני לא מרגישה שום הבדל ביני לבין ספורטאים מקצוענים בענפים אחרים, בין אם הם גברים או נשים".
את חושבת שיש עדיין דעות קדומות על ספורטאיות?
"כן, כמו שלצערי יש דעות קדומות על קבוצות שונות בחיים. חינוך לספורט ושיוויון, יחד עם חשיפה של ספורטאיות הן התשובה למי שעדיין מחזיק בדעות שכאלו".
את מקבלת למשל תגובות מופתעות לכך שאת עוסקת בג'ודו?
"ג'ודו הוא ענף פופולארי מאוד בארץ. זכינו לשתי מדליסטיות אולימפיות, אז כבר הרבה זמן שלא שמעתי הערות כאלה. אין דבר כזה ענף 'גברי', נשים ואנשים צריכים לעשות מה שהם אוהבים".
מה את אומרת לילדה שמתלבטת אם לעסוק בספורט?
"הספורט הוא הגורם הכי משמעותי בחיים שלי ומעבר להישגים על המזרן זכיתי לחוויות מעצבות ומכוננות ולהכיר אנשים מופלאים. לא משנה אם את ספורטאית עם שאיפות חובבניות או עם חלומות אולימפיים, הדרך שתעברי והניסיון שתצברי לא משתווים לשום דבר אחר".
