תשע מדליות יש לישראל בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים, מספר שיישאר זהה גם בשנה הקרובה לנוכח העובדה שאולימפיאדת טוקיו נדחתה בשנה לקיץ 2021. בשקלול כל התחזיות לקראת המשחקים ביפן, נכתב כי למשלחת שלנו יש סיכוי לחזור הביתה עם לא פחות מארבע מדליות נוספות, אבל, כאמור, כעת נצטרך להמתין ולקוות שהדחייה לא תשפיע לרעה.
מצד שני, יכול להיות שעבור ספורטאים מסוימים הדחייה הזאת היא ברכה במסווה, שכן עם הגעתם לטוקיו בקיץ הקרוב הם כנראה לא היו נמצאים בכושר הרגיל שלהם, וכעת יש להם יותר זמן להתכונן. כדי לעשות סדר, ליקטנו את מירב הנציגים שהיו אמורים להופיע במשחקים הקרובים (וצפויים גם להופיע בכל מקרה ב-2021) וניסינו להבין עבור מי מהם הדחייה תרמה, ועבור מי היא קלקלה. חמישה מרוויחים וחמישה מפסידים לפניכם:
המפסידים
* שגיא מוקי: בענף הג'ודו ישראל כבר השיגה חמש מדליות אולימפיות, יותר ממחצית הכמות הכוללת, ואין ספק שמוקי הוא המועמד הבכיר ביותר לזכות במדליה השישית. אלוף העולם המכהן, המדורג ראשון בדירוג העולמי, היה אמור להגיע בשיאו למשחקים. הוא אמנם לא הצליח לעמוד על הפודיום בגרנד סלאמים האחרונים, ואף לא השתתף בגרנד פרי שנערך בתל אביב בחודש ינואר, אבל כל עולם הג'ודו יודע שהוא מתחרה שלא כדאי לפגוש על המזרן ואם יש מישהו שצריך לזכות במדליה בטוקיו, זה מוקי. הוא הודה שהדחייה הייתה חשובה למען השוויון והבריאות של הספורטאים והעולם כולו, אבל כעת הוא צריך להמשיך עם העבודה הקשה כדי לעמוד בציפיות, גם אם זה אומר באיחור של שנה.
* לינוי אשרם: קשה היה להאמין שנגיע למצב הזה, אבל בענף ההתעמלות האמנותית יש לנו מתמודדת שהפכה כמעט למונופול. אשרם זכתה בשש מדליות באליפות העולם האחרונה ונמצאת בפיק של הקריירה שלה. דחייה של האולימפיאדה תסכן את המומנטום הזה, וכעת הישראלית בת ה-20 תנסה להוכיח שיש לה עוד לאן לעלות. המאמנת שלה, איילת זוסמן, בטוחה שזה נכון: "לינוי כל שנה משתפרת, אז לעונה הבאה היא תגיע יותר חזקה ויותר טובה".
* לונה צ'מטאי-סלפטר: מה לא נאמר על האתלטית ילידת קניה שמייצגת אותנו כה בגאווה. אלופת אירופה ל-10,000 מטרים מברלין 2018 מחזיקה בכל שיאי ישראל למרחקים ארוכים הכל מ-2,000 מטרים ועד מרתון, והיא הייתה אמורה להגיע גם כן בכושר נפלא אחרי התוצאה הפשוט מטורפת שרשמה בניצחון שלה במרתון טוקיו בתחילת החודש - 2:17:45 שעות, התוצאה השישית בטיבה בהיסטוריה. לעומת זאת, אפשר לומר שצ'מטאי רגילה למסעות ארוכים וייתכן שיהיה לה סבלנות להמתין עוד שנה עד הבמה הכי גדולה בעולם.
* שחר צוברי: ענף השייט עבר לא מעט טלטלות ודרמות לאורך השנים בכל הנוגע לנציגים שלנו במשחקים האולימפיים, אך עד כה צוברי הוכיח את עצמו פעם אחת עם מדליה בבייג'ין 2008. אחרי הדחייה, איגוד השייט נוטה כעת לפתוח את המבחנים הפנימיים פעם נוספת. צוברי הבטיח את הכרטיס האולימפי, ויכול מאוד להיות שמה שהיה עד עכשיו יתבטל. צריך לזכור שהוא כבר בן 33, לא ילד. אם יצליח לשמור על אותו הכושר למשך שנה שלמה נוספת, זה בהחלט יהיה מרשים.
* ארטיום דולגופיאט: אלכס שטילוב אמנם כבר ייצג את ישראל בשלוש אולימפיאדות ואף הגיע לגמר, אבל את הישג השיא של מתעמל ישראלי באליפויות עולם רשם דווקא דולגופיאט. סגן אלוף העולם (פעמיים!) וסגן אלוף אירופה במכשיר הקרקע מועמד חזק למדליה גם בטוקיו, והמומנטום שלו קצת נעצר עם ההעברה של המשחקים לשנת 2021.
המרוויחים:
* חנה קנייזבה-מיננקו: מי שסיימה במקום החמישי בקפיצה משולשת במשחקים בריו 2016 דווקא כנראה תשמח שיש לה יותר זמן להתכונן לטוקיו. האתלטית, שעברה לייצג את ישראל משנת 2013 (עד אז ייצגה את אוקראינה), נפצעה בקיץ הקודם בקרסול והחמיצה את אליפות העולם באתלטיקה. הכושר שלה לא גבוה במיוחד, ולכן קשה להאמין שאם המשחקים לא היו נדחים היא הייתה מספקת את הסחורה. אגב, היא עדיין לא קבעה את הקריטריון, שכן היא קפצה רק למרחק של 14.20 מטרים, כך שכעת היא מקבלת עוד הזדמנויות.
* גפן פרימו: הג'ודאית תחגוג מחרתיים יום הולדת 20. כן, היא רק בת 20, אבל לנו זה מרגיש שהיא בתודעה של הציבור הישראלי לא מעט שנים. מדליסטית הארד מאליפות אירופה 2018 שנערכה בתל אביב ממשיכה לבלוט בלא מעט תחרויות, אך עדיין לא רשמה הישג סופר משמעותי מאז אותה אליפות בארץ. להגיע לאולימפיאדה עם יחסית מעט ניסיון (בדגש על יחסית) זה לא בהכרח הרעיון הכי טוב מבחינתה. יש היגיון מאחורי הבחירה בה כנציגת קטגוריית המשקל (עד 52 ק"ג) על פני גילי כהן, אבל כעת יש לה הזדמנות להוכיח עוד יותר שהיא יכולה להגדיל את הפער ברמות בינה לבין חברתה לנבחרת, ועל הדרך להיות מועמדת יותר רצינית בשנה הבאה.
* ניקול זליקמן: המתעמלת הצעירה (בת 19 בלבד) היא המספר שתיים של לינוי אשרם. מדובר בעילוי גדול, ועצם ההעפלה שלה למשחקים האולימפיים זה בהחלט הישג מרשים, אך קשה להאמין שזה היה מסתיים במדליה. העונה הקרובה תיתן לה יותר אפשרות לצבור ניסיון ולהשתפשף.
* יעקב טומרקין: השחיין שקבע את הישג השיא בבריכות האולימפיות עבור ישראל (מקום שביעי בגמר, תוצאה שרשם בלונדון 2012) עדיין לא ממש הבטיח את מקומו בטוקיו. הוא קבע את הקריטריון האולימפי, אך צריך גם לרשום תוצאה דומה באחת מתחרויות המטרה שהגדיר איגוד השחייה בישראל. מעמד מעט מלחיץ עבור מי שאמור להיות אחד המובילים בענף, ולכן השנה הנוספת הזאת תתן לו אפשרות להיערך קצת יותר טוב.
* לטיסיה בק: הגולפאית, שהייתה הראשונה שייצגה את ישראל בענף במשחקים האולימפיים (סיימה במקום ה-31 בריו 2016), גם כן עדיין לא הבטיחה את מקומה בטוקיו והצהירה בסיום המשחקים האחרונים שהיא יכולה להתמודד על מדליה. על מנת שקודם כל תוכל להשתתף, השנה הזאת תעזור לה קצת להרים את עצמה בדירוג העולמי.
מתנדנדים:
- אורי ששון: זכה במדליה בריו, ומאז הידרדר מאד ביכולת. אולם, בחודשים האחרונים נראה שהוא מחזיר את עצמו לרמה בה היה לפני ארבע שנים, עם מדליות זהב בשתי תחרויות לא קטנות. בכל מקרה, קשה לקטלג אותו באחת מהשתיים שלמעלה.
- סרגיי ריכטר: לענף הקליעה אין כל כך גיל בו אתה הופך להיות "מבוגר מדי". האלוף ממשחקי אירופה במינסק בהחלט מועמד להישג גבוה גם בטוקיו, אבל קשה להגיד אם הדחייה באמת תשפיע עליו, לטוב או לרע.
- וכמובן, קטי ספיצ'קוב: השייטת נמצאת במוקד של הסערה העצומה שיש באיגוד בעקבות הרומן עם מאמנה ולנוכח העובדה שהיא הועדפה על פני נוי דריהן. יהיה מעניין לראות אם יחליטו לשנות את ענייני הקריטריון ואם עד עוד שנה כל הדרמה סביבה תירגע.
