בווידאו: המיטב מאירוע ה-UFC האחרון
בסוף ינואר ננעלה לה אליפות ישראל בהיאבקות לבוגרים בבאר שבע, תחרות שאמנם קיבלה חשיפה מינימאלית בתקשורת אך באותה מידה נתנה את הבמה למתאבקים מרחבי הארץ להראות מה הם שווים. בין הזוכים במדליית הזהב, בלט מעל כולם מתאבק אחד, ששולט ללא עוררין כבר מספר שנים בענף ועל הדרך עושה חיל ומייצג את המדינה בכבוד מספר פעמים בשנה. חנוך רחמין מוגדר כהבטחה אולימפית לכל דבר, וכעת הוא מספר את סיפורו האישי וחושף את החיים של עילוי ספורטיבי, שמצטיין הרחק מאור הזרקורים.
כשראיתי לראשונה את חנוך רחמין לא יכולתי להתעלם מהדמיון לכוכב ה-UFC, חביב נורמגומדוב. מלבד העובדה ששניהם מגיעים מאותו חבל ארץ, ככל שהעמקתי יותר בסיפור של חנוך כך נחשפתי יותר לתרבות היאבקות באזור הקווקז ומרכז אסיה וכיצד שילוב של אותה תרבות הדוגלת במוסר עבודה לא אנושי ומצד שני נתונים פיזיים טבעיים מובילה לזן אחר של ספורטאים, קשוח על יתר המידה וכזה שמגיע להישגים.
חנוך נולד באזרבייג'ן ב-1993 ועלה לארץ בגיל 3, בעוד שמשפחת רחמין התבססה בשכונת כפר שלם, תל אביב. "באותם ימים השכונה הייתה בעיקר מאופיינת ביוצאי ברית המועצות, זה היה סוג של קומונה" רחמין מסביר, "כל השכנים או החברים שלי מגיעים מאותו אזור כך שתרבות הספורט מהקווקז נשמרה בשכונה שלנו".
אותו פן תרבותי תורגם להאבקות כאשר בגיל 11 מאמן בשם יוסי גרדשוב פתח מועדון האבקות בשכונה ומשך את הנוער למזרן האימונים. חנוך, שסבל מעודף משקל קל פני שהתחיל לזרוק אנשים באוויר למחייתו, עשה טרנספורמציה טבעית: "אבא שלי הוא אוהד גדול של האבקות, ברגע שיוסי פתח את המועדון היה ברור ששם מקומי, בעזרת תמיכה מתמדת של אבא שלי נשארתי בענף לאורך שנים למורות רגעים מאוד קשים של אי וודאות".
לאחר מספר חודשים חבר לצוות האימון מאמן בשם סרגו סימוניאן, אשר המשיך לגדל ולטפח את רחמין למתאבק שמספק קבלות כיום: "כבר בגיל 14 ניצחתי לראשונה באליפות ישראל לקדטים. מספר חודשים לאחר מכן כבר ייצגתי את ישראל בתחרויות בחו"ל והתחלתי לקטוף מדליות. עד גיל 17 אבא שלי מימן לי עלות השתתפות של תחרויות בחו"ל, אך ככל שקטפתי יותר תארים כך גדלה התמיכה מהמדינה".
הנסיקה של רחמין כללה בין היתר מקום רביעי באליפות אירופה לנוער והובילה להישג שיא, שבו הוא ייצג את המדינה שנה שעברה באליפות העולם לבוגרים בפריז והתברג במקום ה-7 והמכובד. לאחר אותו הישג רחמין מצא את עצמו בסגל האולימפי ומאותו רגע התנאים השתנו לגמרי למי שבעבר נאלץ לשלב משטר אימונים קפדני עם עבודה במשרה מלאה בחנות לספורט: "כעת אני מקבל מלגה חודשית מהוועד האולימפי וכך אני יכול למקד את רוב מהזמן בספורט, למרות שכלכלית אני עדיין מתקשה".
אפרופו דיאטה, מלבד ללחץ אסטרונומי לפני התחרויות חנוך גם צריך להתמודד עם אספקט החיתוך משקל: "ביום יום אני שוקל 81 ק"ג, אך בתחרויות בחו"ל אני מתחרה בקטגוריה של עד 74 ק"ג, ברמות האלו כל יתרון בסופו של דבר משפיע על התוצאה הסופית".
לוח הזמנים של מתאבק במשרה מלאה הוא מהעמוסים שיש בעולם הספורט. היום של חנוך מתחיל בשש בבוקר, בעוד רובנו עדיין מתכרבלים מתחת לשמיכה חנוך כבר על הרגליים בדרך לאימון. משם הוא משלב אימוני צהריים וערב כולל מנוחה וחמש ארוחות יומיות, בימים היחידים שבהם חנוך לא מזיע על מזרן האימונים הוא מקדיש אותם למנוחה נטו.
הסיבה לאותו משטר אימונים חסר פשרות נעוץ בריבוי מתחרים: "קטגוריית המשקל שלי הינה מהעמוסות בעולם ההאבקות, בכל תחרות בינלאומית במשקל עד 74 ק"ג תמיד תמצא כמות מתאבקים גדולה יותר בהשוואה לקטגוריות אחרות. ככל שהתחרות יותר קשה ככה רמת המחויבות שלי עולה כהכנה לתחרות".
את שנת 2018 חנוך כבר החל ברגל ימין עם מדליית כסף בתחרות בינלאומית באסטוניה, ניצחון באליפות ישראל ועוד מדליית זהב לארון העמוס בכל מקרה מהווה עוד אבן דרך במסע האמיתי של חנוך להמשך השנה.
החל מתחילת החודש, חנוך מבלה יותר בביקורת דרכונים בנמל התעופה בן גוריון מאשר במכון האימונים המקומי שלו בבת ים: "עד לחודש נובמבר אני טס לגיחות ארוכות וקצרות אשר כוללות מחנות אימונים, ובסיום כל מחנה אימונים אני טס לתחרות גדולה".
כעת נבחרת ישראל נמצאת במחנה אימונים בגרוזיה כהכנה חשובה לגראנד פרי בקייב המתחיל ב- 21 לפברואר. אבן דרך החשובה מגיעה באפריל בה חנוך ינסה לקטוף מדליית זהב באליפות אירופה לבוגרים ברוסיה. את סוף המסע המפרך לשנת 2018 חנוך אמור להגיע בכושר שיא לאליפות העולם בנובמבר בהונגריה: "התוכנית היא מאוד ברורה, שילוב של מחנות אימונים כהכנה לתחרויות איכותיות כדי שאגיע בשיא לאליפות העולם ושם להטמיע חותם".
תזכורות לחוויות לא נעימות של ספורטאים ישראלים בחו"ל לא חסר, ולרחמין זה קרה באליפות מקדוניה הפתוחה לפני שנתיים. דאז, בקרב על המקום הראשון חנוך התמודד מול יריב מקומי אשר מן הסתם קיבל את דחיפת הקהל, מה שלא היה מצופה הוא שגם חבר השופטים יראה עדיפות מקומית והחל לנקד לטובת המקדוני: "סרגו המאמן שלי הבחין בשיפוט ביתי ברור ולא היה מוכן שאמשיך להתחרות ודרש שארד מהמזרון. באותו עת הקהל החל להתפרע, קילל אותנו וזרק עלינו בקבוקים. המצב החמיר עד שצוות האבטחה היה צריך להתערב ולהרגיע את הרוחות. לאחר שיחה עם המאמן, סרגו הסכים להמשיך את הקרב עם המקדוני, קרב שניצחתי בסופו של דבר".
בהיכל התהילה הצנוע של ישראל בהיאבקות תוכלו למצוא את גוצ'ה ציציאשווילי, אגדה מקומית בפני עצמו ואלוף עולם לשעבר משנת 2003, אך כיום את פני עתיד הענף ממשיכים להוביל מתאבקים כמו רחמין. כשהמשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 כבר נמצאים באופק, אפשר כבר לסמן מועמד פוטנציאלי שיוביל את הנבחרת על המזרן האולימפי: "ללא ספק טוקיו זה המטרה הסופית. עד אז אני אמור להיות בגיל אופטימאלי מבחינה פיזית ומנטאלית, עד כה לא עברתי פציעות משמעויות ואם אמשיך באותו קו מתמיד של השתפרות אין סיבה שלא אשתתף".
עם רמת מוטיבציה כה גבוהה, רמת מסירות ראויה לשבח, תמיכה מהבית, תרבות ספורט קווקזית ומערכת שעות שכוללת מחנות אימונים ותחרויות מסביב לעולם, כדאי שתזכרו את השם חנוך רחמין, כי הוא לא מתכוון לוותר על החלום שלה.
