ביום שני, באילת, תצא לדרך אליפות העולם בגלשני RSX, כשהזרקור יופנה אל שני הגולשים הבכירים של ישראל הנאבקים על הכרטיס הבודד למשחקים האולימפיים בריו: נמרוד משיח ושחר צוברי. נכון להיום, משיח מוביל עם 11.25 נקודות בזכות המקום השישי באליפות אירופה, ואילו למדליסט הארד מבייג'ין יש 7 נקודות בעקבות המקום השביעי בגביע העולם בהייר. האליפות, שתהיה תחרות המבחן הרביעית מתוך חמש, עשויה להכריע את הסיפור, ועם המשמעות הזאת יצאו השניים למים ויתחרו מול עוד 78 גולשים מרחבי העולם. רגע לפני שהוא נכנס למים, פגשנו את נמרוד משיח לשיחה צפופה על החלום האולימפי, היחסים עם צוברי והרעב להצליח.
כבר היית פעמיים בקמפיין להגיע למשחקים אולימפיים, מה השתנה בך לקראת הניסיון השלישי?
"בסוף בייג'ין הייתי בן 18, 19. רמת הגלישה שלי הייתה מספיק גבוה בשביל להיות בתמונה פחות או יותר. היה ברור שיש מומנטום שצריך להמשיך אותו לקראת לונדון. בזמן שכולם נחו אחרי בייג'ין, אני אמרתי אוקיי - אתם בספטמבר פותחים את מיטת השיזוף, אני עולה על האופניים, לקרוע את הים".
"שנתיים ראשונות לקמפיין זה היה מדהים, בעיקר כי המוטיבציה שלי הייתה באמת בכמויות לא הגיוניות, ולא היה איכפת לי כל כך, רק תראו לי את הדרך. וכשהתחלתי להבין, אוקיי, החיים הם לא רק ספורט, אני מחפש את הדרך בתוך העניין הזה, אז התחיל הברדק הזה. התוצאות היו, אבל הברדק".
מה רצית להיות?
"שנה לפני לונדון, הרגשתי שאני רוצה להביא את עצמי יותר לתוך הדבר הזה. וזה היה בלתי אפשרי, גם לא הגיוני, יש נוסחא שעובדת ופתאום אתה רוצה להשמיע את קולך. מה קורה? אתה עדיין ילד. שב בשקט, זה היה הכיוון. וזה הוציא אותי מבלאנס, הפוקוס שלי היה בהחלט לא בספורט. זה הציף דברים, בטח אתם זוכרים. כל הקמפיין הזה העביר אותי מסע כזה והראה לי את האמת שלי, בדרך לא כייפית, דרך חוסר התאמה והסבל נקרא לזה קצת, וההפסד הצורם הזה, כשאתם לכאורה זוכרים את שחר מולי, אבל אני יודע שזה היה הרבה מעבר לנמרוד מול שחר, זה היה נמרוד מול נמרוד".
אחרי פעמיים שלא הצלחת, פתאום ריו באופק. יש לך התלבטויות, אתה הולך על זה, לא הולך על זה?
היו התלבטויות, ניסיתי להבין באיזה צורה המערכת תתנהל, הבנתי שהסתיים עידן, תקופה, ואת כל המערכת מחליפים מהראשון עד האחרון, מערכת של איגוד השייט והוועד האולימפי, היה משהו סמלי שאי אפשר להתעלם ממנו. רוח חדשה שנכנסת לתוך המערכת, ואני חייב לציין שזה נתן לי את התקווה, אולי עכשיו אפשר לעשות את זה. לקח לנו הרבה זמן להבין את המערכת החדשה, הטריגרים שבזמנו הפעילו אותנו, נעלמו כלא היו, והדרייב הלא נכון שהיה אז, כל אחד היה צריך לגבש את הדרייב שלו מחדש ולהבין מה הוא רוצה בעצם, מספיקים לדבר איתך דרך העיתון, מפסיקים לאיים עליך, הדרך היא דרך שעובדתית אף אחד לא עמד בזה".
אנחנו צריכים לספור את הגלישה, לא משנה אם זה אתה או שחר, פוטנציאל למדליה בריו?
"אני חושב שכן. יש תהליך הפוך, פעם קודמת התחלנו מדהים ולאט לאט התפזרנו, הפעם אנחנו התחלנו בהילוך שני-שלישי, ועכשיו אנחנו בהילוך רביעי, בתקווה שהכל יתחבר במאני טיים".
יש לך את הרעב, אמיתי?
"בדיוק. את הרעב האמיתי, ולא רעב וסטרס של 'אתה חייב לעמוד בזה, כי אתה פשוט חייב'".
אתה מבואס מזה שתחרות המבחן באילת, בכל זאת אילת זה של שחר, יש לו יתרון.
"לא, לא, אילת זה המקום הראשון שבו הרמתי מפרש כילד בן 8, אני מכיר את אילת, נולדתי באילת, יש לי משפחה באילת, התחירתי באילת מול שחר ומול אחרים הרבה פעמים".
יש שקט טוטלי בגזרה הזאת של שחר?
"אנחנו בפרק אחר לגמרי, ההיסטוריה כבר לא משחזרת את עצמה, אנחנו נמצאים במקום חדש, זהו, באמת, זה המצב".
כשאתה הולך לתחרות כזאת, איפה הפוקוס, על שחר או על מדליה?
שבוע שלם, סידרה של בין 12 ל-15 מקצים, אם אתה תסתכל על שייט אחד, בשום אופן לא תעשה מדליה - אולי במקרה הטוב תעשה עשירייה. אם אתה באמת גולש כל כך מוכשר, זה מרתון וזה בעצם השייט שינצח, השייט שינצח יהיה היציב יותר, זה שייקח החלטות אחראיות ולא החלטות של רגע, אימפולסיביות, שאתה רוצה לעבור שייט אחד".
אתה עושה את זה הפעם נמרוד?
"צעד צעד, אם בפעם הקודמת ראיתי רק את לונדון במשך 4 שנים, המון הצלחות בדרך, אז הפעם אני בדרך הפוכה, אני כן רואה את ריו, אבל אני שם את הפוקוס על צעד צעד, ריו זה ממש לא בשליטה שלי, מה שבשליטה שלי, הכי קרוב כרגע, זה אליפות העולם באילת, זאת הדרך שאני עובד בה".
